הרב אורי זוהר, אחד הקולות הבולטים ביותר בקולנוע הישראלי לדורותיו, הלך לעולמו היום (ה') כשהוא בן 86. זוהר היה קומיקאי, שחקן ובמאי מצליח וחתום על שורה של סרטים אייקוניים, רובם לצידם של אריק איינשטיין וצבי שיסל. בשלהי שנות ה-70 חזר בתשובה והפך איש ציבור חרדי. הלווייתו של זוהר תיערך היום בשעה 16:00 בבית העלמין גבעת שאול.
"אתמול בלילה הוא היה בדעיכה. בקושי הלך. עוד יצא לתפילת ערבית", אמר ל-ynet דוד לוי, שכנו של הרב זוהר. "דיברנו שלוש פעמים ביום, יש לנו שיעור. ביומיים האחרונים הוא הצליח לדבר, חילק ברכות. אתמול לפני שיצא אמר לאשתו לילה טוב. היא שאלה אותו, 'מה לילה טוב', בבוקר היא כבר לא ראתה אותו".
דודי שקלר, חובש איחוד הצלה שביצע החייאה: "הוא כל לילה בשלוש לפנות בוקר יצא ללמוד. בארבע וחצי הוא יוצא לתפילה. הבוקר הוא לא יצא. דפקו לו בדלת והוא לא פתח. הייתי פה ברחוב כשזה קרה".
מתוך: "צבי אומר- שיסל ואיינשטיין"
(באדיבות HOT8, האחים רוגובין ונו דרמה)
"התעצבתי מאוד לשמוע על פטירתו של הרב אורי זוהר זצ"ל", ספד לו ראש הממשלה נפתלי בנט. "אורי היה חלק בלתי נפרד מהישראליות על כל גווניה, צבר שורשי וקוצני עם עולם רוח ענק ולב יהודי פועם. גדול במשחק, גדול בתרבות וגדול בתורה. תלמיד חכם שקירב לבבות בדרכי נועם. יהי זכרו ברוך".
"עצב רב על מותו של הרב אורי זוהר ז"ל", ספד לו שר התרבות והספורט חילי טרופר. "הרב אורי זוהר היה מגדולי היוצרים בישראל ואבן יסוד בתרבות הישראלית. לאורך השנים היה זוהר ממעצבי הקולנוע הישראלי וסרטיו הפכו לנכסי צאן ברזל אשר נכנסו לכל בית ובית. היו בו שנינות, הומור ויצירתיות יוצאי דופן, ויצירותיו ומורשתו יישארו איתנו. תנחומים למשפחתו, אשתו וילדיו, יהי זכרו ברוך".
"אורי היה מגדולי היוצרים הישראלים - שחקן, תסריטאי ובמאי שעיצב את עולם הקולנוע שלנו", ספד לו יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. "תרומתו הגדולה לתרבות הישראלית תיזכר לדורות. באופן אישי אני לעולם לא אשכח את הופעותיו בפני חיילי סיירת מטכ״ל בשנות ה-60, כשבידר אותנו יחד עם שייקה אופיר ז"ל ויהורם גאון שיבדל לחיים ארוכים. בישיבה על מזרנים, בהאנגר ביחידה, זכינו ליהנות מהכישרונות העצומים ביותר שצמחו במדינת ישראל. אורי קרע אותנו מצחוק. אהבנו אותו מאוד. יהי זכרו ברוך".
"יחד עם כל עם ישראל אני כואב בבוקר זה את הסתלקותו לבית עולמו של ידידי האהוב הרב הצדיק אורי זהר זצ"ל", ספד הרב הראשי לישראל דוד לאו. "מי שהיווה דמות מופת בדורנו, סלל את הדרך אל שורשי העם ורבים השיב מעוון. זכה לחיות חיים משמעותיים של תורה, בצניעות ובענווה, מתוך דביקות בבורא יתברך".
מהקולות הבולטים בקולנוע הישראלי
זוהר החל את דרכו כשחקן בלהקת הנח"ל בין השנים 1956-1953. בשנות ה-50 וה-60 יצר סגנון והומור ייחודיים בתור מנחה וקומיקאי (אחד מסימני ההיכר שלו היה משפט הפתיחה "אני יפה?"). את צעדיו בעולם הקולנוע הישראלי החל כשחקן בסרטים כמו: "חולות לוהטים" (1960). לאחר מכן השתתף בבימוי הסרט התיעודי "עץ או פלסטיין" (1962). בשנת 1964 ביים את סרטו הארוך הראשון "חור בלבנה", שהיה נקודת מפנה בקולנוע הישראלי וסימן את תחילתה של תקופת "הרגישות החדשה". הסרט זיכה את זוהר בפרס המבקרים היוקרתי של פסטיבל קאן.
