הביאנלה הראשונה לאמנויות ועיצוב תל אביב 2020 תיפתח היום (ג') במוזיאון ארץ ישראל (מוז"א) שבתל אביב. מדובר בפרויקט מוזיאלי ראשון מסוגו בארץ, וכנראה אחד הגדולים והמושקעים שהיו פה. תחת הכותרת "גוף ראשון. טבע שני", תציג הביאנלה בחודשים הקרובים כ-250 עבודות של אמנים מתחומים שונים ומגוונים - מנייר וזכוכית, דרך טקסטיל וקרמיקה, וכלה באמנות פלסטית עכשווית שכוללת מיצגים, מיצבים, וידאו וסאונד.
מרתה ריגרמרתה ריגר
ביצי הקרמיקה שקנו למרתה ריגר את שמה בסצנה המקומית
(צילום: הדר סייפן)
שילוב התחומים הוא אחד המאפיינים הייחודיים של התערוכה. היוזמה המקורית הייתה של ד"ר דבי הרשמן, סמנכ"לית ואוצרת ראשית של המוזיאון. ב-20 השנים האחרונות, התקיימו במוזיאון אחת לשנתיים ביאנלות שהתמקדו בתחום אחד - נייר, קרמיקה, זכוכית, טקסטיל וצורפות. לפני כשנתיים החליטה הרשמן לאחד את כל הביאנלות במוזיאון לכדי תערוכה אחת.
היא רתמה את אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת ביתן הזכוכית ואוצרת האומנויות של המוזיאון, ואת יובל סער, האוצר הראשי והמייסד של שבוע האיור, העורך הראשי והמייסד של מגזין פורטפוליו, ובעבר ראש מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. אליהם חברו שלושה אוצרי משנה - ניר הרמט, מירב רהט וליאורה רוזין - כל אחד מהם מגיע מפרקטיקה שונה בעולמות האמנות והעיצוב.
חלל רוטשילדחלל רוטשילד
"גוף ראשון. טבע שני". חלל רוטשילד
(צילום: הדר סייפן)
חלל רוטשילד, המשמש כחלל התצוגה המרכזי של הביאנלה, נחלק לחמש קטגוריות נושאיות של עבודות, בהן החומרים והטכניקות מתערבבים אחד בשני ללא הפרדה. בחלקו העליון של החלל מאירה עבודת ניאון של האמנית לי חן, "חייבת/צריכה" (על שמה קרויה גם אחת הקטגוריות). באותיות דפוס ורדרדות-סגולות מאירות המילים לסירוגין, וההבהוב שהן יוצרות בחלל מעלה שאלות והרהורים על תרבות חומרית עכשווית מקומית.
פוגי נעיםפוגי נעים
משלבת מסורת ישראלית ואירופאית. בובת החרסינה של פוגי נעים
(צילום: הדר סייפן)
בוריס שפייזמןבוריס שפייזמן
בגודל של אחד לאחד. אופנוע הזכוכית של בוריס שפייזמן
(צילום: יונה שליי)
בכניסה לחלל ניצב גם אופנוע הזכוכית של מעצב הזכוכית בוריס שפייזמן, בגודל של אחד לאחד, עשוי מכ-200 חלקים של ניפוחי זכוכית צהובה בעבודת יד. על אחד משולחנות התצוגה ניצבת סדרה של עשרות בובות חרסינה של פוגי נעים, בגווני כחול ולבן, שמשלבות מסורת ישראלית ואירופאית. אריחי הקרמיקה של זיו צפתי מציגים חלקי גוף, המבקשים לתהות על הקשר בין גוף לנפש ומעוררים אפקט רגשי חזק.
גודל החלל אפשר לאוצרים ולמעצב החלל, חנן דה-לנגה, להציב בו עבודות רבות. חלקן תלויות על הקיר, חלקן מוצבות על שולחנות, חלקן כאובייקטים בחלל וחלקן תלויות מהתקרה. חוויית השיטוט ביניהן, גם בלי להתרכז בכל אחת ואחת, דומה ללונה פארק של ארטס אנד קרפטס עכשווי.
