אחד המוטיבים שהוליווד זינקה עליהם כמוצאת שלל רב הוא הסוד הגדול של האנטי-גיבור: אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם, ובהתאמה - אין נבל שאי אפשר לשפץ. רשעים מרושעים שתחזקו קריירה של עשורים כמפלצות חסרות מצפון הפכו לגיבורים מורכבים, מלפיסנט, המכשפה של דיסני מ"היפהפיה הנרדמת", קרואלה דה ויל, הג'וקר וכל סדרה שראיין מרפי הניח עליה יד בעשור-שניים האחרונים, זכו לילדות קשה, אמא קרה ופלאשבק אחד לפחות עם גשם. לאט ובהתמדה המרנו כצופים את כס בית המשפט בכורסת הפסיכולוג, ועכשיו אנחנו יודעים - לכל טראומה יש מוצאי טראומה. "קדמת עדן", העיבוד הסדרתי החדש לרומן בעל אותו השם שעלה בנטפליקס אתמול (חמישי), מפנה את הבמה לאחת הדמויות הוותיקות בקלאסיקה האמריקנית, קאת'י איימס מהרומן האפי של ג'ון סטיינבק, ושולח אותנו אל אחורי הקלעים של הפסיכוזה שלה.
"קדמת עדן" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
להגנתה של "קדמת עדן", הסדרה בת שבעת הפרקים, ייאמר שהיא עושה את זה לא רע. מי שלקחה על עצמה את העיבוד הטלוויזיוני לספר המפורסם לקחה על עצמה משימה לא פשוטה גם מבחינה אישית. זואי קאזאן, עד עכשיו בעיקר שחקנית (תפקיד משנה ב"אוליב קיטרידג'") ותסריטאית ("רובי ספרקס") היא הנכדה של איליה קאזאן, במאי קולנוע ותיאטרון אמריקאי. קאזאן נכנס לפנתיאון, בין היתר, בעקבות העיבוד הקולנועי שלו ל"קדמת עדן", שיצא ב- 1955 והזניק את הקריירה של ג'יימס דין. כנערה זואי כל כך אהבה את הספר שהיא התגברה על הנטייה לברוח מהמורשת המשפחתית שלה ובחרה (אפרופו בחירה) ליצור משהו שמן הסתם יגרור השוואות.
כדי ליישם את רעיון הבחירה החופשית שמנחה את הסיפור המקורי, קאזאן לא נצמדה לעיבוד הקולנועי אלא הלכה ישירות אל החומר המקורי: הסאגה הרב-דורית על משפחת טראסק בעמק סאלינס, עם סיפור קין והבל כמסגרת מוסרית. זה מתחיל מהסיפור של האחים אדם וצ'רלס, שגדלו לאב קשוח ואכזר, ואחריהם סיפורם של הדור השני – הבנים של אדם, קאל (כיילב) וארון, שגם הם גדלו אל תוך טרגדיה – אמא שלהם, קאת'י, נטשה אותם בילדותם, אבא שלהם, מוכה יגון, כמעט לא השתתף בגידול שלהם. שני דורות שנעו במאבק בין ריצוי וכמיהה לאהבה הורית ובין מאבק ביצר האנושי והאופל הפנימי. כן, זאת הגדרה קצת דרמטית, אבל בהחלט מדובר בדרמה.
הבחירה של קאזאן, בעיבוד לסיפור שעוסק בחטא, מחילה ובחירה חופשית, הייתה להרחיב את הסיפור של קאת'י (בגילומה המהפנט של פלורנס פיו). מי שברומן המקורי מופיעה רק בפרק השמיני, ומתוארת כנשמה מעוותת, שנולדה כרוע טהור מיסודה, מקבלת בסדרה נוכחות כעמוד שדרה עלילתי, עם עומק והסבר פסיכולוגי, גם אם לא הצדקה, לבחירות האכזריות שלה. הסדרה מציגה פלאשבקים של התעללות מינית שקאת'י חוותה בגיל חמש והופכת אותה לסמל של נשים בתקופתה, במאבק שלהן לחופש ולעצמאות.
מהפנטת. מתוך "קדמת עדן"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בראיונות שנתנה היא סיפרה שחלק מההחלטה על חלקה של קאת'י התבסס על המכתבים היומיים שכתב ג'ון סטיינבק לעורך שלו במהלך כתיבת הרומן. קאזאן שמה לב שבהתחלה סטיינבק התייחס לקאת'י כאל מפלצת, אך ככל שהכתיבה התקדמה התפיסה שלו התרככה עד לכדי ההבנה ש"בכולנו יש דם קצת מפלצתי". את הזיכרון של קאת'י על התכווצות מדומה בהשראת "אליס בארץ הפלאות" היא קראה כתיאור מדויק של דיסוציאציה נפשית בעקבות טראומה מינית.
עוד בריחה של קאזאן מהעיבוד של סבא שלה היא ההחלטה להכניס פנימה גם את הסיפור של הדור הראשון ולא להגביל את עצמה, כמוהו, לשליש האחרון של הספר עם הסיפור של קאל וארון בלבד. אלמנט נוסף שמי שקרא את הספר יחסר בסדרה הוא קו העלילה של משפחת הימלטון. סמואל הימלטון (בסדרה סיראן הינדס) ומשפחתו צומצמה מאוד מהסדרה, מתוך הבנה שהסיפור יקבל ביטוי מפוקס יותר אם יתמקד במשפחת טראסק ובצאצאים שלה. אז נשארנו עם אותו ספר, אותה משפחה, ואפילו אותו גנום קזאני, רק שהפעם מי שמחזיקה בהגה היא הדמות שהסרט הראשון השאיר במושב האחורי.
בכולנו יש דם מפלצתי. מתוך "קדמת עדן"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בסופו של יום, "קדמת עדן" של נטפליקס בהחלט מספקת לאפוס של סטיינבק עיבוד ראוי. שבעה פרקים של שעה כל אחד מסוגלים מטבעם להעניק לספר, שמשתרע בין שתי מלחמות – מלחמת האזרחים האמריקנית לבין מלחמת העולם הראשונה – יריעה הרבה יותר מורכבת ומאפשרת מסרט של שעתיים. קאזאן התמסרה לתקופה והצליחה למקם את משפחת טראסק ושלוחותיה בנופים היפהפיים של קליפורניה, עם צילום יפהפה ומהורהר וגם התסריט לא נופל למלכודות של סבוניה שלוקחת את עצמה יותר מידי ברצינות, כמו לא מעט דרמות תקופתיות שעלו בשנים האחרונות, אלא נשאר על הגבול החכם והמושך לצפייה. נכון, יש בה לא מעט אובר דרמה אבל זה בהחלט נסלח בהתחשק בעומק של המקור, והיא לא מעיקה על הצופה אלא מושכת אותו פנימה, אל הסיפור.
חלק לא קטן מהפרחים מגיע לשחקנים שמתאימים את עצמם לעיבוד השאפתני, מלבד פיו זורחים גם כריסטופר אבוט, שמצליח לעניין גם עם דמות מעט שטחית כמו אדם טראסק, מייק פייסט מבריק בתור צ'רלס טראסק, האפלולי והכאוב, הון לי, שמגלם את לי, הסיני-האמריקאי שמגדל את התאומים, מרים בכמה דרגות כל סצנה שהוא נוכח בה והסצנות המשותפות שלו עם הינדס (המילטון) נהדרות. למרות שהיה לה סיכוי להפוך לרכיכה תקופתית, "קדמת עדן" של נטפליקס מצליחה, בזכות התסריט המוצלח שלה, להצדיק את השקעת שבע השעות מהחיים שלכם.
