יש תכנים שלהורים לילדים בגיל מסוים עדיף פשוט לדלג עליהם, אלא אם כן הם בעניין של סיוטים שדוקרים אותם בבטן הרכה. מותחנים פסיכולוגיים על ילדים קטנים שנעלמים פתאום נופלים בדיוק לקטגוריה הזו, והסדרה החדשה של פיקוק (אצלנו ב-yes), "הכל באשמתה", משליכה אתכם ישירות אל בור האימה ההורית.
"הכל באשמתה" - טריילר
(באדיבות yes)
העלילה מתרחשת בחלק העשיר של שיקגו, ומתחילה בסיוט: מריסה ארווין (שרה סנוק, בסדרה הראשונה שלה מאז שנפרדה משיב רוי ב"יורשים"), מגיעה לאסוף את בנה בן החמש, מיילו (דוכס מקלאוד), מפליידייט שתואם בהודעת טקסט. אבל כשהיא מגיעה לכתובת, פותחת לה את הדלת אישה זרה (לינדה קרופר) שלא שמעה על מיילו מעולם. לאימתה של מריסה מסתבר שהפגישה לא תואמה עם ג'ני קמינסקי (דקוטה פנינג) האמיתית, אלא עם מתחזה. מיילו נעלם, ופיטר (ג'ייק לייסי, "הלוטוס הלבן"), בעלה של מריסה, איש עסקים שתמיד נמצא על סיפו של אדג' עצבי, מצטרף לחיפושים.
מהנקודה הזאת הולכת ומתפתחת החקירה, שנעה מחשוד לחשוד, וסודות אפלים מתחת לפני השטח הולכים ונחשפים ומדגישים את הפער בין המושלמות האמידה ובין המשפחות הפגומות שחיות בתוכה. ארבעה פרקים נשלחו לביקורת, אם קראתם את הספר שעליו מבוססת הסדרה, "באשמתה" שכתבה אנדריאה מיר, אתם גם יודעים איך הסאגה נגמרת.
אלא שלמרות ש"הכל באשמתה", שנוצרה על ידי מייגן גלגאר, נפתחת בבניית מתח מעולה ובקצב גבוה, היא לא מצליחה לשמור על הברק הזה לאורך כל ארבעת הפרקים. יותר מידי עלילות משנה משפחתיות מיותרות, חקירת משטרה לא משכנעת בהובלת הבלש (מייקל פנייה) וטוויסטים שנפתרים באופן אקראי או הודות לתזמון ממוזל. ככל שהסדרה מתקדמת היא הולכת והופכת לסבוניה מלוטשת אבל צפויה. הניצחון היחיד שלה הוא המשחק של סנוק, שמעבירה באופן אותנטי את הכאב וחוסר האונים הטהורים של אמא שאיבדה את בנה.
בגרסת הספר המותחן הפשטני הוטען במשמעות נוספת – הביקורת על החברה שנוטה להאשים באופן מיידי נשים ואמהות (יחסית לגברים ואבות, איש לא תוהה איפה היה פיטר כשהבן שלו נעלם אבל ההנחה הסמויה היא שאם מריסה היתה "פחות מרוכזת בקריירה שלה, אולי זה לא היה קורה"). למרות שהמושג "אם טובה דיה" הוטבע עוד בשנות ה-50, אשמה אמהית אצל נשים על העובדה שהן לא עונות על סטנדרט האם האידיאלית עדיין נפוצה למדיי, או יותר מדויק רק הולכת ומתגברת. מספיק להיכנס לעמוד "אמהות מבשלות" כדי לקבל התקף חרדה, על אחת כמה וכמה כשילד נעלם. במציאות שלנו אף אם אינה טובה דיה, יש רק אמהות "אשמות פחות". עוד לפני שהחברה או המשטרה מפנות אצבע מאשימה אל האמא, היא מפנה אותה כלפי עצמה.
"הכל באשמתה" דוגרת על המסר לפיו על הנשים שכורעות תחת הנטל להצליח בכל החזיתות, מוטלת האחריות ההורית המרכזית ("למה *היא* מעסיקה מטפלת?" היא אחת השאלות שחוזרות בסדרה) אבל הנקודה הזאת מודגשת בצורה גסה ושבלונית. עם כל הרצון הטוב, היא עדיין עוברת יותר כמו גרסה חיוורת של "שקרים קטנים גדולים" ופחות כמו סדרה עם אג'נדה מעניינת. קאסט נהדר וביב שופכין ששוצף תחת חזות מושלמת, אבל לא מהסוג שמשאיר חותם, גם אם הוא מצליח להשאיר אותך מול המסך.