יותם בהטיותם בהט
מציגה את האפשרות להביא ילדים במשפחות של שני גברים. עבודתו של יותם בהט
(צילום: הדר סייפן)
טל אמיתי לביאטל אמיתי לביא
גובלנים מפקקי סיליקון צבעוניים. עבודה של טל אמיתי-לביא
(צילום: הדר סייפן)
בין העבודות יוצאות הדופן במישור האחורי של החלל אפשר למצוא את פסל הקרמיקה של רונית ברנגה - שתי נשים עירומות בגודל אנושי, הרוכנות מעל עוגת גבינה מקושטת תותים, כשנדמה שחלק מהקרם של העוגה מרוח על גופן. ברנגה, אמנית מוערכת שאף הציגה ב"דיסמלנד", פארק השעשועים הענק של בנקסי ב-2015, מוכרת הודות ליצורי הכלאיים שלה, בהרבה מהמקרים דמויי שדונים ושטנים. הפעם הנשים שלה הן רק נשים, אבל משהו בסיטואציה ובאופן בו הן מתוארות הופכת אותן לקצת יותר מזה.
מאחוריה, על הקיר, תלויה עבודה של האמנית טל אמיתי-לביא, עשויה כולה פקקי סיליקון צבעוניים שמרכיבים יחד תמונת נוף ענקית, דמוית הגובלנים של פעם. אמיתי-לביא ידועה ביצירת ציורים תלת-ממדיים מחומרים ייחודיים כמו חול קינטי, חוטים ואבקת סודה לשתייה. הפעם עבודתה גדולה מהרגיל - והתוצאה מרהיבה.
חלל  מבואה רוטשילדחלל  מבואה רוטשילד
250 אמנים ישראלים שפועלם בישראל. חלל מבואה רוטשילד
(צילום: הדר סייפן)
חנאן אבו חוסייןחנאן אבו חוסיין
מיצב הנעליים המטלטל של חנאן אבו חוסיין
(צילום: הדר סייפן)
כל העבודות הן של יוצרים ויוצרות ישראליים שמרכז הפעילות שלהם הוא בישראל. כוונת האוצרים הייתה ליצור תערוכה שמקושרת לזמן ולמקום. לקול הקורא התקבלו כ-3,000 הצעות מכ-1,000 יוצרים, שמהם בחרו האוצרים את 250 המציגים.
בחלל רוטשילד אפשר לראות את מיצב הנעליים המטלטל של האמנית חנאן אבו חוסיין העוסקת לא מעט באלימות נגד נשים, אריחי קרמיקה רקומים בחוטים כחולים של אליה לוי יונגר, עבודות קרמיקה דמויות פיקסלים של דפנה שרתיאל, כלי זכוכית שנופחו בטכניקות מיוחדות של צמד המעצבים נועם דובב ומיכל צדרבאום, כלי ענק עשוי פיסות נייר מיניאטוריות של ביאנקה ספריינס, צלחות קרמיקה מצוירות של האמנית מורן קליגר, חמסה מוכפלת בשלושה חלקים של המעצב רמי טריף, סדרת רקמות על תחריטים של האמן פריד אבו-שקרה, מפלי שיער כחול שופע של ורדי בוברוב, וכן עבודות וידאו, חלקן עומדות בפני עצמן וחלקן משולבות בתוך אובייקט קיים, כמו העבודה של ורד ניסים.
כשיורדים מחלל התערוכה אל חלל הכניסה לבניין, מלווה אותנו עבודה בשם "אלבטרוס" של סטודיו קוזי, המדמה חבילה של דפי A4 מעץ שהתעופפו עם פתיחת הדלת אל תוך החלל ובין המדרגות. בקומת הכניסה מוצבת סדרה נוספת של עבודות, בהן עבודה מרהיבה של המעצב טל בטיט - צינורות על גבי צינורות צבעוניים קטנים שיוצרים יחד קומפוזיציה אוריינטלית עכשווית.
אליה לוי יונגראליה לוי יונגר
אריחי קרמיקה רקומים בחוטים כחולים של אליה לוי יונגר
(צילום: הדר סייפן)
חלל קרמיקהחלל קרמיקה
שלושה מסלולים לבחירת המבקרים. חלל קרמיקה
(צילום: הדר סייפן)
בשלב זה מתחיל השיטוט ברחבי המוזיאון. האוצרים יצרו שלושה מסלולים: הקצר באורך כשעה ומרכז רק את העבודות הבולטות, והארוך נמשך כשלוש שעות. רכישת כרטיס מקנה למבקר כניסות חוזרות. כמו כן, ברחבת המוזיאון פזורות עבודות חוץ שנעשו במיוחד לביאנלה, כמו "שדה" של עמודים דמויי משרביות שיצר האדריכל אבנר שר, איגלו מוכסף שמושך חום ושמש של סטודיו מג'נטה.
