הוא היה שם כשלהקת הנח"ל הייתה הלהקה הכי חמה במזרח התיכון וממנה עבר במסלול מהיר אל כוורת - הסופרגרופ הישראלית שהגדירה מחדש את הפופ הישראלי ושינתה אותו לבלי היכר. הוא המשיך בשיתוף הפעולה הפורה עם דני סנדרסון לאורך שנות ה-70 שבסופן היה כוכב ענק עם קריירה מוזיקלית מצד אחד וקריירה קולנועית בסרטים כמו "הלהקה" ו"דיזינגוף 99" מצד שני.
אבל כשהעשור נגמר, גוב לא עצר, הוא פנה לקריירת סולו פורה, עם חברים טובים על הכלים ועל המילים. הוא הנפיק שורה של אלבומים משובחים בסגנונות שונים מג'אז לרוק בועט ולנוסטלגיה מתקתקה ובדרך הופיע על מסך הטלוויזיה בתוכניות איקוניות כמו "זהו זה" ו"לילה גוב". גם בגיל 70 גידי גוב מלווה אותנו, על הבמה, על המסך ועם קלאסיקות שאי אפשר להפסיק לשמוע - חזרנו אל 10 תחנות בחייו ושלל תמונות.
הפרוטה והירח – עם ירדנה ארזי ולהקת הנח"ל (1972)
כשבאמריקה ההיפים נסעו בטרמפים, להקת הנח"ל שלטה במוזיקה הישראלית ואיכשהו האנרגיות הפרחוניות משם הצליחו לחלחל אפילו לסיירת המובחרת של הבידור הצה"לי, שממנו תיוולד בקרוב כוורת. ב-1972, שנה לפני המלחמה שתשנה את הכל, בלהקת הנח"ל הרימו תוכנית שאפתנית - "הפלנחניק", לרגל חגיגות ה-30 לפלמ"ח. גידי גוב וירדנה ארזי, מפקדת הלהקה, חלקו את הרגע היפה ביותר בה כששרו את "הפרוטה והירח" שחיים חפר כתב לצ'יזבטרון והפך בפיהם לפנינה אמיתית. את השקיעה הנוסטלגית, הקדים מערכון שבו גוב חושף את התפקיד שיגדיר את הקריירה הקולנועית שלו - טיפוס נרגן וציני אך מלא כריזמה שלא מתרשם מדבריה הנרגשים של ארזי על הלילה היפה, ורק מחשב כמה זמן נותר לו לשחרור.
יעלה ויבוא (1973)
בזמן שכוורת התחממה על הקווים, רגע לפני הפריצה, החליט האמרגן שלה (אברהם דשא פשנל) שחבריה זקוקים לשפשוף נוסף. הוא שלח שניים מהם לפסטיבל הזמר והפזמון - התשובה האזרחית ללהקות הצבאיות. גוב קיבל את הטקסט התנכ"י של יורם טהרלב עם הלחן של בני נגרי (עוד אחד שעבד לא מעט עם הלהקות הצבאיות) ועלה עם שישה מלווים: שלישיית אף אוזן גרון (שתהפוך בהמשך להכל עובר חביבי) ושלישית בנות חווה. הביצוע מלא חן, אבל די ברור שהאיש ששר שם מרגיש קצת כמו דג מחוץ למים. השיר לא הצליח בפסטיבל והפך ללהיט רק בהמשך, אך חשוב מכך - הוא סלל לגוב כניסה חלקה יותר לתחנה הבאה בחייו.
שירות עצמי - כוורת (1973)
לבחור שיר אחד של כוורת, זו משימה בלתי אפשרית ומורכבת עוד יותר במקרה של גוב: שלא כתב אף אחד משיריה, לא ניגן בה על שום כלי, לא נחשב למוזיקאי מחונן (כמו אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר או יוני רכטר), ואפילו לא שימש כמצחיקן הרשמי של הרכב המערכונים והפזמונים (מאיר פניגשטיין). אבל לגוב הייתה תכונה אחת שגרמה לו להפוך לסולנה המובהק של הסופרגרופ (למרות שהוא ממש לא היה היחיד ששר בה): קוליות אינסופית ומאוד ישראלית שהטיסה אותו קדימה, כמעט ללא מאמץ. ב"שירות עצמי", הסינגל הראשון של הלהקה, כל הקרדיטים רשומים על שם דני סנדרסון, אבל הקסם שבו מתגלה ברגע ששומעים את גוב שר.
