אחרי קריירה ארוכת שנים, אוהד קנולר כבר הבין - אסור לחכות לתפקיד הבא כדי להתפרנס. לא צריך לשים את כל הביצים בסל אחד. אז הוא השתמש בכל היכולות שלו כדי לבנות לעצמו רשת של עיסוקים שיספקו לו פרנסה. "כשהייתי יושב ראש שח"מ (ארגון השחקנים בישראל, ר"ב) קיבלתי תובנות על המקצוע".
כמו מה?
"להתפרנס רק כשחקן שם אותך במקום פגיע. בחיים שלי היו זמנים שהפרנסה לא הייתה מושלמת. ולכן למדתי להפוך את הכישורים שלי למקורות הכנסה נוספים. אני רואה גם חברים שלי שעושים את זה - הופכים למומחים לשפת גוף, תקשורת בינאישית ודברים נוספים. כל אלה הם שימוש בכלים שיש לנו כשחקנים".
ממה עוד אתה מתפרנס?
"אני מלמד, מקריין וגם עושה סוג של מנטורינג - על ביטחון עצמי בעיקר, ויכולת הקרנה החוצה. אם יש אדם שצריך לעשות פרזנטציה ולהופיע מול אנשים, אז הוא בא אליי ואנחנו לומדים איך להוציא את זה החוצה ולהרגיש טוב כשאתה עושה את זה".
יש לצורך הזה - להרחיב את סל התפקידים שלך - קשר אולי לזה שאתה לא חושש להביע את דעתך הפוליטית?
"לא. אבל יכול להיות שזה מה שמוביל אותי לומר את דעתי בביטחון. אני ימני, ציוני, לאומי. אני מאוד אוהב את המדינה. אני לא מרגיש שמישהו לא לקח אותי לתפקיד בגלל שאני מביע דעות פוליטיות. כן יכול להיות שאם מישהו יעשה יצירה פוליטית וחושב אחרת ממני - הוא לא ייקח אותי בחשבון. אני לא מרגיש את הדברים האלה".
מה חשבת על המחאה בטקס הפרסים של משרד התרבות?
"לא הייתי מועמד בטקס הזה, אבל אם הייתי מועמד - הייתי הולך. אני חושב שהיה שם ויכוח שהתחיל משני הכיוונים, שניהם עשו את זה".
9 צפייה בגלריה
"אם הייתי מועמד - הייתי הולך". השר מיקי זוהר עם זוכי טקס פרסי הקולנוע הממלכתי
(צילום: אלכס קולמויסקי)
כלומר לא היית מחרים את הטקס?
"אני בן אדם מאוד לא-מחרים. להיות ימני ולהחרים את כל השמאלנים - אתה לא תעבוד, כי אני לא חושב שאפשר לעבוד במשהו של רק-ימנים".
גם הפוך?
יכול להיות שכן. זה משהו שצריך לנתק אותו מהמקצועי".
"מדינת ישראל לא נמצאת בשלום ולא תהיה בשלום עוד הרבה שנים קדימה. הייתה תפיסה בגדול שאנחנו בשלום ושמפעם לפעם יהיה סבל. כולנו היינו שאננים, לא משנה אם זה ימין או שמאל. כולם חשבו שאנחנו במקום אחר. עשינו טעות - והתפכחנו. האם לנצח נחיה על חרבנו? המלחמה הוכיחה שכן"
ראיתי שיוחס לך ציטוט בעבר שאתה מוותר על תפקידים ממניעים אידאולוגיים. זה קצת סותר את מה שאתה אומר עכשיו.
"אני אמרתי את זה על פרויקטים שאינם ישראלים. שההסתכלות על הסיטואציה בישראל מאוד לא הייתה לרוחי. אין לי בעיה לשחק משהו שמנוגד לדעות שלי. אני לא מכיר סרטים ישראלים שבאמת הוציאו את דיבתם של ישראל. לא ראיתי את הסרטים שזכו בפרס אופיר, אז אני לא יודע. אבל אני יודע שאם הייתי קורא תסריט עם האג'נדה - כנראה שלא הייתי כותב אותו ככה. אם אני הייתי כותב משהו שהוא פוליטי - כן הייתי רוצה לשתף פעולה עם כל מי שמוכשר ומתאים, ולא להסתכל על הדעות הפוליטיות שלו".