במרכז החלל של ביתן "אדם ועמלו" במוזיאון מוצבת עבודה של אמנית הקרמיקה מרתה ריגר - קן ציפורים ענקי ובתוכו ביצים עשויות קרמיקה, שהן גם אלה שקנו לה את שמה בסצנה המקומית, אלא שהפעם הן שקופות ומאירות. הביתן מציג את התרבות החומרית המסורתית המקומית בתחומי חיים שונים, חפצים וכלים אתנוגרפיים, שמשקפים אורח חיים ומסורות עבודה בארץ ישראל ובסביבתה.
אבנר שראבנר שר
העמודים דמויי המשרביות של אבנר שר
(צילום: הדר סייפן)
זו גם דוגמה ראשונה לביתן שנשארה בו התצוגה המוזיאלית ההיסטורית הקבועה, ועבודות הביאנלה של היוצרים העכשוויים משתלבות בה באופן הטרוגני. האוצרים עודדו את היוצרים להסתובב במוזיאון, לראות מה מוצג בו ולהתייחס לעבודות הקיימות. אחת השאלות שביקשו להדהד היא מה הייחוד של הביאנלה בכך שהיא מוצגת דווקא במוזיאון הזה, דווקא בעיר הזו, דווקא בישראל - ואיך הייתה נראית אילו הוצגה במוזיאון אחר. רוב העבודות עומדות בזכות עצמן, אך הצבתן יחד במוזיאון מוסיפה להן רבדים.
גם בביתן הזכוכית מוצב מגוון רחב של עבודות חדשות הנטמעות אל תוך התצוגה הקיימת. עבודות הביאנלה לא עשויות בהכרח זכוכית, אך חלקן משתמשות בה ומתכתבות איתה, כמו העבודה של האמנית ליאת סגל - מכונה מבוססת רובוטים שמעליה עשרות כוסות זכוכית הפוכות המכילות חיישנים שגורמים לתזוזה של כל אחת מהן בתורה, מבלי להישבר.
דוגמה נוספת היא העבודות הגדולות של גוני חרל"פ, שעשויות מסוג מיוחד של גומי אך במראה שלהן יוצרות אפקט דמוי זכוכית. גם בתוך ויטרינות התצוגה הקיימות בביתן שולבו עבודות קטנות אך מומלצות, כמו "הריוני" (ההיריון שלי) - סדרת עבודות של יותם בהט, שמציגה באמצעות חומרים שונים את האפשרות להביא ילדים במשפחות של שני גברים.
גוני חרלפגוני חרלפ
יוצרת אפקט דמוי זכוכית. עבודתו של גוני חרל"פ
(צילום: הדר סייפן)
חלל מגדל עליוןחלל מגדל עליון
אמני הביאנלה הגיבו לעבודות הקבועות במוזיאון. חלל מגדל עליון
(צילום: הדר סייפן)
חלל תצוגה גדול נוסף שכדאי לבקר בו הוא גלריית מגדל, שבה מקבלת את פני המבקרים עבודה נהדרת של האמנית פסי גירש, ועל פני הקומה העליונה שלה מתפרש פרויקט גדול של התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שאצרו תומר ספיר ומאיה בן דוד.
אל תפסחו על החלל העצום של ביתן הקרמיקה. גם בו משתלבות העבודות העכשוויות בצורה אורגנית. בין השאר תראו בו מיצב פרחי אוריגמי נפלא של שלי פרימן, סדרת הדפסי משי בצביעה יפנית של יעל הרניק ועוד אינספור עבודות שאפשר להתעכב עליהן דקות ארוכות.
הביאנלה, שהייתה אמורה להיפתח בפתיחה חגיגית בסוף מרץ עם כמה מאות מוזמנים, עמדה וחיכתה, מוכנה ומזומנה לקבל את פני המבקרים במשך יותר מחודשיים. אך אז הגיעה הקורונה, ועצרה את כל התוכניות - עד עכשיו. חגיגת הענק אומנם ירדה מהפרק, אולם שלל אירועים, סיורים מודרכים, שיחי גלריה והרצאות מתוכננים במסגרתה עבור שמונת החודשים הקרובים. אז פנו זמן, נעלו נעליים נוחות והצטיידו בבקבוק מים (כי בחוץ חם), כי אם יש תערוכה אחת שתלכו לראות השנה - זו צריכה להיות זו.