בוקר טוב, פחמימות סוריאליסטיות שכמוכם. אמש, בואכה עשרת הגדולים של העונה, נפרדנו ממשה. משה התחיל את הדיירות שלו בבית האח כבחור חמוד וצעיר שהעניק לדיירים את אחד הדברים הכי נחוצים בבית אחרי יכולות בישול - כישורי פן. הוא נקלע שלא בטובתו למערכת יחסים עם ענבל והצליח אפילו לתחזק אותה זמן מה, למרות שלדעתי 80 אחוז ממה שהיא אמרה לו היו מבחינתו בגדר תעלומה. לא נורא, משעמם בבית, תעלומה זה דבר טוב. אחר כך הוא נטה לכיוון של רפאלה ובעיקר התחייל לצבא של אלירן.
אנחנו נמצאים בשלב הזה של העונה שבו הבית מתחיל להתכווץ. עוד שבועיים הגמר, אין מקום לדמויות משנה. בשלב הזה הדיירים כבר לא נתפסים כאנשים בפני עצמם אלא כחלק ממחנות גדולים יותר. אם לא הצלחת להפוך את עצמך לדמות ראשית עד עכשיו, אתה הופך לאקססורי של מישהו אחר. משה השתייך למוקד הכח של אלירן, כמו שרפאלה נתפסת כלוויין של טל וענבל כתומכת של גל. במערכת השמש הנוכחית של בית "האח" גל היא השמש, אלירן הוא הירח, וטל אין לי מושג איזה גורם שמיים היא. לא צדק. משה לא הודח כמשה - הוא הודח כגרורה של אלירן. כרגע הוא ייזכר בעיקר כבחור שעמד ליד אלירן וצחקק כשהוא לגלג על גל והטריל אותה. בהצלחה למשה.
בפרק אתמול אי אפשר היה שלא להזדעזע מהזיווג שאפילו מומחה שיכור מחתונמי אחרי יום של רחרוחי חולצות מיוזעות לא היה חותם עליו. הזיווג שהוא לוז-לוז לכל הצדדים, ואני מדברת עליכן, רפאלה וטל. מה זה הדבר הזה? אנחנו יודעים ש"האח הגדול" הוא בסך הכל גרסה של חטיבת הביניים, ולא הגרסה הטובה שלו, אבל איףףףףףףףף. החיבור ביניהן כל כך לא מחמיא לאף אחת מהן. מדהים איך כל אחת מהן כאילו מחפשת בפינצטה את החלקים הכי מכוערים אצל השנייה ואז שולפת אותם בקריאת ניצחון ומטיחה אותם בפניו של הצופה. חוסר המודעות מדהים אותי. הניתוק בבית "האח" טוטאלי כל כך שאין להן שום מושג איך ההתנהגות שלהן נתפסת בחוץ, ובהיעדר גורם מאזן או ממתן זה רק הולך ומחמיר.
טל הפכה ליותר אובססיבית, זדונית, אכולת-קנאה. רפאלה הצליחה עד עכשיו לייצר תחושה של אדם שצופה מבחוץ בהתרחשויות מהספה בבית, אבל השבוע יצאה ממנה רוח רעה, ילדותית בקטע לא טוב, ונראה שבכל רגע היא הולכת להתנתק מספינת האם. כמובן שהכל מתנקז בסוף אל גל (או ענבל, כי ענבל היא שלוחה של גל), וטל ורפאלה מזינות אחת את השנייה ונשמעות כמו לולאת פידבק אינסופית. ענבל אשמה כי היא העזה בחוצפתה לבחור את השחקנים החזקים ולא את הנשים (!) במשחק שנקרא כדורגל ולא 'העצמה נשית' או 'נפץ את תקרת הזכוכית - שאל אותי כיצד'. ההזנה ההדדית הזאת קשה לצפייה אפילו יותר מפתיתים. היא משאירה אחריה דוק מהסוג שגורם לך לרצות להתקלח. גירלז, לא חסרות מראות בבית "האח", אל תתביישו להעיף מדי פעם מבט.
כל הנחלים זורמים בסוף אל גל, וזה עוד שיעור מעניין על כוחה של האנדרדוגיות. כמו כוח כבידה. גם כשאנחנו מסתכלים על הירח אנחנו רואים את האור של השמש. כל כך הרבה דיירים מגדירים את עצמם דרך גל, שהיא בעצם סוג של מרטירית בעונה הזאת. היא מטרילה ועושה מניפולציות ומקריבה את עצמה כדי שדיירים אחרים ידעו מה הם לפי מה שהם חושבים עליה. זאת התצוגה היותר-מכוערת של חטיבת הביניים שהיא בית "האח". מה שמדהים הוא הפופולריות שלה בחוץ - גל היא לא בן אדם קל. היא אומרת במפורש שהיא לא מתכוונת להתחשב בדעה של רוב הדיירים, היא דווקאית כמעט כתחביב. אבל ברגע ששאר הדיירים הופכים אותה לאנדרדוג הצופים מיד נאחזים בזה ומזדהים. עקשנות הופכת לעמידה על עקרונות, דווקא הופך לאותנטיות, הטרלה הופכת לאומץ.
אדיר הלך לפני כמה ימים והשאיר אחריו מורשת של קעריות ותמיכה בגל, ועכשיו ענבל וקורן נכנסים לאט לאט לנעליים שלו (יפה לך, אלירן, על האבחנה). החיבור עם ענבל ברור יחסית - במונולוג הקצר שלה היא ניסחה את כל מה שרוצה גור הריאליטי כשהוא נכנס ל"האח הגדול": שיאהבו אותו, שיבינו אותו, שלא יחשבו שהוא מוזר. היא וגל יכולות להחזיק את היד האחת לשנייה מהמקום הזה. את קורן אני פחות מבינה, אולי המרחק שלו מאלירן בהכרח סוחף אותו אליה. זה אולי ייתן לו עוד כמה ימים בבית, אבל בשלב הנוכחי זה לא כזה משמעותי. עוד מעט מכונת ההדחות תיכנס לסחרור וחמישה דיירים יעזבו את נווה אילן וילכו למקום שבו המצלמות הרבה יותר סלחניות - אבל הרבה פחות מעניינות. תהיו חזקים.