9 צפייה בגלריה
"אני לא מכיר סרטים ישראלים שבאמת הוציאו את דיבתם של ישראל". אוהד קנולר והבמאי אילן רונן בחזרות ל"משפט אייכמן"
(צילום: בטי ריפס)
קנולר בן ה-49 שירת בתור לוחם בהנדסה קרבית ועשה מילואים עד גיל 40, אז שוחרר לדבריו לבקשת הצבא. "אני בעד שחרדים יתגייסו, אני רק לא מאמין בגיוס בכפייה", הוא אומר, "החוק שמוצע הוא חוק שמנסה למצוא דרך שחרדים יתגייסו, אבל גיוס מאסיבי של חרדים מייצר דילמות חדשות שלא היו בעבר, וזה אומר שהצבא צריך לעבור התאמה מסוימת. אני פונה לצבא ואומר - אם צריך עוד חיילים, למה שחררתם אותי כל כך מוקדם? אני בעצמי ראיתי איך יחידות בצה"ל נסגרות כי לא צריך כל כך הרבה אנשי מילואים".
"אני חושב שבאיזשהו מקום מאוד נהניתי להיות פטר ואני, אבא ובן. זה הרגיש לי מאוד נכון והתאים לי לגדל אותו ככה. הוא היה צריך אותי, וכשהוא התבגר - משהו התפנה אצלי. רצון להביא עוד ילדים שימשיכו להצטרך אותי. זה לא היה מהלך מודע"
אבל אתה מדבר על לפני תשע שנים, מאז קרו כמה דברים.
"הבעיה היא לא אך ורק בגיוס חרדים. שחררו אנשים מהר מדי ואנשים איבדו כשירות. צריך לגייס חרדים, וגם במגזר החילוני. הרבה מהחברים שלי שכחו מזמן מה זה צבא בזמן שאני עוד עשיתי מילואים. מדינת ישראל לא נמצאת בשלום ולא תהיה בשלום עוד הרבה שנים קדימה. הייתה תפיסה בגדול שאנחנו בשלום ושמפעם לפעם יהיה סבל. כולנו היינו שאננים, לא משנה אם זה ימין או שמאל. כולם חשבו שאנחנו במקום אחר. עשינו טעות - והתפכחנו. האם לנצח נחיה על חרבנו? המלחמה הוכיחה שכן. צריכה להיות לנו חרב מלוטשת וחדה בכל רגע נתון".
ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך להיבחר לדעתך גם בבחירות הבאות?
"לי ברור שהוא אחראי על מה שהיה, גם אם הוא לא מצהיר את זה. אני חושב שגם הוא יודע. בסופו של דבר, כשאתה בא לקלפי, אתה שואל את עצמך מה האלטרנטיבה והאם יש אחת טובה יותר? אני לא מרגיש שצצו אלטרנטיבות טובות יותר. האופוזיציה שלו הייתה הרבה פחות לוחמנית ממנו. היא חתרה לניצחון הרבה פחות ממנו".
"כשפטר התבגר משהו התפנה אצלי. רצון להביא עוד ילדים שיצטרכו אותי"
קנולר משחק כבר למעלה משני עשורים, כשאת החשיפה הגדולה קיבל כשכיכב בסרט "יוסי וג'אגר", לצידו של יהודה לוי. מאז הוא הספיק לעשות תפקידים נוספים בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה, כמו "סרוגים", "מתים לרגע", "כפולים" ועוד. לצד קריירת המשחק הענפה, הוא גם התנסה בקריירת ניהול כאשר העתיק את מגוריו לפני למעלה מ-20 שנה לדימונה כדי להקים תיאטרון יחד עם אשתו לשעבר, השחקנית נועה רבן. בהמשך הוא היה כאמור יו"ר ארגון השחקנים ואחר כך ניהל את תיאטרון גבעתיים.
