אל ריקשת דרמות המתח והבילוש שמדשדשת בטלוויזיה הישראלית בחודשים האחרונים הצטרפה אתמול "רצח בים המלח", שהפרק הראשון שלה עלה אתמול (שני) בקשת. כשברקע מגיפת הקורונה, מגיעה אל מלון בידוד בים המלח חוקרת משטרה צעירה (ניב סולטן) שחזרה מאיי סיישל - שם בילתה לבדה, ללא המאהב והקולגה שלה, יגאל (הנרי דוד), וחזרה בלי מצב רוח אבל עם פנדמיה. במלון שוהה זמרת מפורסמת (אנה זק, כלומר מגלמת אותה אנה זק) עם פמליה קטנה (רועי ניק, ליה אללוף ובן יוסיפוביץ). מנהל התחזוקה הוא דורי בן זאב, מפונה אחרת היא ענת עצמון והבת שלה היא רותם שפי - "שפיטה", בשבילכם. מהצד צופה בהכל שלישיית גברים בתפקיד צמד הזקנים מה"חבובות", אחד מהם הוא פרח הליהוק אביהו פנחסוב ("מקום שמח").
"רצח בים המלח" - טריילר
(באדיבות קשת)
אני מודה שיש משהו כמעט מנחם בהחלטה של "רצח בים המלח" לחזור דווקא אל תקופת הקורונה. נכון, זאת היתה תקופה אפוקליפטית מלאה בחוסר-וודאות, אנשים נאלצו לדחוף מטושים לאף ולהישאר בבית בלי לצאת, שלא לומר למות. כן מסיכה או לא מסיכה, כן שני מטר או לא שני מטר, זה היה מטריד - אבל אם נשארתם בבית ולא נגעתם במעלית, סיכויי ההישרדות שלכם היו גבוהים להפליא. אחר כך הגיע 7 באוקטובר וכאפת הפרופורציות שחטפנו לפרצופנו נטול-המסיכה. בהשוואה לזה הקורונה הייתה סרט פסטורלי, עידן הזהב של היסטוריה מתונה. אז כן, כמעט נעים לחזור לשם יחד עם "רצח בים המלח", להתפנק על נופים מדבריים ולאחל לחוקרת המשטרה הצעירה, רווי שם טוב, בהצלחה בתפקידה החדש במחלק הרצח.
ו"רצח בים המלח" עושה שימוש נבון למדי בקורונה, לא עניין של מה בכך. אנחנו יודעים שבזמן אמת וגם קצת אחרי, סדרות וסרטים תהו אם יש לשלב את הקורונה בעלילה או להתעלם ממנה כליל. אף אחד מהשניים לא נשמע באמת נכון, ובדיעבד לראות אנשים במסיכות בסרטים ובסדרות היה קצת צורמני ומגוחך. אבל הנה, דרמת המתח שכתבה רז יובן ("אבא מטפלת", "שלטון הצללים") וביים תומר שני ("איש חשוב מאוד", "נחמה"), איכשהו מנצלת את המצב לטובת האינטרס של הסדרה: הקורונה מבודדת את הלוקיישן, אין יוצא ואין בא אלא אם כן הוא נדבק; כמו אחוזה של אגתה כריסטי, עם שני באטלרים שאחד מהם נראה ממש חשוד מהרגע הראשון.
זה גם תירוץ מצוין להשליך על שם טוב של סולטן את חקירת המשטרה הראשונה שלה, חקירה זוהרת של רצח סלבית-על, מבלי שזה ייראה מאולץ או לא אמין. היא כבר שם, היא על הקו עם המז"פ והם ינחו אותה בכל מה שצריך. בואו, רמת האמון במשטרה האמיתית היום לא הרבה יותר גבוהה, אם בכלל. אין ממש לאן לשאוף.
סולטן מבצעת מצוין תפקיד שנדמה שנתפר עבורה, שונה לגמרי מזה שגילמה ב"טהרן", וכל זה לא היה עוזר לה ולסדרה אלמלא הכתיבה הטבעית והזורמת של יובן, שמדלגת בקלות בין הומור ומתח, ואלמלא הבימוי המוצלח של שני, שמשתמש נהדר בנופים הטבעיים ובתחושת הזמן המג'עג'עת של המקום. אמנם לצפייה נשלח רק פרק אחד, וסדרות מהסוג הזה לא תמיד מצליחות להחזיק את האלונקה בהמשך, אבל לפחות על פי הפרק הזה "רצח בים המלח" עשויה לספק לכם כמה שעות סבירות בהחלט של דרמת מתח מקורית - וכן, גם געגועים לנורמליות משוגעת מהעבר.