בואי נשאר (1978)
מה שגוב הספיק לעשות רק בשנת 1978(גזוז, הכבש השישה עשר, הסרט "הלהקה"), יכול לפרנס שתי קריירות, אולי אפילו שלוש. על אף שהוא פרח בהרכבים, הוא החליט שהגיע הזמן לנסות ולעשות משהו לבד. אבל מה עושה זמר נהדר שלא כותב או מלחין שירים? הוא מרים טלפון לחבר הטוב יוני רכטר שמפיק עבורו אלבום עם ארומה ג'אזית לילית. רכטר הגיע עם עלי מוהר ("העיקר זה הרומנטיקה"), ודני מינסטר ("שלוש בלילה בעיר", "בלעדייך"). אליהם הצטרפו יעקב גלעד ועוד חבר מכוורת, יצחק קלפטר ("חשבון פשוט" ו"בואי נשאר"). וכדי שיהיה אפילו עוד יותר כיף הם הזמינו את מאיר (פניגשטיין) ואת אלון (אולארצ'יק) שבאו עם התופים והבס.
אלף כבאים - דודה (1980)
אחרי פירוק גזוז וההשתתפות ב"דיזנגוף 99", כשגוב כבר עמוק בתוך "זהו זה", הוא קיבל שוב טלפון מסנדרסון עם הצעה להקים להקה נוספת. הפעם אחת שלא רק תצחיק ותעשה נעים, אלא שגם תיתן בראש. גוב שמע והסכים. אבל למרות שהיו בה נגני על (יהודה עדר ואלון נדל), ולא מעט שירים טובים ("נשר", "לידיה", גרעינים" ו"ערב אבוד") זה לא ממש עבד. לסנדרסון כבר היה ברור שלהרפתקה הזו לא יהיה המשך, אבל הוא החליט לכתוב שיר חדש לסיבוב ההופעות הראשון והאחרון של הלהקה. הפעם גם גוב הוזמן לשולחן החול שממנו נולד "אלף כבאים". השיר הפך ללהיט גדול אבל עבור דודה זה כבר היה מאוחר מדי.
טוב שבאת (1983)
חמש שנים אחרי אלבום הבכורה, גוב החליט לחזור לאולפן וגם הפעם רכטר התייצב, הלחין, עיבד וניגן. האלבום השני, "40:06" (שנקרא על שם אורכו) לקח את הקו הג'אזי הקליל שאפיין את עבודתם הקודמת של השניים וחיזק אותה עם הרבה השפעות מהסאונד הקריסטלי של סטילי דן. גוב שב והתגלה כרומנטיקן נטול קיטש (למשל ב"יש אי שם" של ענת גוב ז"ל וב"כלים שלובים" של אהוד מנור ז"ל). "טוב שבאת", הוא מהבולטים שבשירי האלבום. איכשהו כשגוב שר "כיף - ככה ללכת יחף" והאווירה מזכירה את שיר הפתיחה של "רחוב סומסום" (רכטר הלחין, גוב שר) - התוצאה היא אחד משירי הקיץ הכי מתוקים בשפה העברית.