לקראת סוף שנות ה-60 ייסד והנהיג זוהר את חבורת "לול" התל-אביבית, לצד חבריו אריק אינשטיין וצבי שיסל, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות. במסגרת החבורה יצר זוהר מערכונים לטלוויזיה ("לול", 1969) וסרטים עלילתיים רבים, ביניהם נודעה במיוחד הטרילוגיה התל אביבית: "מציצים" (1972), "עיניים גדולות" (1974) ו"הצילו את המציל" (1977).
סרטיו של זוהר הפכו בחלקם לסרטי פולחן ישראליים, הן בשל אופיים הקומי וקטעי ההווי התל אביבי, והן משום ששיקפו בחדות את אופיו ה"בעייתי" של הדור השני לציונות.
הצלחתה של חבורת "לול", לצד הרוח הבוהמיינית שהביאה, הפכו את זוהר לסמלה של ישראל החילונית-אזרחית-נהנתנית ונוכחותו הייתה מוקד משיכה ליוצרים ואמנים בתחומים שונים. דווקא בשל כך, כאשר בסוף שנות ה-70 החל בתהליך של חזרה בתשובה, הייתה התדהמה רבה. כעבור זמן קצר נעלם זוהר אל תוך עולם הישיבות החרדי ובכך הביא למעשה לפירוק החבורה.
לקראת סוף שנות ה-90 שב זוהר אל הזירה הציבורית כפעיל ואיש ציבור חרדי. בין השאר היה אחראי על בימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס והופיע בכמה תוכניות טלוויזיה. למרות ניסיונות רבים של אנשי תקשורת ואחרים, לא נחשפו מניעיו למהפך החד אותו עבר וחזרתו בתשובה נותרה תעלומה בעיני הציבור החילוני. בשנים האחרונות הופיעו בתקשורת הישראלית מספר עדויות על תקופת "לול" ובה תיאורים שליליים על התנהגותו של זוהר.
סרטים מוכרים נוספים של זוהר: "שלושה ימים וילד" (1967) ו"כל ממזר מלך" (1968) אשר זכו בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים. ב-1976 הוחלט להעניק לו את פרס ישראל (לראשונה ליוצר קולנוע), אך זוהר סירב לקבלו.
בריאיון ל"24 שעות" ב-2005 נשאל זוהר על ידי עדי נגר: "מה היית רוצה שיירשם על המצבה שלך?", והוא השיב: "לא בדרן, לא רב. הייתי רוצה שיכתבו: 'פה נטמן יהודי, שהשתדל לעשות את רצון בוראו'".
ב-2013 כאמור הלך לעולמו איינשטיין, וזוהר הגיע למיטת בית החולים כדי להיפרד מחותנו וחברו הקרוב. "בשבילי הוא אריה לייב בן דבורה, המחותן שלי ואחד האנשים הקרובים ביותר אליי", אמר זוהר לסובבים אותו, לפני שהלך לקרוא פסוקי תהילים בבית החולים. "הוא יהודי צדיק וגם הבנות שלו צדיקות גדולות מאוד. בדרך כלל אנחנו אומרים על צדיקים שהם העמידו דורות של ילדים נכדים ונינים. אריק היה בעל חסד, עשה חסדים להמון אנשים והוא זכאי לכך שכולם התפללו עליו. יהיה זכרו ברוך".
ב-2014 כיכב זוהר בסרט קצר בשם "האמת יוצאת לאור". בסרט, שנמשך שמונה דקות, נראה זוהר משכנע הורי תלמידים לערוק ממערכת החינוך הממסדית המוכרת לבתי ספר תורניים חרדים, ה"מוכרים שאינם רשמיים" במשרד החינוך.
ב-2018 יצא הסרט "אורי זוהר חוזר", המתעד את עבודת הבימוי האחרונה של הבמאי. הסרט זכה לביקורות חיוביות. המבקר ארז דבורה כתב: "גם למעלה מ-40 שנה מאז שאורי זוהר חזר בתשובה ופרש מעשיית סרטים, דמותו ממשיכה להיות מוקד עניין וסקרנות. פרויקט בימוי צנוע לצרכים פנימיים של הקהילה החרדית מחזיר את זוהר לעשייה, והוביל למפגש עם שני הבמאים של הסרט. הסרט התיעודי שוזר באופן מוצלח את תהליך העבודה על הסרט של זוהר (דרמה על תהליך החזרה בתשובה של רקדנית), קטעים שבהם זוהר מהרהר בגילוי לב מפתיע על חייו ואמנותו, וקטעים מסרטיו המשמשים אילוסטרציה לדברים שנאמרים".
