ב-2019 שודר אחד הפרקים המדוברים ביותר בסדרה "האנטומיה של גריי" - הפרק שבו דמות בשם אבי מתמודדת עם השלכות אונס שעברה ועם ההליך הפולשני שמגיע בעקבותיו. באותה תקופה גילתה דמות אחרת, רופאה צעירה בשם ג'ו (קמילה לודינגטון), שההיריון שקדם ללידתה הוא תוצאה של אונס שעברה אמא שלה, כשהייתה בת 15. קווי העלילה האלה עוררו באזז לא קטן סביב הסדרה והערכה רבה לתסריטאית הוותיקה של הסדרה, אליזבת פינץ'.
"אנטומיה של שקרים" – טריילר
(צילום: באדיבות פיקוק)
על כתיבת הפרק הזה, שנקרא Silent All These Years, זכתה פינץ' בפרס Sentinel Award, כולל ציון לשבח של הרגישות והאופן האותנטי שבו שיקף את החוויה של נפגעות תקיפה מינית וההתמודדות המערכתית שלהן בעקבות האונס. מה שהצופים לא ידעו הוא שהגילוי של ג'ו התרחש במציאות, לאישה אחרת בחדר הכותבים של "האנטומיה של גריי". אישה שבטחה בפינץ' וחשפה בפניה את הסיפור מבלי לשער לרגע שהוא עומד לעבור במסלול המהיר אל סט הצילומים.
אחת ההמלצות השכיחות לתסריטאים היא שהתסריט שלהם יתרחש בטריטוריה שהם מכירים היטב. כמו שתוכלו להבין מהדוקו "אנטומיה של שקרים" (Anatomy of Lies), שעלה השבוע ב-yes, פינץ' לקחה את הרעיון הזה צעד אחד קדימה. היא לא הסתפקה בתחקיר רגיל על הנושאים שעליהם בחרה לכתוב, היא ניכסה לעצמה חוויות שהיו שקרים גמורים תוך הונאת הסביבה הקרובה שלה, כולל המעגל המשפחתי הקרוב ביותר - ההורים שלה ואחיה.
במילים אחרות היא בדתה יקום שלם שבו היא סבלה מסרטן עצמות נדיר, השתלת כליה, הפלה בעקבות טיפולי כימותרפיה וחברה קרובה שלה נרצחה באירוע ירי (כולל הטענה שפינץ' עצמה ניקתה את שיירי הגופה מהזירה). פינץ' הייתה כל כך לויאלית לסיפור של עצמה, או שהייתה להוטה כל כך להתמצא בעולם שהיא השתוקקה לכתוב עליו, שהיא אפילו התאשפזה במרכז לטיפול בפוסט טראומה. כמו כן, היא האשימה בהתעללות מינית במאי של סדרה אחרת שעבדה בה ("יומני הערפד") ואת אחיה בהתעללות נפשית ופיזית כשהיו ילדים.
הקולגות של פינץ' לחדר הכותבים של "האנטומיה" כבר הכירו את הרוטינה: ברגע שקורה אירוע מעניין או מישהו מספר סיפור אישי, איכשהו פינץ' צצה עם סיפור שמתעלה עליו וגם מוצא את דרכו אל התסריטים. הם אפילו נתנו לתופעה שם: "עשו לנו פינץ'" וכינו אותה 'ערפדית טראומות'. אבל הנפגעת העיקרית מהסיפור הלא-יאומן הזה היא ללא ספק ג'ניפר בייר, אשה פוסט-טראומטית שפינץ' הכירה במרכז לנפגעי פוסט טראומה, התקרבה אליה ואף נישאה לה וחיה איתה בשלב מתקדם יותר. בייר, שסבלה מתשישות נפש חמורה בעקבות חיים עם בעל מתעלל ואיבדה את המשמורת על חמשת ילדיה, התמסרה לפינץ' עד שגילתה בדרך מקרה שהסיפורים שלה נטולי בסיס מציאותי, התעמתה איתה עד שלבסוף החליטה לחשוף אותה במגזין "ואניטי פייר".
2 צפייה בגלריה
התמסרה לפינץ' עד שגילתה בדרך מקרה שהסיפורים שלה נטולי בסיס מציאותי. מתוך "אנטומיה של שקרים"
(צילום: באדיבות yes ו- +STING)
"אנטומיה של שקרים" נמנית על התת-ז'אנר בסוגת הדוקו, שהתחבב על פלח מסוים של צופים, ושאפשר לתאר אותו כ"תראו עד כמה מטורף והזוי האיש הזה ועד כמה הוא הרחיק לכת בשביל לקבל כוח, תשומת לב או פשוט להזין את הפסיכוזה שלו". במקרה של פינץ' אפשרי שהתשובה היא כל התשובות נכונות. "אנטומיה של שקרים" לא מתעמקת כל כך בסיבות הנפשיות בעטיין הפכה פינץ' למה שקולגה שלה תיאר כ"האדם שהאמנו שאם משהו רע יקרה, הוא יקרה לו", ומשאיר את הבמה לבייר עצמה, שהתראיינה ארוכות לשלושת פרקי הסדרה. בין אם מתוך כוונה מודעת שלא לנסות לתרץ את פעולותיה, סגנון שזכה לאחרונה לביקורת בעקבות שלל סדרות דוקו פשע, רצון לתת ביטוי ראוי לנפגעת או סתם עצלנות תסריטאית.
ככה או ככה, הצופה לא יצא מהסדרה עם תובנה מדוע השקיעה פינץ' מאמצים עצומים כל כך בהשארת הרושם שהיא קורבן של רצף של טרגדיות. "אי-אפשר אפילו לקרוא לזה אמביציה", אמרה אחת הקולגות שלה, "זאת פשוט אכזריות צרופה. את מוכנה לחסל אנשים אחרים רק כדי להגיע למקום שאת רוצה להיות בו". הדבר הכי קרוב להתעמקות הוא ההסבר לפיו העבודה בתעשייה ההוליוודית כמעט דורשת סיפור חיים ייחודי כדי להתקדם ופינץ' היא ככל הנראה סאקרית של תשומת לב. המסקנה העיקרית של "אנטומיה של שקרים" היא הקלות הבלתי-נסבלת שבה אנחנו מאמינים והאופן שבו התודעה שלנו מצליחה לסדר את המציאות כשאנחנו בוחרים להתעלם משקר. מה שבטוח הוא שפינץ' הצליחה, סוף סוף, לייצר לעצמה סיפור מעולה משל עצמה, שייחד אותה, סיפור אמיתי לחלוטין, והיא אפילו לא היתה צריכה לגנוב אותו מאף אחד.
