האמן דוד ("טרטה") טרטקובר, מהמעצבים המשפיעים בארץ וחתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002, הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 81.
הנשיא יצחק הרצוג ספד: "דוד טרטקובר לא רק תרם לתרבות ולחברה הישראלית. הוא יצר אותן. הוא עיצב אותן. הוא הפך אותן למה שהן. קשה לדמיין את הישראליות בלי מה שטרטקובר יצק לתוכה, יצק מתוכה. גם מי שלא הסכימו עם עמדותיו הנוקבות ידעו היטב שהוא מחובר בכל נימי נפשו למדינה האהובה שלנו, ולא בכדי הוא זכה להערכה חובקת עולם ובפרסים רבים, בהם פרס ישראל בתחום העיצוב. הוא השאיר אחריו חותם עצום. פטירתו מותירה את תרבות העיצוב בישראל חסרה, ואותנו דואבים ועצובים".
ראש העיר תל אביב רון חולדאי ספד גם הוא: "דוד טרטקובר היה גדול מעצבי ישראל. אמן חתרני ופורץ דרך, איש אמיץ שלא פחד לצאת נגד השררה. הוא אהב את תל אביב-יפו - הספר האחרון שהוציא היה של רישומים עדינים של רחובות העיר - ותל אביב-יפו אהבה אותו בחזרה".
תנועת שלום עכשיו פרסמה גם היא דברי פרידה: "האיש שהמציא את ה'שלום עכשיו' הלך מאיתנו. טרטקובר היה שילוב של כישרון ענק ואידיאולוגיה, אייקון של שלום, זכויות אדם וצדק. אמן שמונע מערכים ולא נמנע מהם. עבורו הכול היה פוליטי והערכים הניעו את האמנות שלו. תודה על האומץ. תנוח בשלום".
גם במוזיאון תל אביב לאמנות כאבו את לכתו של האמן המוערך. "נפרדים בכאב וצער רב מדוד טרטקובר "טרטה", מבכירי המעצבים הגרפיים, אמן, אספן ומתעד התרבות החזותית המקומית שניסח תחביר חדש בין הדימוי החזותי והטיפוגרפיה", כתבו בהצהרה. "טרטקובר, מרצה בכיר לעיצוב באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל וזוכה פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002, היטיב לנסח, לקבץ ולעצב תמונות מציאות שהציבו מראה מפוכחת לחברה הישראלית. כאמן המזוהה פוליטית ופעיל מחויב לזכויות אדם, עסק בעבודותיו באירועים מכוננים תוך בחינה ביקורתית של מיתוסים לאומיים, תעמולה וזיכרון. הוא חיבר בין שפת עיצוב עיתונאית לאמירה אמנותית טעונה, והפך את הכרזה לכלי חזותי נוקב ופואטי".
טרטקובר נולד בחיפה בשנת 1944, וכשהיה בן שש עברה משפחתו להתגורר בירושלים. הוא העביר את שירותו הצבאי בחטיבת צנחנים. לאחר שחרורו למד באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ואת לימודיו השלים ב‑London College of Printing בלונדון, במחלקה לעיצוב גרפי ולטיפוגרפיה. עם שובו ארצה בשנת 1968 היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית.
במקביל לעשייה היצירתית, מילא תפקיד מרכזי בהכשרת דורות של מעצבים. בין השנים 1976 ל‑2000 שימש מרצה בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, וב‑1991–1997 לימד במחלקה ללימודים עיוניים קורס מבוא לתולדות הגרפיקה השימושית בארץ ישראל. בנוסף היה מרצה-אורח במכללות שונות. בשנים האחרונות התמודד האמן עם מחלת הפרקינסון.
לצד ההוראה, טרטקובר פעל גם כאוצר והציג זווית מחקרית על התרבות החזותית המקומית. בין התערוכות שאצר נמצאות "הרצל בפרופיל" במוזיאון תל אביב לאמנות (1978); "פרנץ קראוס - כרזות" (1981); "מראה מקום" במוזיאון הפתוח בתפן (1990); תערוכת הכרזות הבינלאומית בביתן הלנה רובינשטיין (1993); "עין לציון" - צילומי אלכס ליבק (1994); "6X2–12 - מעצבי תקשורת חזותית על איכות הסביבה", תערוכת שלטי חוצות בתל אביב (1995); "50 כרזות - 50 שנה" במסגרת פסטיויטל (1998); ו"טיול בארץ - משחקים מחנותו של מר ברלוי" במוזיאון ארץ‑ישראל (1998).
מאמצע שנות ה-70 פעל דוד טרטקובר בשורה רחבה של תחומי יצירה שמרכזם התרבות החזותית הישראלית. כרזות, לוגואים, אריזות, עטיפות ספרים ותקליטים שעיצב כבר הפכו לאבני דרך בזיכרון המקומי, בהן כרזת יום העצמאות "שלום" (1978) שנחשבת יצירת מופת בעיצוב גרפי, והסמל שיצר ל"שלום עכשיו" ומזוהה כסטיקר הפוליטי הראשון בישראל.
