על פניו, "החמאם", שעלתה אתמול (ראשון) בכאן, לא באמת יכולה לפספס עם בחירה להתמקד בשני מרכיבים שהקהל הישראלי מגיב אליהם כמעט פבלובית: צבא הגנה לישראל וסיפור תנ"כי. שני עולמות שלכאורה רחוקים כל כך אחד מהשני, אבל איכשהו תמיד מצאו דרך לחלחל אחד לטריטוריה של השני בתרבות המקומית (ולראייה רוב שמות המבצעים שצה"ל יצא אליהם בעשורים האחרונים). אנחנו נלחמים כי אנחנו צודקים, ואנחנו צודקים כי אנחנו מהתנ"ך. לכל זה תמזגו מותחן על טבעי על בסיס צבאי שמוטלת עליו – לכאורה! – קללה, וקיבלתם תכלול שאתם לא אמורים לעמוד בפניו.
מתוך "החמאם"
(באדיבות כאן)
שאול (דניאל גד, אבינועם מ"שבאבניקים") הוא המפקד המוערך של יחידת לוחמים מחטיבת הצנחנים, שמוצנחת אל בסיס נטוש ומבודד בבקעת הירדן, שנקרא "החמאם", על שם אתר מרחצאות קדום שנמצא בקרבת מקום. שרשרת אירועים אניגמטיים מערערים את מצבם הנפשי של החיילים (תתחילו בזה שאין שם קליטה, כבר מוציא מהדעת) אבל בעיקר את זה של שאול, שמתחיל לאבד את הקשר למציאות. הוא נשבה ברעיון שקללה מוטלת על הבסיס, ובמקביל להתדרדרות שלו, מי שעולה לגדולה הוא אחד החיילים ביחידה, צנחן ענוג וכריזמטי, דודי (עונג אפרון, "בלקפייס"), שהמוניטין שלו הולך ומתבסס (לא תמיד בדרכים הגיוניות).
4 צפייה בגלריה
משלבת את שני הדברים האהובים על הקהל הישראלי - תנ"ך וצבא. מתוך "החמאם"
(צילום: בועז יהונתן יעקב, באדיבות כאן, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)
ברקע ישנם גם החשודים הרגילים בסיפור המקור של שאול ודוד – מיכל-מיקה (יעלי רוזנבליט המצוינת) בתפקיד הפקידה הפלוגתית שמאוהבת בדוד, יוני-יהונתן (יואב רוטמן), החבר הטוב של דודי ואורי-אוריה (גילי בלום), שהחברה שלו אתם יודעים מה. ברקע של כל זה ישנה עלילת המתח שמרמזת שקללה שמוטלת על הבסיס גבתה ועומדת לגבות חיים נוספים. צילומי הסדרה היו אמורים להיערך בבסיס "החמאם" האמיתי (יש דבר כזה), שממוקם באזור השומרון, אבל חודש לפני הצילומים, בעקבות מתיחות באזור, צה"ל סגר את האזור בפני ההפקה והיא הועתקה לבקעת הירדן. הסדרה היתה ערוכה ומוכנה לשידור ממש לפני אוקטובר 2023, אבל אז קרה 7 באוקטובר והיא רשמה עיכוב נוסף.
4 צפייה בגלריה
הסדרה הייתה מוכנה לשידור לפני אוקטובר 2023. מתוך "החמאם"
(צילום: בועז יהונתן יעקב, באדיבות כאן, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)
הצבא הישראלי הלוחם הוא אחת הזירות המועדפות על יוצרים, בעיקר גברים מן הסתם. איפה שלא תזרוק אבן תמצא איזה דשדוש בסוגיות כמו גבריות, מנהיגות, חיים ומוות, לחץ, צייתנות מול מרדנות, כח ואחריות. "החמאם", הגם שהיא נענית לא פעם לקלישאות של החייל הלוחם האמיץ, מצליחה לצייר הווי יחסית טבעי וזורם של גברים צעירים כשהם מתבקשים לתפקד בסיטואציות תובעניות ולעתים בלתי אפשריות. ובמקביל גם לשמור על השפיות שלהם, אם זה לא קשה ("אולי זאת בעצם הקללה?", תוהה מיכאל אללו, היוצר, בפוסט שקידם את הסדרה). זה קורה בעיקר הודות לבימוי המוצלח של אללו, שגם כתב את התסריט, ולמשחק הטוב של כל הנוגעים בדבר.
4 צפייה בגלריה
מצליחה לצייר הווי צבאי יחסית טבעי. מתוך "החמאם"
(צילום: בועז יהונתן יעקב, באדיבות כאן, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)
הפרמנטרים האלה הופכים את "החמאם" לסדרה מהנה למדיי, גם אם שני הנרטיבים שלה – המיסטי והתנ"כי – לא בהכרח מתחברים. ציר הקללה לא באמת מתקדם, אלא נשען בעיקר על פיגומים די צפויים של הז'אנר, מבחינת עריכה וזוויות צילום. אם אלו ניסה לומר משהו על גבריות או מנהיגות באמצעות הציר הזה, הוא די מתפספס. העלילה עצמה מרפררת קצת בגסות לסיפור התנ"כי, בעיקר באמצעות מראי מקום (היחסים של יהונתן ודוד, הסצנה הידועה בה דוד מנגן לשאול מרוט העצבים או הפעם שבה שאול מנסה להרוג את דוד).
4 צפייה בגלריה
העלילה מרפררת בגסות לסיפור התנ"כי. מתוך "החמאם"
(צילום: בועז יהונתן יעקב, באדיבות כאן, דורי מדיה, סומיוקו ואבוט המאירי)
"החמאם" פחות מתמקדת באופי של הדמויות שלה ובמניעים והצרכים שלהן. במאבק בין המיתולוגיה לאימה אף אחת לא באמת מנצחת (ספרו על זה לנתניהו שמנסה להימלט מהקללה התנ"כית הנקראת 'משפט', באמצעות בקשת חנינה), אבל בזכות האותנטיות שלה, הליהוק המוצלח והלא שחוק וההיכרות האישית של היוצר עם ההווי הצבאי הגברי, היא מצליחה פה ושם להדגים את הוויברציה הישראלית בין גבריות לפחד ובין עבר להווה.
