כשריס וית'רספון צפתה ב"וונסדיי", הספין-אוף של "משפחת אדמס" בנטפליקס על חייה של בת המשפחה בפנימיית נוורמור, היא חשה דגדוג קל. הרעיון להחזיר דמות איקונית לתקופת בתיכון קסם לה, היא התחילה להריץ בראש את הדמויות שהיא גילמה עד שהגיעה לאל וודס, הפריווילגית החביבה מ"לא רק בלונדינית" שנחשפה לחיים האמיתיים במהלך לימודיה בהארוורד.
"אל" - טריילר
(באדיבות אמזון פריים)
וודס היתה המועמדת האידיאלית למהלך, ולמזלה של ווית'רספון אמזון בדיוק חיפשה דרך למנף את הנכסים שעברו לרשותה כשרכשה את אולפני MGM, ו"לא רק בלונדינית" היה אחד מהמותגים המובילים בארסנל. בתוצאה אתם יכולים לצפות היום ב"אמזון פריים" – "אל", סדרת הפריקוול של הסרט שתפרוש על פני שמונה פרקים את חייה של וודס עוד בתיכון. השאיפה, כמו תמיד, למשוך קהל חדש שלא ידע את וודס בזמן אמת, כלומר תחילת שנות ה-2000, וגם קהל ותיק שזוכר לה חסד נעורים ורודים.
"לא רק בלונדינית" היה ממתק קיטש קולנועי אבל גם יצירה מכוננת בז'אנר. לא רק שהוא יצר את אפקט אל וודס – נהירה של נשים ללימודי משפטים אחרי שצפו בגיבורה עושה את הארוורד, הוא גם היה סנונית של רעיון ה"גירלי פמיניזם", שתמך ברעיון מרחיק הלכת לפיו העובדה שאשה היא בלונדיניות בביקיני שמתעניינת בטיפוח עצמי לא בהכרח מונע ממנה להיות גם אינטליגנטית. הסרט הפך את הקלישאה של "בלונדינית טיפשה" על פיה כשהבין שסגנון אישי ואופנה לא מעידים על היעדר עומק. אל וודס סיימה בהצטיינות את לימודי המשפטים שלה והוכיחה לכולם, בדרכה הוורודה והרכה, שהיא לא פראיירית.
אלא ש"אל" (Elle), שיוצאת 25 שנה אחרי הסרט ההוא, משום מה בוחרת לקחת את הגיבורה שלה באותו המסלול בדיוק, רק בשנת 1995, השנה בה וודס היא תלמידה בכיתה י"א בתיכון, ובסיאטל הגשומה והשיפוטית במקום בהארוורד המרובעת. השחקנית שמגלמת אותה, לקסי מינטרי, אלמונית יחסית, התקבלה בזכות קלטת אודישן בה שחזרה את סרטון הקבלה המפורסם של אל להארוורד מהסרט המקורי. היא הטמיעה את הקסם באופן כל כך מהודק, שווית'רספון בחרה בה מיד.
המעבר של וודס והמשפחה שלה לסיאטל מתורץ על ידי אילוץ חברתי. אבא של וודס, וייט (טום אברט סקוט), מנתח פלסטי של סלבס, נאלץ להוריד פרופיל לזמן מה בעקבות ניתוח כושל שעשה לשחקנית מפורסמת. המשפחה, שכוללת גם את אמא וודס, אווה (ג'ון דיאן רפאל, "גרייס ופרנקי") וברוזר, הכלבלב המיניאטורי של אל, אל מולדתו של הגראנג', בדיוק בתקופה בה ללבוש משהו בגוון שאינו אפל ומרקם שאינו פלנל נחשב לפשע נגד האנושות. אל - לבנה, עשירה וכולה רצון טוב וחוסר מודעות - נוחתת בבית ספר פרוגרסיבי, עם מודעות פוליטית וחברתית, רובם מתעבים את לוס אנג'לס בפרט וקליפורניה בכלל. היא מסמלת בשבילם את כל מה שרע בחברה האמריקנית.
חמודה, לא מזיקה, אבל בתכלס מיותרת. מתוך "אל"
(צילום: באדיבות אמזון פריים)
כמובן שאל מצליחה להגיע אל ליבם של הסיאטלים, ובדרך גם לומדת כמה דברים על העולם ואפילו מתנשקת עם בן, אבל שמונה פרקים (די ארוכים) צריכים קצת יותר מזה כדי להצדיק את עצמם, במיוחד כשהם מייתרים את הסרט שהם מבוססים עליו. מילא זה שהעלילה של "אל" חסרת מעוף וחוטאת לכל הרעיון לפיו קלישאות יכולות להפתיע. אי אפשר שלא לצפות בו בלי לתהות – אם אל עברה כזה תהליך עמוק ומרשים בסיאטל, למה היא היתה בשוק כשהיא הגיעה להארוורד? האם הזיכרון שלה היה כל כך קצר שהיא נזקקה, תוך שנים ספורות, לחזור על אותו השיעור ממש?
"אל" היא סדרה חמודה, ואולי היתה מצליחה קצת יותר להתנחל בלבבות – אלוהים יודע שהיא טובה יותר מ"אמילי בפריז"! – אם לא היתה מונחת על המאזניים מול הסרט המקורי. "אל" עשתה הכל כדי לשמור על הקשר הזה – וויסת'רספון היתה מעורבת בכל פרט בהפקה, היא ניהלה שיחות ארוכות עם מינטרי כדי לשחזר את הקסם ואינספור רפרורים לסרט נשתלו בתסריט. גם המלבישה המקורית של הסרט חזרה לסיבוב נוסף, ומינטרי לבשה לבכורת הסרט את שמלת המארק ג'ייקובס הוורודה שווית'רספון לבשה לבכורת הסרט ב- 2001.
קלישאה של תיכון. מתוך "אל"
(צילום: באדיבות אמזון פריים)
אבל גם דיאלוגים חמודים (שבדוחק יקראו קומדיה) לא יסוו את העובדה שרוב רובה של "אל" מורכב בעיקר מקלישאות של סדרות תיכון (המאבק בנערה המרשעת, ההירארכיה המעמדית, ההתאהבות באקס של החברה הכי טובה) ולא באמת מצליחה להפיח רוח חיים ברעיון המקורי. סיאטל עצמה די מדכאת – אם הצבעוניות הקליפורנית הנוצצת היתה חלק מהצ'ארם של "לא רק בלונדינית", ב"אל" תיאלצו להסתפק באפרוריות רצינית וכבדה. המותג חזק מספיק כדי שהעונה השנייה כבר תצא לדרך, אז אולי כשמיניסטית בסיאטל אל וודס תצליח קצת יותר להיזכר מי היא באמת.