כמעצב, הציג עד היום למעלה מ-20 תערוכות יחיד בישראל ובעולם - במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב לאמנות, וגם מעבר לים - ביפן, צרפת, גרמניה וארצות הברית. לאורך קריירה ענפה הוא השתתף ביותר מ-80 תערוכות קבוצתיות, נטל חלק קבוע בביאנלות בינלאומיות לכרזות והוזמן תדיר לשפוט בתחרויות עיצוב. רק אתמול (שני) נחנך בכניסה לספריית העיצוב של בית אריאלה שבתל אביב ספרייה לעיצוב ומידע חזותי על שמו. מטעם הספרייה שיתפו עם הישמע הידיעה על פטירתו כי מנהלי הספרייה עמדו לבקר אותו השבוע בביתו ולהעניק לו תעודת הוקרה וצילום של הספרייה, "לצערנו זה היה מאוחר מדי, כתבו וחתמו: "ושתתגשם צוואתו - שלום עכשיו!".
טרטקובר זכה בפרסים רבים, בהם בפרס ישראל לעיצוב לשנת 2002. בנימוקי הזכייה נכתב: "דוד טרטקובר, מבכירי המעצבים בישראל, יוצר את עבודותיו מתוך החוויה והמורשת הוויזואלית של הארץ מהתקופות שלפני הקמת המדינה ואחריה. צירופים ויזואליים, יחד עם ראייה מפוקחת, נותנים לעבודתו ייחודיות ואפיון מקומי מובהק הזוכה להוקרה גם בקהילה הבינלאומית של מעצבים בתחום התקשורת החזותית. טרטקובר הוא 'קומוניקטור' השם דגש על המילה ועל הטקסט, ובכך הוא מציין בהצלחה את חשיבות המילה הכתובה בתרבותנו.
"במשך למעלה מ-30 שנות פעילותו כיוצר וכמחנך השפיע טרטקובר על החשיבה העיצובית של הדור הצעיר הן מבחינת ההתבוננות בסמלי העבר והן מבחינת הניסיון למתן ביטוי אישי של המעצב. הבולט בהישגיו הוא פועלו כמלכד, כאוצר וכחוקר של עבודתם של אמני העיצוב הישראלי מדורות קודמים, כגון פרנץ קראוס, פסח עיר-שי, אריה אלחנני, ז'אן דוד ואחרים. בהעלאת הישגי העיצוב בארץ למודעות הכללית תרם טרטקובר גוון תרבותי נוסף למעצבי ההווה והעתיד, והרחיב את מושגי התרבות הישראלית. בפועלו זה הוא הפך לגורם חשוב בהנצחת המורשת הגרפית והעיצובית בישראל".
עבודותיו מצויות באוספים מרכזיים בארץ ובעולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, המוזיאון היהודי בניו יורק, ספריית הקונגרס בוושינגטון, מוזיאון הסטדלייק באמסטרדם, הספרייה הלאומית בפריז ומוזיאוני אמנויות שימושיות בציריך ובהמבורג - עדות למעמדו בשדה הבינלאומי.
6 צפייה בגלריה
אם תרצו אין זו אגדה, תאודור הרצל (1860-1904), 2011 דפוס אוסף דוד ואלי טרטקובר במוזיאון ישראל, ירושלים
(צילום: אלי פוזנר)
הוא היה חבר באגודת המעצבים הגרפיים בישראל וב‑Alliance Graphique Internationale (AGI). לצד עבודתו כמעצב, טרטקובר נחשב גם לאחד מאספני התרבות החשובים בארץ. באוספו האישי אלפי כרזות פרסום ותעמולה משנות ה-20 ואילך, משחקי ילדים, אריזות מוצרים וארכיונים של מעצבים. כמרצה בבצלאל חינך דורות של מעצבים.
בשנה החולפת זכה לאות הוקרה ליקיר העיר תל אביב-יפו. "יותר מכול, דוד טרטקובר הוא תל-אביבי-יפואי בכל נימי נפשו, ותוצריו החזותיים מלווים את כולנו - ברחובותיה, במוסדות התרבות שלה ועל קירות העיר", נכתב בנימוקי הענקת האות. "טרטקובר שותף כל חייו למאבקים למען זכויות האדם, קידום השלום ותיקון פני החברה שלנו. תל אביב-יפו אפשרה לו להיות בועט, נוקב ופוליטי, ובו בזמן העניקה לו את התשתית המוסרית להמשיך להציב מראה ביקורתית בפני החברה והפוליטיקה הישראלית".
האמן הותיר אחריו את בתו אלי ונכדו מיכאל.
