לינוי כהן לא תשכח לעולם את האודישן שלה לתפקיד האיקוני של מריה במחזמר "סיפור הפרברים", שיעלה הערב (רביעי) בתיאטרון בית ליסין. "בתקופה האחרונה היקום מזמן לי דברים נפלאים ומוכיח לי שאני במקום הנכון ובזמן הנכון", היא אומרת. "יום אחד ציפי (פינס, מנכ"לית בית ליסין, י"ב), שהכירה אותי כתלמידה בבית צבי וידעה שאני מופיעה בהרכב החדש של עילי בוטנר, הזמינה אותי לאודישן לתפקיד. אמרתי לעצמי, 'זה כל כך מטורף וכל כך גדול'.
"ביקשו ממני להכין שני שירים ושתי סצנות, והיה לי שבוע להתכונן. נכנסתי לחדר האודישנים. לפניי היה שולחן ארוך מלא בוחנים. התרגשתי נורא. בכל זאת, אני בקושי ילדונת בת 22. יום למחרת ציפי הגיעה לבית צבי. היא תפסה אותי במסדרון ושאלה איך היה לי באודישן. 'את יודעת שזה תפקיד חיים?', היא אמרה. 'ברור', אמרתי, 'זה חלום של כל שחקנית וזמרת'. היא אמרה לי שהם מאוד אהבו אותי והיא מוכנה לתת לי את התפקיד. זה התגשמות חלום - תפקיד שמשלב גם שירה, גם משחק וגם ריקוד".
איך הגבת?
"קודם כל וידאתי שזה באמת נכון. 'את בטוחה?' אמרתי. מיד התקשרתי לאמא שלי, כולי סערת רגשות, ושתינו התחלנו לבכות ביחד. ההורים שלי מאוד תומכים בי, אבל עשיתי כבר כמה אודישנים גדולים בחיים הקצרים שלי, כמו ל'שיקגו' - תפקידים שאנחנו רגילים שנותנים אותם בסוף לשחקנים מוכרים. כשסיפרתי להורים שאני הולכת לאודישן, הם אמרו לי שאני אעשה את הכי טוב שאני יכולה, אבל כנראה ייקחו לתפקיד מישהי אחרת, יותר מפורסמת. לשמחתנו הם טעו ובגדול.
"שאלו אותי באודישן אם אני רואה את זה קורה, כי מדובר בפרויקט גדול ואני לומדת תיאטרון. זה היה אחרי שנה מתחילת המלחמה, ועניתי שמשהו ב-7 באוקטובר גרם לנו להבין שהכול יכול להשתנות ברגע ושחיים פעם אחת. הזדמנויות נדירות כאלה שכל כך קרובות ללב לא מפספסים".
"הלילה" – מתוך הפרזנטציה של "סיפור הפרברים"
(באדיבות תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, צילום: רדי רובינשטיין)
לא חששת להיכנס לנעליים הגדולות של הכוכבות שגילמו את מריה?
"זה לא מפחיד, כי אני חושבת שלכל אחת יש את הייחודיות שלה ואת הקסם שלה. מה שאני אעשה אף פעם לא יהיה דומה למה שאחרות עושות - כל אחת מביאה את הנשמה שלה. משי קליינשטיין, שהיא חברה מאוד טובה, שיחקה בקאמרי את מריה - דיברנו קצת על התפקיד והיא איחלה לי בהצלחה".
"אני מרגישה שקיבלתי משפחה חדשה באמצע החיים"
היא בת 22, חיפאית, בת למשפחה מסורתית. אבא שלה נדב הוא עורך דין, אמה אביטל צלמת וגרפולוגית, ויש לה שני אחים – לירון, אחיה התאום, ואופיר. "אנחנו דתיים לייט" היא אומרת. "ההורים שלי שומרי שבת. גם אני שמרתי שבת הרבה שנים, אבל הפסקתי. הם מאוד מכבדים את הדרך שבחרתי בה ומחבקים אותי. אבא שלי הולך כל יום לבית כנסת בבוקר ובשבתות. שישי אצלנו זה כמעט תמיד ארוחה משותפת. קידוש זה קסם שממלא אותי".
