אחרי מספר שבועות מלחמה שבהם היו סגורים, בתי הקולנוע סוף סוף חזרו לפעילות (גם אם חלקית), ודרך לא רעה לציין את המאורע היא לצפות באחד מהסרטים הכי מצופים ומדוברים של התקופה - הרפתקת המד"ב "פרויקט הייל מרי" (Project Hail Mary). עלילתו מתרחשת על רקע סכנת חורבן של כדור הארץ, והמילים העיקריות שנקשרות אליו הן "אומץ", "חברות" ו"הקרבה". זו מעלתו של הסרט כבידור פוטנציאלי "לכל המשפחה", אך זו גם נקודת התורפה שלו. חרף ההשקעה והכישרון המופגנים במשחק ובבימוי, המכלול מתקשה לאזן בידור קומי עם מונומנטליות קוסמית. אולי אין זה סרט המד"ב הבדיוני הגדול שיוצריו - פיל לורד וכריס מילר - קיוו שהוא יהיה, אבל ניתן להתייחס אליו כחוליה מתווכת (ופחותה) בין פנטזיית מד"ב לילדים כמו "אי.טי - חבר מכוכב אחר" של סטיבן ספילברג ומסע קוסמי-פילוסופי דוגמת "בין כוכבים" של כריסטופר נולאן.
"פרויקט הייל מרי" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
הסרט הוא עיבוד לספרו של אנדי וייר מ-2021. וייר הוא מי שכתב את "לבד על המאדים" (2011), שעובד לסרטו של רידלי סקוט "להציל את מארק וואטני" (2015), ואכן יש דמיון בין הספרים, באופן שבו הם משלבים אלמנטים של מדע בדיוני-"קשה" (Hard Sci-Fi), והעיסוק בדמויות מבודדות הנתונות בסיטואציה הישרדותית. בשונה מהספר הקודם, "הייל מרי" כולל בתוכו גם נוכחות של צורות חיים חייזריות, והעיבוד הקולנועי שלו עוד מוסיף ומרכך את תכני המד"ב-הקשה של המקור הספרותי.
הסרט נפתח בהתעוררותו של ד"ר ריילנד גרייס (ריאן גוסלינג) מתרדמת כפויה. הוא נמצא על חללית בדרך ליעד לא ידוע מבלי שהוא זוכר כיצד ומדוע הגיע לשם. הוא מגלה ששני חברי הצוות הנוספים - הקפטן יאו לי-ג'י (קן ליונג) והאסטרונאוטית אולסיה איליוקינה (מילנה ויינטרוב) מתו. בהדרגה, בעודו מלכד מחדש את זכרונותיו, הצופים מוחזרים לסיפור הרקע שהוביל אותו לחללית מלכתחילה.
אנו פוגשים אותו כמורה למדעים בתיכון. במהלך שיעור, תלמידה סקרנית מתחקרת אותו לגבי אירוע קוסמולוגי שהוביל לגל שמועות מאיימות. זהו קו אינפרא-אדום שנמתח מהשמש לכוכב נוגה ומכונה "קו פטרובה". בדרך שאינה מובנת, כך גרייס מסביר, הוא מקרר את השמש ועתיד להביא לצניחת מעלות אפוקליפטית על פני כדור הארץ. זמן קצר לאחר השיעור הוא נאסף מבית הספר על ידי אווה סטראט (סנדרה הולר, "אנטומיה של נפילה") - מי שעומדת בראש צוות מדענים בינלאומי שמנסה לטפל בבעיה הקיומית.
גרייס הוא ביולוג מולקולרי שעבודת הדוקטורט שלו, והאופן הנחרץ שבו ביקר את מתנגדיה, חיסלו את הקריירה האקדמית המבטיחה שנכונה לו. עכשיו ניתנת לו הזדמנות להיות אחד המדענים שבוחנים את "האסטרופג" - צורת חיים חייזרית שניזונה מאנרגיית השמש. מעין חיידק קוסמי שמתפשט וזולל אנרגיית כוכבים. באופן אירוני, היכולת של אותה צורת חיים לאגור כמויות אדירות של אנרגיה, מאפשרת גם לתכנן את פרויקט "הייל מרי". האסטרופגים יניעו חללית שבה ישלחו אסטרונאוטים לכוכב בשם טאו סטי, שמצליח להתגבר בדרך לא ידועה על סכנת החיידק הקוסמי. אולי שם תימצא הישועה של כדור הארץ. המידע והממצאים אמורים להישלח משם חזרה לכדור הארץ באמצעות גשושיות, אך הבעיה היא שעבור האסטרונאוטים זהו כרטיס בכיוון אחד - גם אם הם יצליחו במשימתם הם לא יזכו לשוב ולראות את כדור הארץ. המושג "הייל מרי" אינו רק תפילה נוצרית ידועה, אלא גם הרעיון של "מסירת הייל מרי" בפוטבול האמריקאי - זריקה מרוחקת מקצה המגרש עם סיכוי קלוש להצלחה, אך כזו שעשויה להביא לניצחון.