כמעט סתיו (1987)
אם לא הקורונה, גוב היה אמור להופיע עכשיו עם יהודה פוליקר לזכר ימי "דרך ארץ" (פוליקר הלחין שמונה מתשעת שירי האלבום, מאיר אריאל כתב ארבעה). אבל הדרך לאחד מהאלבומים הכי מצליחים בדיסקוגרפיה הגובית, לא הייתה קלה. לואי להב, שלימד את מוזיקאי ישראל איך עושים רוק, לא העניק לגוב הנחת סלב כשהפיק אותו. כיום האלבום נשמע אייטיזי ובומבסטי, אך קשה שלא להתפעל מהעוצמות שנשבו ממנו או מרשימת הנגנים החלומית (משה לוי, ארץ נץ וז'אן פול ז'ימבריס). "שלל שרב" הפך ללהיט הגדול מתוכו, ולשיר השנה במצעד של גלי צה"ל, אבל בכל פעם שאני חוזר אליו אני מתחיל דווקא מ"כמעט סתיו".
מה אתה בכלל יודע על אהבה (1989)
גוב לקח הפסקות ארוכות - יש שיאמרו ארוכות מדי - בין האלבומים שהוציא, אבל גם בין לבין הוא נהג לפקוד את האולפן. אחת מהפעמים החשובות בקריירה שלו הייתה כשהקליט את שיר הנושא לסרט "אחד משלנו", שכתב אהוד מנור והלחין אילן וירצברג. גוב שיחק לא מעט חיילים בסרטים ישראלים ("מסע אלונקות", "הלהקה", ואפילו בסדרה החביבה "כן מה?!"), אבל בסרט המכונן של האחים ברבש הוא הסתפק בלשיר. "פתח את עיניך, ענה / למה אינך רואה? / מה שאתה, ומה שהם / מה שדומה", שר שם אחד הזמרים הבודדים שלא חשש אז ועד היום להביע דעה פוליטית, ותיאר בכאב - גם אם לא במילותיו שלו - את מה שבטח חשב על התנהלות צה"ל בלבנון.
למה ליבך כמו קרח – עם אלי לוזון (1991)
"אין עוד יום" הוא האלבום האולטימטיבי של גוב. יש בו הכל: רוק ("נאחז באוויר"), רומנטיקה ("אני שוב מתאהב", "עדיין מחכה לך"), הומור ("נערה במשקפיים") ונוסטלגיה ("בשדה ירוק"). וכמובן חבר טוב מכוורת שמנהל את כל העסק (אלון אולארצ'יק). מעל כולם בולט "למה ליבך כמו קרח", מהשירים הראשונים ששידכו בהצלחה בין מזרח למערב. מצד אחד, על המילים חיים חפר, איש הפלמ"ח וישראל הוותיקה. מהצד השני, הקול האדיר של אלי לוזון, מהכוכבים העולים של הז'אנר שלא ממש נספר עד אז. בלי הגרון האדיר של לוזון שמרים בענק לגוב, זה היה עוד שיר נחמד. בזכותו נולדה חגיגת סול עוצמתית שכובשת גם אחרי כמעט 30 שנה ועכשיו הוא גם יוצא מחדש בתקליט כפול לרגל יום ההולדת.
אחלה עולם – עם מאור כהן (1995)
כשערוץ 2 היה צעיר ולא שידרו בו רק ריאליטי, גוב הוביל את אחת התוכניות הכי מתוקות שעלו על המסך בארץ. אבל אנשים לא התיישבו מול הטלוויזיה כדאי לשמוע את השאלות ששאל, אלא בעיקר בשביל הדובדבן שבסוף: קאבר לשיר ישן עם אורח או אורחת מוכרים - וכולם הגיעו בשמחה. 73 שירים נמצאים בשני מארזי הדיסקים שיצאו מהתוכנית (ולא כל מה שהוקלט גם נכנס). הבחירה אכן קשה, אך נדמה ש"אחלה עולם" שתירגמו עלי מוהר ומאור כהן, שגם שר, סיכם יפה את המטרה: לשיר בלי מאמץ במטרה להעלות חיוך. בחודשים האחרונים גוב שב לעשות זאת עם חבריו ל"זהו זה", ומספק קצת נחמה מהכאוס שסביב.
19 צפייה בגלריה
משתתפי פסטיגל 91 - סי היימן, גידי גוב, אתי אנקרי, שלומי שבת וחני נחמיאס
(צילום: אביגיל עוזי)