את האהבה למוזיקה כהן, זמרת נהדרת, ירשה מהבית. "אנחנו בית מוזיקלי", היא אומרת. "אבא שלי מנגן בכינור מגיל שש. אחי התאום ניגן בגיטרה ואחי הקטן מנגן בסקסופון. תמיד הייתי בהרכבים ושרתי, ולאט לאט הבנתי שזה הייעוד שלי בחיים. אחרי שסיימתי את השירות הצבאי בלהקת חיל חינוך, יחד עם ליהי טולדנו, עברתי לתל אביב. רקדתי אצל עוז מורג (כוריאוגרף ובמאי) והתחלתי לעשות אודישנים. אחד מהם היה למחזמר 'שיער', שהיה אמור לעלות בהבימה. הגעתי ממש לשלב האחרון ובסוף לא התקבלתי. כמה חודשים אחרי זה התקבלתי למחזמר 'מלצרית' בקאמרי. הייתי חלק מהלהקה, אבל זאת הייתה חוויה מקסימה".
לצד זה, בשנה האחרונה כהן הצטרפה גם ל"ילדים החדשים" של עילי בוטנר, אחרי שנפרד מאדר גולד ואוהד שרגאי כילדי החוץ. "כשהודיעו שעילי פותח הרכב חדש, נרשמתי מיד לאודישנים. אמרתי לעצמי, אני הולכת לזה, ומה שצריך לקרות יקרה. ככל שהאודישנים התקדמו, בכיתי מלא גם מהאושר וגם מהלחץ שזה אולי יקרה. לא דמיינתי שאגשים חלום כזה כל כך מהר. הילדים החדשים הם מדהימים והם כמו אחים שלי. אני מרגישה שקיבלתי משפחה חדשה באמצע החיים.
"אני מעריצה של עילי המון שנים" היא מוסיפה. "השירים שלו מלווים אותי בהמון שלבים בחיים. אני זוכרת שהייתי בהופעה שלו בהיכל מנורה ואמרתי לעצמי, איזה מטורף זה. אחד החלומות שלי היה להיות חלק מהרכב מוזיקלי, ועילי וילדי החוץ היו הרכב שדמיינתי את עצמי בתוכו.
"אנחנו שרים בהופעות שירים שחוקקים בנשמה של כל מי שגר בארץ הזאת. שירים כמו 'מכתב לאחי' ו'בואי נעזוב' הם כמעט כמו המנונים. משוגע מה שנהיה מהמחזמר 'אפס ביחסי אנוש' של עילי. הם עשו יותר מ-500 הצגות - זה משהו שלא קורה בארץ".
שמעת על הסכסוך המתוקשר בין עילי בוטנר לאוהד שרגאי ואדר גולד, כשהוא נפרד מהם?
"אני באמת לא יודעת מה היה ביניהם ואין לי שמץ של מושג על זה, לכן אין סיבה שאני אגיב. אדר ואוהד אנשים ומדהימים ומוכשרים מאוד, ומה שקרה קשור רק לשניהם ולעילי".
7 צפייה בגלריה
"מה שקרה קשור רק לשניהם ולעילי". מימין לשמאל: אדר גולד, עילי בוטנר ואוהד שרגאי, ב-2014
(צילום: טל שחר)
איך את מספיקה גם לשחק, גם להופיע בהרכב וגם ללמוד משחק?
"אני דואגת לעצמי ולקול שלי, ועושה כל מה שאפשר כדי שזה יקרה. כשעושים את מה שאוהבים, זה אפשרי. אני עסוקה מהבוקר עד הערב, אבל אני מאושרת מזה. זאת הקרבה, אבל זה מה שהלב שלי בוחר. כשאתה עושה באמת את מה שאתה אוהב, אתה קם שעה לפני השעון המעורר. הגוף שלך והנשמה שלך רוצים את זה. בינתיים אין לי תלונות. אני לא צריכה הפסקה בשביל לחיות - זה החיים שלי. הייתי שמחה אם יהיו ביממה 26 שעות כדי שיהיו לי שעתיים שינה".