הוא מחשיב את עצמו איש משפחה ואבא מסור. בזמן הגירושים מרבן, בנם המשותף פטר היה בן שנתיים. קנולר - אז צעיר בן 33 - החליט שהאבהות אצלו במקום הראשון, ושהוא לא מקים משפחה נוספת. "האחריות הזאת הייתה לי ברורה ועשיתי ככל יכולתי שהוא לא ירגיש את זה ולא ייפגע. תמיד לתת לו את מה שהוא צריך. הצלחתי לגמרי לתפקד - גרתי אז בדימונה וגרושתי גם, חלקנו את השבוע חצי-חצי. ההורים שלי גרו בתל אביב, אז להיעזר בהם זה היה לנסוע ולהיות אצלם בתל אביב. אבל רוב הזמן, בימים שלי הייתי איתו בדימונה, ואחרי זה בשלב מסוים חזרתי לתל אביב, אבל לא זכור לי שכל כך נעזרתי. כן אני זוכר סיטואציה בכלל לא קלה כשהיה בן תשע, הייתה הצעה שאשחק בסרט על אדולף אייכמן הנאצי ("מב - זו הייתה טיסה לחודשיים, וזה לא היה פשוט בכלל. מאוד רציתי לשחק שם, סרט עם אוסקר אייזק שבו גילמתי סוכן מוסד".
איך זה היה עבורך?
"קשה מאוד, אבל גם הזדמנות חלומית מכדי שאגיד לא. היינו מדברים כל יום ועשינו הרבה שיחות וידאו. הצלחנו לעבור את התקופה. אני זוכר שוויתרתי על מסיבת הסיום של ההפקה כדי להגיע הביתה בזמן בישראל".
9 צפייה בגלריה
"המרחק מפטר היה קשה מאוד, אבל ההזדמנות הייתה חלומית מכדי שאגיד לא". מתוך הסרט "מבצע פינאלה"
אחרי שבנו גדל, קנולר התחיל להשתעשע עם המחשבה להרחיב את המשפחה. "יותר מעשור אחרי הגירושים התחלתי לחשוב על זה", הוא נזכר, "אני חושב שבאיזשהו מקום מאוד נהניתי להיות פטר ואני, אבא ובן. זה הרגיש לי מאוד נכון והתאים לי לגדל אותו ככה. הוא היה צריך אותי, וכשהוא התבגר - משהו התפנה אצלי. רצון להביא עוד ילדים שימשיכו להצטרך אותי. זה לא היה מהלך מודע".
שיתפת אותו?
"הוא היה מאוד שותף. יש לנו קשר בוגר, בשנים האחרונות היינו כמו שני שותפים בדירה. היום הוא בן 18 אבל אני מדבר על לפני בערך חמש שנים, הוא היה בוגר כבר אז והיינו מדברים ומשתפים אחד את השני".
"שני שותפים", יש מי שיקרא ויגיד שזאת לא ההורות הכי בריאה.
"אז שיסיק את המסקנות ויעשה הורות אחרת. אני חושב שאני אבא טוב. אני מאוד הורי ולא רק חבר, אבל אני אומר משהו שהוא אמת בתוך הדבר הזה, שברור שהאבא הוא אני והוא הבן. והיה משהו חברי. בדיוק לפני יומיים מלאו לו 18 והוא כבר איש בוגר. כיוונתי אותו כפי שיכולתי, ואני ממשיך גם היום לעזור ולתמוך. בשלב שהוא גדל, הלב שלי נפתח שוב ופגשתי אישה מדהימה, התאהבתי והנה".
האישה שהצליחה לפתוח את ליבו היא אריאלה גנין, מהנדסת תוכנה. כשהשניים הכירו היא הייתה בת 29, קנולר היה בן 44. פער של 15 שנה שמפריד ביניהם. "אנחנו כבר חמש שנים יחד, פשוט התאהבנו", הוא מספר.
9 צפייה בגלריה
"אנחנו כבר חמש שנים יחד, פשוט התאהבנו". אוהד קנולר עם אשתו אריאלה גנין, בנו פטר והבת המשותפת, ניקי
(צילום: טל שחר)
15 שנה הפרש, הייתה ביקורת מהסביבה?
"בפנים לא אמרו לנו כלום. אני מבחינתי הרגשתי שזה נכון להתכנס לזוגיות חדשה, והתאהבתי בה. היא הייתה בגיל הכי מתאים להקמת משפחה וזה בדיוק הגיל שרוצים ילדים. התגובה הכי מצחיקה שאני זוכר הייתה כשיצאתי עם פטר ואריאלה לאיזה אירוע, צילמו אותנו, וכתבו 'קנולר והילדים'".
הם הסתלבטו או טעו?
