פסטיבל קאן נחתם הערב בטקס פרסים בסופו יצא זוכה מפתיע עם דקל הזהב היוקרתי, "פיורד" של הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'יו, ועם לא מעט נאומים פוליטיים, שאת חלקם אפשר לייחס לישראל, אבל בעיקר ברמיזה. למעט נאומו של הבמאי הקנדי קסביה דולן שציטט משירו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש "על האדמה הזאת", לפני הצגת פרס הבימוי, לא הביעו הנוכחים מחאה מובהקת על הסכסוך במזרח התיכון. ניכר שרוב המסרים הופנו מעל הבמה לצורך ביצירה פוליטית על המסך, נגד רודנים בכל העולם, וכאלה שמעוניינים להיות כאלה - גם בצרפת, בתמיכת המיליארדר המקומי ונסאן בולורה שפתח בהשתלטות עוינת על מוסדות התרבות המקומיים בשירות הימין הקיצוני במדינה.
5 צפייה בגלריה


יו"ר חבר השופטים של פסטיבל קאן 2026, פארק צ'אן-ווק
(צילום: AP Photo/Andreea Alexandru)
אחרי שהשחקנית הבריטית טילדה סווינטון, מתנגדת מוצהרת לישראל, התריעה על התגברות הלאומנות והמשטרים האוטוריטריים ברחבי העולם, העניק ראש צוות השופטים פארק צ'אן-ווק הקוריאני את הפרס היוקרתי למונג'יו, שאמר: "המצב בעולם לא טוב. אני לא גאה במציאות שאנחנו מותירים לילדים שלנו. מוטל עלינו לעשות שינוי. הדברים הרלוונטיים הם בהישג יד. חברות היום משוסעות ומוקצנות. הסרט הזה הוא גם מחויבות נגד כל הצורות של הפונדמנטליזם". ואכן, בסרטו "פיורד" שעלילתו מתרחשת בנורבגיה, הבמאי הרומני הוותיק דווקא בוחן באופן ביקורתי את הערכים הליברלים של השלטונות במדינה, שאותם הם מנסים לכפות על משפחה נוצרית אדוקה ושמרנית. אגב, הדרמה בכיכובם של סבסטיאן סטן ורנאטה ריינסווה ממשיך את רצף הזכיות של חברת ניאון האמריקנית שהפיקה את הסרט. זו הפעם השביעית ברציפות שהיא יוצאת מקאן עם פרס דקל הזהב.
הבמאי הרוסי הגולה אנדריי זביאגינצב התכבד בפרס השני בחשיבותו - הגרנד פרי, על סרטו הראשון מזה עשור (ואחרי שכמעט קיפח את חייו בגלל הקורונה), "מינוטאור" שמשלב סיפור אישי של קנאה ורצח עם המציאות במולדתו תחת המתקפה של ולדימיר פוטין על אוקראינה (השחקן הישראלי ולדימיר פרידמן אף מופיע בסרט כראש עיר, עושה דברו של המשטר). למרות שלא הזכיר את שמו בנאומו, זביאגינצב פנה לנשיא הרוסי בנאומו שהיה ברור ולא מרומז כמו האחרים. "יש מישהו שאני רוצה להתייחס אליו באופן אישי היום, בשמי", אמר מעל הבמה, "הוא לא משתמש ב-VPN כדי לצפות בטקס הזה בשידור חי, אבל אני בטוח שיש לו החלטות אחרות יותר חשובות לעשות ברגע זה. מיליוני אנשים משני הצדדים המתרס חולמים על דבר אחד בלבד: שהטבח יפסיק סוף סוף. והאדם היחיד שיכול לשים סוף לשחיטה הוא נשיא רוסיה שיכול לסיים את התופת. העולם כולו מחכה לכך".
את פרס הבימוי חלקו יוצרי שני סרטים, שלושה בסך הכל. צמד הקולנוענים חאבייר אמברוסיני וחאבייר קלבו, הנודעים במולדתם ספרד כ-Los Javis, זכו במשותף בפרס על יצירתם רחבת היריעה The Black Bowl הכורכת יחדיו סיפורים מהחוויה ההומוסקסואלית משלוש תקופות שונות. פאבל פבליקובסקי הפולני הצטרף אליהם כזוכה בפרס על דרמה היסטורית משלו, "ארץ אבות", המלווה את שובו של הסופר מתנגד-הנאצים תומאס מאן ובתו אריקה למולדתם גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. "הקולנוע צריך לשקף את המצב הפוליטי, אבל על פי תנאים מוכתבים מראש. זה מצריך אומץ בעולם הזה לדבר על מה שאנשים רואים באמת. חייב להיות מקום חופשי לאמנות", הכריז הבמאי שהותקף בעבר על ידי אנשי ציבור בארצו על העלאת פשעי השואה בסרטו זוכה-האוסקר "אידה", ועתה רמז לניסיון ההשתלטות של אנשי ימין בצרפת על התרבות המקומית: "הקולנוע חייב להתנגד, וזו הסיבה שעשיתי את הסרט הזה".
גם בקטגוריית המשחק צוות השופטים החליט להגיש את הפרסים לזוגות של שחקנים במקום לבודדים. פרס השחקן הטוב ביותר הוגש במשותף לוולנטין קמפן ועמנואל מקייה על הופעותיהם כשני חיילים בלגים שמוצאים אהבה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בדרמה התקופתית Coward שביים לוקאס דונט. הכוכבת הצרפתיה וירז'יני אפירה והשחקנית היפנית טאו אוקמוטו התכבדו יחדיו בפרס השחקנית הטובה ביותר על שיתוף הפעולה שלהם המתמשך ביניהן לאורך שלוש שעות הדרמה All of a Sudden של הבמאי היפני ריוסקה המגוצ'י.
בפרס מיוחד מטעם צוות השופטים זכתה הבמאית הגרמניה ואלסקה גריסבארך על סרטה The Dreamed Adventure שצולם כל כולו בבולגריה דווקא. בפרס "מצלמת הזהב" לסרט הביכורים זכתה הבמאית מארי-קלמנטין דוסאבג'מבו יוצאת רואנדה על הדרמה "בנ'אימנה" שעוסק בטראומה בין-דורית של נשים על רקע רצח העם במדינה האפריקנית. בדבריה לפני הכרזת הזכייה על פרס התסריט, קיבלה הבמאית הלבנונית נאדין לבאקי את הבמה, והתייחסה למצב בארצה, במתינות מפתיעה למדי: "אני לא יכולה להפסיק לחשוב על ארצי, לבנון, מדינה שנידונה לחוות את התרחישים הנוראיים ביותר. בעלי ואני חווינו סערת רגשות ואי-ודאות. האם זה נכון לעזוב את לבנון בעודה עוברת מלחמה הרסנית?".
בפרס התסריט זכה הקולנוען הצרפתי עמנואל מאר על סרטו A Man of His Time, שבו עיבד למסך את סיפורו של סבו הנרי מאר, הסופר הכושל שמנסה להשתלב במערך המנהלתי של ממשלת וישי בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בנאומו, קשר הבמאי בין התקופה האפלה ההיא לימים אלו, כשגינה את "האלימות, הצורך לשלוט ולהעצים את עצמך על חשבון אחרים", ורמז על האחראים לזה - ובהם דונלד טראמפ ובנימין נתניהו. "האנשים האלה משחקים בלהיות בוסים קטנים, בוסים או אנשי משפחה, וכשהם הופכים להיות ראשי מדינה או עומדים בראש חברה, הם מנדים, מפציצים או פותחים בג'נוסייד".