"חששתי ממי ישחק לצידי - אבל כשרביב שר לראשונה זה היה עוצר נשימה"
"סיפור הפרברים" נכתב על פי רעיון של ג'רום רובינס, כשאת המחזה חיבר ארתור לורנץ, המוזיקה היא פרי יצירתו של ליאונרד ברנשטיין, והפזמונים - של סטיבן סונדהיים. זהו סיפור אהבתם האסורה של טוני, צעיר אמריקאי החבר בכנופייה, ושל מריה - אחותו של מנהיג הכנופייה הפורטוריקנית היריבה. אהבה זו מתפתחת למאבק דרמטי וטרגי בין שתי הכנופיות ברחובות ניו יורק. את הגרסה הישראלית, בתרגומו של אלי ביז'אווי ובבימויו של אלדר גוהר-גרויסמן, מובילים רביב כנר, מגי אזרזר, דור הררי, הראל ליסמן ולינוי כהן.
זאת הרפתקה די מלחיצה לשחקנית צעירה.
"זה משהו מאוד גדול ואני מודעת לזה. כבר יותר מחצי שנה שאני עובדת ומתאמנת בשעות לא שעות. מעבר לזה אין לי דרך לשלוט על הביקורות שיגיעו. אני לא חושבת שיש סיבות לא לאהוב את המחזמר הזה. שום דבר במקצוע הזה לא קל. יש הרבה על הכתפיים שלי, אבל יש כל כך הרבה אנשים שעוטפים אותי וגורמים לדבר הזה לקרות. בכל הצלחה יהיו כאלה שיותר יפרגנו וכאלה שפחות - זה עניין של טעם. אני יודעת שאני עושה את המיטב שלי".
יש דמיון בינך למריה?
"מריה מייצגת איזושהי תקווה ואופטימיות. היא באמת מאמינה שיכול להיות טוב למרות היריבות בין הצדדים. גם אני כזאת. מעבר לזה מריה אמיצה והולכת אחרי הלב והחבר שלה גם אם זה נוגד את הערכים עליהם גדלה".
תעמדי בהתרגשות של הצגה הראשונה?
"הרגליים והידיים ירעדו לי והלב שלי יהיה על אלפיים מרוב התרגשות. לשמחתי למדתי כבר לעבוד עם התרגשות ולחץ. הדמעות יגיעו בסוף, ואז גם אתחבק עם כולם. יש משהו בקסם של תיאטרון שאי-אפשר להסביר אותו ולעמוד בפניו. גם ב'מלצרית' היו לי דמעות, אבל כאן זה יהיה פי ארבע מאות. נהרות של דמעות. אני מנסה לעשות כל הזמן דמיון מודרך לעצמי, לדעת מה אני ארגיש אז. הכול ירעד, אבל זה חלק מהקסם".
7 צפייה בגלריה
"חששתי בהתחלה מי יהיה טוני - אבל זכיתי בגדול". מתוך הפרזנטציה למחזמר "סיפור הפרברים"
(צילום: יובל חן)
"אני הכי חננה ואני גאה בזה. רביב אומר לי כל הזמן: 'את צהובה', שבסלנג זה חננה. הוא נשאב לתוך זה, ובלי להרגיש נהיה צהוב בעצמו. אני מקדשת את העבודה שלי. אני משחקת בבית צבי את בילי שוורץ, תפקיד נהדר, וגם בילי שוורץ היא סוג של חננה. אני שילוב של בילי ומריה. אוהד חיטמן, שכתב את המחזמר, מאוד החמיא לי. הוא כתב לי שהוא מאוד גאה בי, שהקהל התאהב בי והוא מרגיש כמו אבא גאה. מאוד התרגשתי. הילדה החיפאית שראתה את 'בילי שוורץ' בילדותה והתאהבה בה סוגרת כאן מעגל".
