סדרה על בחורים כמעט עירומים רוקדים במועדון חשפנות לנשים בלבד היא לא בדיוק התוכן שהייתם מצפים לראות בדיסני, אבל הנה זה קורה, ו"ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" (של Hulu האמריקנית), סדרת דוקו-דרמה על אחורי הקלעים של המופע וכל האינטריגות והמאבקים שליוו אותו, נוחתת כאן בדיסני פלוס, לטובת הציבור הרחב. המציאות פינקה את התסריט של "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" בכל חומרי הגלם הנכונים – אגדת עלייתו ונפילתו של מהגר שמנסה להגשים את החלום האמריקני בלוס אנג'לס הפרועה של שנות ה-80. הוא הוגה את הרעיון הנכון וממריא, אבל האישיות הבעייתית שלו - תכונות כמו קנאה, פרנויה וחשיבות עצמית - מדרדרים אותו מטה עד הסיום המר. בתוך כל זה משולבים גם סמים, עירום גברי, רצח, גזענות ומה שאתם לא רוצים.
"ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" – טריילר
(באדיבות דיסני+)
הסיפור שעומד מאחורי "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" הוא אכן מדהים. סומן בנרג'י, שעזב את משפחתו בהודו והיגר לארה"ב במטרה להגשים את החלום האמריקני, מצליח לחסוך כסף, משנה את שמו לסטיב (על שם האיש הביוני, סטיב אוסטין, שגם הפתיח נעשה בהשראתו) - ופותח מועדון לילה. בנרג'י מוקסם מכל מה שיש להוליווד הנוצצת להציע למכורים – התחככות בסלבריטיז, זוהר, פרסום – אבל כמובן שאין לו מושג איך להשתלב בחיי הלילה של העיר. הוא מנסה להריץ את המועדון שלו בהתחלה כמועדון שש-בש, אחר כך מציע היאבקויות נשים בבוץ, תחרות אכילת צדפות וסתם דיסקו, אבל כלום לא קורה. כשזוג חברים שלו סוחב אותו למועדון גייז, הוא מבחין לפתע בניצוץ בעיניה של אשה שצופה במופע חשפנות גברי, והרעיון ניצת. מופע גברי לנשים בלבד, שהוא העניק לו את השם "צ'יפנדיילס", על שם מעצב הרהיטים הקלאסי.
סיפור עלייתו של בנרג'י סוחף כמו כל סיפור המראה הוליוודי – הוא משדרג את המופע כשהוא חובר לניק דה נויה, כוריאוגרף ומפיק זוכה שני פרסי אמי בשלהי תהילתו, שהופך את הצ'יפנדיילס לסוג של ברודוויי. הוא פוגש את איירין, שחולקת איתו את ההערצה לאמריקה הגדולה ובעיקר להוליווד, והם מתחברים רומנטית על רקע שתי האהבות הגדולות שלהם: קוקה קולה (החלום האמריקני בצורתו המגושמת ביותר) ומספרים. דניס, מעצבת תלבושות, לוקחת את המופע עוד צעד קדימה עם המצאת המכנסים שיורדים מהגוף במשיכה אחת, והשמיים הם הגבול. אלא שהשמיים מאוד קרובים, מסתבר. ניק דה נויה הולך ותופס נתח גדול מניהול המופע ובנרג'י לא מוכן להשלים עם אובדן השליטה. הם נקלעים למחלוקת ומשם צונחים לסאגה אפלה של ניסיונות רצח, בוגדנות, הסתבכויות עם החוק ושלל מרעין בישין.
"ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" (שמבוססת על הספר "ריקוד קטלני: רציחות צ'יפנדיילס"), בהחלט מנסה לעשות שימוש בכל החומרים הללו, והיא מצליחה בזה, חלקית. היא מדברת על גזענות נגד שחורים בשנות ה-80, על רומנטיקה, על מהגרים, על הצלחה והמחיר שלה, אבל יותר מתפזרת ביניהם מאשר מצליחה להדק אותם יחד לסדרה אחת. כל זה אינו בא לומר ש"ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" אינה סדרה מהנה. באורח מפתיע, ובשונה מלא מעט סדרות אחרות שנצמדות להתרחשויות במציאות ומאבדות את הדרמה שלהן, היא דווקא לא מביכה או משעממת ויש בה משהו סוחף. הרגעים בהם בנרג'י מתדרדר הם כמובן מהנים פחות, אבל ככה זה בחיים.
את העובדה הזאת אפשר לזקוף בעיקר לקאדר השחקנים שמאייש אותה: קומייל ננג'יאני (דינש מ"עמק הסיליקון") מגלם את ברנג'י, אדם נוקשה, שמרן ולחלוטין לא כריזמטי, שקשה מאוד לאהוד אותו ואין לו הרבה מה להציע כדמות. ובכל זאת ננג'יאני מצליח להכניס בו חיים ולעורר כלפיו אמפתיה. מאריי ברטלט (ארמונד מהעונה הראשונה של "הלוטוס הלבן") כדה נויה נותן הופעה נהדרת, קלילה כשצריך ומכווצת-בטן כשהתסריט מבקש. אנלי אשפורד ("הסקס של מאסטרס") מצוינת כתמיד כאיירין, אשתו של בנרג'י, וג'ולייט לואיס מגלמת את דניס, מעצבת התלבושות. רוברט סיגל (היוצר, שגם יצר את "טומי ופאם") הביא את הסגנון הקאמפי והגדול מהחיים עם המון רפרנסים מהנים לאייטיז, ומכיוון שהתרחשות רודפת התרחשות אין תחושה של מריחה.
הצ'יפנדיילס הפכו למופע מצליח שרץ כבר 40 שנה בלאס וגאס ובסיורים ברחבי העולם, ולרגע קטן הוא אפילו הצליח להירשם כנדבך מוזר במהפכה הפמיניסטית, שהפכה נשים לשוות לגברים כי גם להן יש עכשיו מופע חשפנות מיני ומחפיץ להתפרק מולו. יוצר אחר או גישה אחרת אולי היה רוקח מהחומרים האלה משהו אמירתי יותר ברוח הזמן, אבל "ברוכים הבאים לצ'יפנדיילס" מסתפקת בלבדר ועושה את זה לא רע. שמונת הפרקים שלה נבלעים במהירות והם אידיאלים לשעות כיבוי המוח.