במקביל לקדרות היחסית של ציר זמן העבר, ישנו גם הבלבול של גרייס בחללית. מצבו הראשוני בהחלט מאיים, אך הסרט משתדל להקליל את המצב. מוזיקה קומית מלווה את הגיבור הלא-בקיא כשהוא מנסה להתמודד עם אתגרי החללית. בעוד גרייס של העבר נראה מבולבל ומאוים מהאחריות המוטלת עליו, זה של ההווה מתפתח במהירות לגיבור ראיין גוסלינגי שמתמודד באומץ ובתושייה עם כל אתגר. רוב עבודותיהם הקודמות של הבמאים לורד ומילר הן קומדיות ("רחוב ג'אמפ 21" ו"סרט לגו"), וניתן להבין את רצונם ואת רצונו של התסריטאי דרו גודארד להפוך את הסרט לקליל, אבל התפירה של העבר "הרציני" וההווה "הקומי" מעט מאולצת.
גם מי שלא קראו את הספר ורק הסתפקו בצפייה בטריילר, יודעים שגרייס לא יישאר לבדו במסעו בחלל. צפוי לו מפגש עם חייזר שיהפוך לדמות מאוד מרכזית. מטעמי הימנעות מספוילרים לא אומר דבר על החייזר, אבל ניתן לציין שגרייס ייתן לו את השם "רוקי", והוא מופעל ומדובב על ידי בובנאי בשם ג'יימס אורטיז. השימוש באפקטים פרקטיים מהווה נקודת זכות משמעותית לסרט, ואורטיז מצליח ליצור חיות והבעה רגשית בדמות חייזר שרחוק במידה ניכרת מדפוסים הומינידים. הסרט מתמקד במערכת היחסים המתפתחת בין שני יצורים מגזעים וכוכבים שונים, שחולקים משימת הצלה משותפת כל אחד של עולמו. במסגרת זה ניתן מקום נרחב לאי-הוודאויות והחששות מפני האחר, והיעדר של תקשורת לשונית בין שני המינים. מרכז הכובד של "פרויקט הייל מרי" הוא בהתפתחותו של קשר זה ל"באדי-מובי" קומי-קוסמי שלתוכו נוצקים כמה מהערכים הנעלים של האנושות.
ככול שגובר העניין של הצופים במערכת יחסים זו, כך גם הערך של הפלאשבקים לעבר פוחת (חרף התרומה של הולר המוכשרת כתמיד). יש לפלאשבקים פואנטה שתתגלה לקראת סוף הסרט, אך לא בטוח שהיא מצדיקה את משך הזמן שניתן להם. זו חולשה הולכת וגדלה בסרט לא קצר (154 דק') המיועד "לכל המשפחה". לעומת זאת, מערכת היחסים בין גרייס ו"רוקי" היא הלב של הסרט - המקור לרגעי הצחוק, ולכמה סצנות שבהן לא מעט צופים עשויים להזיל דמעה.
גוסלינג נושא על כתפיו את הסרט כמי שלמשך רובו מתקשר עם יצור מוזר (בדרך המזכירה את תום הנקס והכדור "ווילסון" ב"להתחיל מחדש"). המחשבות של הגיבור במקור הספרותי מתורגמות לפעולת דיבור של הגיבור המבטא בקול רם את מחשבותיו. גם כאן ניכר הניסיון המעט מפורז להשוות אופי קליל למחשבות אלו (כך, למשל, כאשר הוא נושא דברים בקבורת החלל של שני האסטרונאוטים המתים בתחילת הסרט). הטון הקומי-אירוני עובד טוב יותר כשמתפתח הדיאלוג עם "רוקי".
מלבד עבודת הבובנאות, גם שאר האלמנטים הטכניים-אסתטיים של הסרט מרשימים. ניכרת ההשראה של "בין-כוכבים" (למשל בהצגת תמרונים בחלל), גם אם יש ב"הייל מרי" כאמור הסתמכות פחותה על אפקטים פרקטיים. אולי הוא לא צולם בפילם, אבל כן נעשה שימוש במצלמת IMAX שתוצריה הועברו לפילם, ואז לדיגיטציה נוספת. זוהי עבודת צילום מרשימה נוספת בז'אנר המד"ב של הצלם גרייג פרייזר, לאחר "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים", והצילום של שני סרטי "חולית" של דני וילנב (על הראשון הוא גם קיבל אוסקר). זהו סרט למסך IMAX, רק שבכורח הנסיבות לא ניתן לצפות בו כרגע בדרך זו בישראל. אך ההנאה והנחמה שהוא מציע יעבדו באופן מספק גם על מסך קטן יותר.