כהן ורביב כנר, שמגלם את טוני אהוב לה, הפכו לחברים קרובים במהלך תקופת החזרות. "חששתי בהתחלה מי יהיה טוני, כי 'סיפור הפרברים' זה טוני ומריה, אבל לשמחתי זכיתי בגדול. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שרביב שר את 'מריה'. זה היה פשוט עוצר נשימה. החלום הפך למציאות. הוא בן 31, אבל הוא עדיין ילד מקסים. מעבר לכישרון שלו, רביב הוא זמר מופלא ובן אדם מדהים. הוא מביא גם את הלב שלו לעבודה ומהרגע הראשון הוא היה שם במאה אחוז".
אתם משוחחים גם על השירות הצבאי שלו ועל הטראומה שהוא סוחב?
"אנחנו טיפה נוגעים בשירות הצבאי שלו. זה תיק שהוא סוחב איתו כבר שנים ומדבר עליו. אני מעריצה אותו על ההתמודדות שלו עם הטראומה ואיך שהוא מעביר את הסיפור הפרטי שלו באמנות. הוא לא היחיד לצערי שסובל במדינה הזאת מטראומה. הבחירה בו היא קלף מנצח".
המחזמר עדיין עכשווי?
"בהחלט. יש בו שסע ופילוג, כשגם אני וגם מריה היינו רוצות לקום לעולם טוב בהרבה. זה גם עניין של בחירה לראות את הטוב, והלוואי ויהיה יותר טוב כאן. לא נתפס שעברתי את המלחמה עם טילים, שנפלו לא רחוק מבית הספר".
7 צפייה בגלריה
"פתאום הם לא כוכבים ודמויות שכותבים עליהם, אלא משפחה". בחזרות ל"סיפור הפרברים"
(צילום: יובל חן)
איך מסתדרים בקאסט של סטארים?
"אני ביישנית אבל מסתדרת. מהרגע הראשון כולם פתחו את הידיים שלהם, עטפו אותי וחיבקו אותי. זה כל כך לא מובן מאליו. מגי היא גדולה מהחיים. אני לומדת ממנה המון גם כשחקנית. לא היה צריך שום דבר כדי לשבור בינינו את הקרח - היא ישר חיבקה אותי. היא נתנה לי כמה טיפים כמו לסמוך על עצמי, להיות קשובה לפרטנר שלי ולהיות יותר דיבורית כשאני משחקת. בשישי בערב, בזכות מגי, לא נשחק כי מגי היא בן אדם מאוד מאמין שמודה לשם על כל דבר".
"גם דור הררי הוא כמו האח הגדול שלי. הוא עוזר ותומך ומצחיק. הראל ליסמן, שמשחק את אח שלי, הוא לב אחד גדול. אני עוקבת אחריו כבר הרבה שנים וזה היה החלום שלי לעבוד איתו. הוא קסם של בן אדם, יפה כמו אפולו, ומגיע לו להצליח. כשנפגשתי איתם הייתי בהלם, אבל כל אחד בדרכו שבר את הקרח. פתאום הם לא כוכבים ודמויות שכותבים עליהם, אלא משפחה".
7 צפייה בגלריה
"מחזות זמר מוציאים ממני את הגרסה הכי טובה שלי". לינוי כהן ורביב כנר בחזרות ל"סיפור הפרברים"
(צילום: אור דנון)
תשחקי לא רק במחזות זמר?
"מחזות זמר מוציאים ממני את הגרסה הכי טובה שלי. במחזות זמר אני מרגישה שהפרח שלי פורח הכי טוב והכי יפה. זה קצת מגביל את הקריירה שלי, אבל אף אחד גם לא מבטיח שיהיה לי עוד תפקיד אחרי מריה. אני מאוד מאמינה בעצמי. אני לא אעשה רק מחזות זמר, אלא גם הצגות 'רגילות' וסרטים בעזרת השם. בבית צבי עשיתי הכול מהכול. רוב התפקידים שלי היו משחקיים, קומדיות ודרמות, כמו 'כטוב בעיניכם' ולורה ב'ביבר הזכוכית'. בינתיים אני מתרכזת רק במריה ובהזדמנות הכול כך גדולה הזאת, ואני לא מרשה לעצמי להתפזר. קצת סבלנות לא תזיק".
