השחקן יליד אירלנד, מייקל גמבון, שידוע בעיקר בזכות גילום תפקידו של אלבוס דמבלדור בסדרת הסרטים "הארי פוטר" הלך לעולמו בגיל 82, כך נודע היום (ה').
בהצהרה שנמסרה מטעם משפחתו נכתב: "אנחנו כואבים להודיע על אובדנו של סר מייקל גמבלון. בעלנו ואבינו האהוב הלך לעולמו בבית החולים בשלווה, כשלצד מיטתו הייתה אשתו אן ובנו פרגוס. הוא נפטר בעקבות סיבוך של דלקת ריאות. אנו מבקשים שתכבדו את הפרטיות שלנו בתקופה כואבת זו ומודים לכם על הודעות התמיכה והאהבה".
גמבון, זוכה פרס האוליבייה, החל את קריירת המשחק שלו בהפקה בווסט אנד כשחקן מחליף בגיל 22 בהצגה "אותלו", הוא אף סיפר בעבר שלא צפה בהפקה של מחזה שייקספירי לפני ששיחק באחת כזו בעצמו. הוא המשיך את דרכו בתפקידים קטנים על הבמה, עד שהצטרף לתיאטרון הרפרטוארי של ברמינגהאם. בשנת 1963 הופיע בפעם הראשונה על מסך הקולנוע בתפקיד קטן בסרט "אותלו", בכיכובו של לורנס אוליבייה (על שמו ניתן הפרס היוקרתי ביותר לתיאטרון באנגליה), והוא היה למנטור עבור גמבון.
הוא נולד בדבלין ב-1940 ועזב את בית הספר בגיל 15, ובניגוד לרבים מבני דורו, הוא מעולם לא למד משחק או דרמה באופן רשמי. בצעירותו, אביו עבר להתגורר בלונדון והיה שוטר במילואים במהלך מלחמת העולם השנייה, כשבתום המלחמה גמבון ואימו הצטרפו אל אביו. בגיל 16 החל התמחות במפעל, ובמקביל החל לעבוד בתיאטרון חובבים כבונה תפאורות.
בתחילת שנות ה-80 הצטרף לשייקספיר רויאל קומפני, ולאורך שנותיו המשיך לשחק בהפקות תיאטרון רבות, הן של שייקספיר והן לא. הוא ביסס את עצמו כדמות מפתח בתיאטרון האנגלי בזכות תפקידיו במחזות דוגמת: "המלט", "מקבת", "ריצ'ארד השלישי", "המלך ליר", "הנרי השמיני" "מראה מעל הגשר" של ארתור מילר, "בגידה" של הרולד פינטר ו"סוף משחק" של סמואל בקט.
מלבד אלו, הופיע גמבון הן על המסך הקטן והן על הגדול, כשבין תפקידיו הקולנועיים הבולטים נמצאים "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" של הבמאי פיטר גרינוויי מ-1989, שם שיחק לצידה של הלן מירן, והמלך ג'ורג' החמישי בסרט "נאום המלך" משנת 2010. אבל התפקיד שזיכה את גמבון בהכרה הרחבה ביותר היה כמובן תפקידו של אלבוס דמבלדור בסדרת הסרטים "הארי פוטר", כשהחליף את ריצ'רד האריס שהלך לעולמו בשנת 2002 ונכנס לנעליו בסרט השלישי בסדרה - "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן".
בשנים האחרונות, המעיט גמבון בעבודות משחק בימתיות, וב-2014 הוא סיפר כי התקשה לזכור את השורות שלו. "זה מעציב אותי. אני אוהב את התיאטרון אבל אני לא יכול לראות את עצמי משחק שוב בהפקות גדולות", צוטט ב"גארדיאן".