"לגמרי טעו - הם חשבו היא הבת שלי. זה נכון שהיא נראית יותר הבת שלי מאשר אשתי. אחר כך הם תיקנו את זה, אבל מאז ככה קוראים לקבוצת הווטסאפ שלנו: 'קנולר והילדים'".
איך הגבתם?
"צחקנו. זה היה מצחיק. היא מאוד יפה, היא נראית צעירה. זה לא משהו שאני המצאתי, היא כנראה יותר בוגרת ואני יותר ילדותי. אני מסכים שזה פער שיכול להיראות משמעותי, אבל לא קיבלתי ביקורת מאף אחד באופן ישיר".
לפני כשנתיים, קנולר וגנין הרחיבו את הקן המשפחתי עם לידתה של ניקי. "היינו מוכנים בהחלט. התחתנו ואריאלה נכנסה די מהר להיריון. אנחנו בשלב שמדברים על עוד".
להחליף חיתולים בגיל 50 זה מורכב?
"אני אוהב את זה. אני אוהב להיות אבא. אני באתי מוכן לזה מההתחלה ואריאלה גם לגמרי. אשתי מהנדסת תוכנה. היא יצאה לחופשת לידה, ואחרי שניקי נולדה - היא הבינה שקשה לה, כי זה היה מאוד תובעני. אנשים חושבים שבהייטק זה הרבה כסף כדי לעבוד מהבית. אז לא, זה הרבה כסף כדי לעבוד מאוד קשה - והיא הבינה שזה פוגע לה בגידול הילדה. אז היא עשתה הכשרה של מורה ליוגה ויש לה ערוץ יוטיוב. אני מאוד מאמין בה".
דרוש הרבה מאוד אומץ ויש פערים בהכנסה גם.
"היא מאוד מאוד אמיצה. זה נכון, יש פערים בהכנסה, אבל אני מאמין שהם יסגרו. היא בונה את זה נכון. הבית לא תלוי רק בהכנסותיה. שנינו אנשים עצמאיים, מרוויחים טוב בסך הכול. יש לה גב ממני למה שהיא תבחר".
"אנחנו נמצאים תחת אותם כוחות שרוצים להשמיד אותנו"
הפרויקט הבא בחייו של קנולר הוא המחזה "משפט אייכמן" - דרמה תיאטרלית מאת מוטי לרנר, בהשראת המשפט של הצורר הנאצי בישראל. ההצגה, בבימויו של אילן רונן וניהולו האמנותי של נועם סמל, תעלה בבית העם בירושלים - בדיוק במקום שבו נערך משפטו של רוצח ההמונים. "סיפרתי מקודם ששיחקתי בסרט על אייכמן, שעסק בלכידתו - עכשיו המחזה עוסק במשפט שלו. אני משחק דמות שלא הכרתי אותה בראי ההיסטוריה - גרמני שמגיע במיוחד לישראל כדי למפקח על האינטרסים של גרמניה במשפט. הוא נשלח במיוחד כדי לוודא שהמשפט עוסק רק באייכמן ולא משחיר את גרמניה כולה. כשגיליתי שההצגה תיערך בדיוק במקום שבו נערך המשפט זה קסם לי".
9 צפייה בגלריה
"כשגיליתי שההצגה תיערך בדיוק במקום שבו נערך המשפט - זה קסם לי". "משפט אייכמן"
(צילום: אילן בשור)
איך העבודה על ההצגה מרגישה לך?
"היא תעלה ב-22 במרץ, כך שאנחנו עדיין בשיא העבודה. האתגר שלנו הוא להשאיר את הקהל עירני לאירוע ההיסטורי הזה, ואני מקווה שנעמוד בזה. אנחנו יום-יום בחזרות כדי ליצור אירוע מעניין. כשנועם סמל התקשר אליי ישר ידעתי שאני מסכים".
אתה חושב שהקשב של הציבור הישראלי פנוי לזה?
"האמת? אני לא יודע. יש חיבור מאוד מאוד חזק בין הסיפור הזה של השואה לבין הסיפור שלנו היום. חלק מ-7 באוקטובר זה להבין שזה לא נגמר, שיש עדיין כוחות מאוד מאוד חזקים שרוצים להשמיד אותנו. שואה זו תקופה היסטורית שבה כמעט השמידו את העם היהודי, ואנחנו נמצאים תחת אותם כוחות שרוצים להשמיד אותנו".
