יום לפני מותו, המג"ד של מתן כהן ז"ל קרא לו לשיחה וביקש ממנו לחתום קבע. המפקד הכיר את היכולות שלו, רצה אותו לצידו גם בהמשך הדרך, והבהיר לו שהוא רואה בו מפקד משמעותי לעתיד. כהן - חייל ומפקד מוערך ואהוב - הנהן בראשו בהסכמה. למחרת, במוצאי שבת, הכול השתנה.
ראיון לאולפן - רונן ויעלה כהן, הוריו של מתן כהן ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
בריאיון באולפן ynet שהתקיים בערב יום הזיכרון ובסמוך ליום השנה למותו הטרגי, הוריו רונן ויעלה כהן מספרים על הבן שהיה "תמיד עם חיוך על הפנים", על הלוחם והמפקד המצטיין בשריון שלא הראה שום סימן למצוקה - ועל 20 השירים שהותיר אחריו, שחשפו בפניהם רק אחרי לכתו את מה שסחב לבדו מאז הלחימה בעזה.
"מתן היה ילד מיוחד במינו", מספרת אימו יעלה. "שנון, מלא חוש הומור, אנרגטי ודמות מאוד מרכזית בכל מקום שהוא היה בו, אם זה עם החברים, או עם המשפחה, תמיד השאיר חותם. הוא למד בבני עקיבא, בישיבת ימה באלקנה. תלמיד מצטיין ילד צדיק וטהור, עם הרבה נתינה שהתנדב בהמון מקומות".
אביו רונן הוסיף שבנו אף שקל לדחות את הגיוס - ולהתמקד בלימודיו. "אבל כשהוא קיבל את צו הגיוס אורו עיניו, הוא אמר 'זה מה שרציתי, שריון', ואנחנו התפלאנו, אבל תוך שמונה ימים הוא קיבל את הצו גיוס וליווינו אותו לבקו"ם. הוא עף על מה שהוא עשה שם. טנק בשבילו היה כמו רכב פרטי, הטיפול בטנק הגדול והמרשים הזה".
כהן התקדם במסלול, יצא לקורס מפקדי טנקים ובמהלך הקורס המפקד שלו הציע לו לצאת לקצונה. לבסוף הוצע לו להדריך מחזורים של טנקיסטים חדשים. "הוא ידע לעשות את זה", מוסיף האב. "הוא העביר שני מחזורים של הכשרת טנקיסטים עם השנינות שלו - הוא היה מחבר מילים למנגינות קיימות, וככה הם למדו את המרכיבים של הטיפול בטנק וכו'. הוא ממש אהב את מה שהוא עושה".
מתי בעצם אתם מבינים שהוא סחב על עצמו כל כך הרבה?
"אנחנו לא ידענו שום דבר", מוסיפה אימו. "כשהוא נכנס לעזה הוא לא סיפר לנו. הוא נכנס כמפקד אכזרית לפינוי פצועים והוא ביקש מהחברים שלו שלא יאמרו לנו בשום פנים ואופן כדי לא להדאיג אותנו. הייתה תקרית בעזה שהיו בה פצועים והרוגים והוא נחשף למראות מאוד-מאוד קשים, וסחב את זה איתו. אף אחד לא ידע. אצלו הכתובת באמת לא הייתה על הקיר. זה היה ילד שכל הזמן עם חיוך על הפנים".
כשמדברים על נורות אדומות - לא היה שום דבר?
"שום דבר. גם כשאני שאלתי אותו - 'מה עברת שם? אתה יכול לספר לנו קצת שנדע מה קרה'. אז הוא אמר לי 'אימא, אל תשאלי, עדיף שלא תדעי'. הצעתי לו עזרה, טיפול, הוא אמר 'לא, לא. הכל סבבה'. ובאמת הוא הפגין עוצמה. שום דבר לא היה נראה עליו. הוא היה מקליל סיטואציות בכל הזדמנות, גם עם החברים שלו - כשהוא היה מדבר על דברים שאולי קצת קשים, מיד אחר כך הוא היה מספר בדיחה ומעלה את המורל. לא להראות שקשה חלילה".
המוזיקה, כך מספרים הוריו, הייתה שם עבור בנם עוד לפני הגיוס. "הוא הקליט וכתב שירים לפני הצבא והתחיל לעבוד עם מפיק על הקלטתם. בשבעה המפיק הגיע לנחם אותנו, ואז הוא השמיע לנו את השיר שבו אנחנו מבינים לראשונה את מה שעבר עליו בעזה. נדהמנו ממה שהוא ספג שם, ולכן אנחנו החלטנו לאסוף את השירים שלו ולהוציא אותם כצוואה שלו. בסוף החודש [28 במאי, במכללת אורות ישראל באלקנה] אנחנו מארגנים טקס מכובד וגדול שבו יושמעו 20 שירים שהוא עבד עליהם לצד סיפורים עליו".
"עכשיו, כשנחשפתי לעוד שירים שלו, ראיתי שלא היה לו פשוט. השירים שהוא כתב אחרי מקרה בעזה, הם שירים לא פשוטים", הוסיפה אימו יעלה. "הוא שידר שהכול בסדר".
