"השעיית ספק" הוא מושג מתחום הצפייה הטלוויזיונית, והוא מתאר את הרגע הקסום שבו את צופה בסדרת ריגול המתרחשת במוסקבה של שנות ה-70, ואז אשתו של אחד המרגלים, שבעלה נהרג בנסיבות חשודות, הופכת למומחית ריגול בעצמה. את צועקת על הטלוויזיה "איפה היא למדה CIA? בדואלינגו?", אבל המוח שלך מסכים על פשרה – "אני אעלים עין בתנאי שתביאו לי עוד קצת מהק.ג.ב הנחמד הזה".
"נשות המרגלים" - טריילר
(באדיבות HOT)
"נשות המרגלים" (PONIES) של פיקוק, שעלתה אצלנו ב-HOT, yes ו-NEXT TV, היא דוגמא לא רעה לדיל הזה. קורים בה הרבה דברים לא הגיוניים - שתי נשים שהבעלים שלהן, עובדי ה-CIA, הרגע התפגרו בתאונת מטוס הופכות פתאום לסוכנות שטח בעצמן בלי שום הדרכה או רקע. הן מדלגות בקלילות על תקופת האבל ועוברות ישר לפעילות מלאה, מרדפים, בגידות, קונספירציות ומעקבים, וזה רק הספק הראשון שהמוח שלכן יתבקש להשעות במהלך הצפייה.
PONI (ראשי תיבות של Persons of No Interest) הוא מושג בתחום הביון, שמשמעותו - האנשים שלארגון הביון הנגדי אין בהם שום עניין'. זה יתרון מובהק כשאת מרגלת – "נשות המרגלים" נשענת על ההנחה הצולעת שהק.ג.ב לעולם לא יחשדו שארה"ב הציבה נשים בתפקיד חשוב - אבל פחות כשאת כוכבת בסדרת טלוויזיה. הפרק הראשון של "נשות המרגלים", שיצרו דייוויד איזרסון ("מר רובוט") וסוזנה פוגל ("הדיילת"), לא לגמרי מצליח להתיישב על השפה והסגנון של הסדרה, הוא מרגיש כמו דרמה ריגול שכבר פגשנו די והותר פעמים כדי לדקלם את התסריט. לא אתפלא אם השוחות יתרוקנו לאחר צפייה בפרק הזה בלבד.
זה לוקח לפחות שני פרקים עד שהקומדיה מועילה להופיע, אבל דבר אחד ברור מההתחלה: ברגע שבי וטוויילה, שתי האלמנות, בגילומן של אמיליה קלארק (לנצח דאינריז) והיילי לו ריצ'רדסון (פטרישיה מ"הלוטוס הלבן") חולקות מסך, הכימיה ביניהן מפצה על הכול. בי של קלארק היא בת למהגרים סובייטים, משכילה ודוברת רוסית. טוויילה של ריצ'רדסון הגיעה מעיירה קטנה אבל מצוידת בחספוס וחכמת הרחוב המתבקשת. הן משלימות האחת את השניה בעולם הגברי של ריגול וטוויסטים ואתם מרוויחים את הדינמיקה המענגת ביניהם, וגם סוג של פמיניזם מרוכך, גם אם לא הרבה משום דבר אחר.
פיקוק, שירות הסטרימינג של NBC, מן הסתם בונה לא מעט על "נשות המרגלים" – היא נחשבת לאחת ההפקות היותר יוקרתיות שהופקו במיוחד עבורה ונועדה לגרום לה להיראות כמו שחקנית לגיטמית בטריטוריה של נטפליקס, אפל ודיסני. בפועל פיקוק היא עדיין הסטודנטית הענייה של מחלקת הסטרימינג שבעיקר מנסה להפסיק לדמם כסף. במלחמת הישרדות מול שחקניות הרבה יותר גדולות ממנה מדובר בהימור מחושב – כוכבת כמו קלארק וצילום תקופתי לא זול באירופה (בבודפשט) ינסו לשכנע אתכם (יותר נכון את הצופים האמריקאים) שפיקוק, שבימים כתיקונם נשענת בעיקר על חבילות ספורט ותוכן של NBC, היא חלופה לגיטימית לחברות הגדולות (היא לא).
אבל בינתיים יש לנו את "נשות המרגלים", שהיא בעיקר סדרה לא מזיקה שנשענת על כימיה בין שתי שחקניות מצוינות, וכמה תפקידים גבריים לא רעים כמו אדריאן לסטר בתפקיד דיין, מפקד תחנת ה-CIA או ויק מיכאליס, שמגלמת תפקיד מעט כפוי טובה של המזכירה המתחרה של טוויילה אבל הופכת אותו לאנקדוטה קומית מושלמת. העיצוב התקופתי יפהפה, גם אם זה אומר שבי וטוויילה מסתובבות במלתחת סבנטיז אמריקאים מפוארת באמצע מוסקבה והסיכוי שלהן להיטמע כסוכנות ביון יורד לאפס.
זה לא משנה כי ממילא הן עושות את כל הטעויות האפשריות, כמו לדבר על המשימות שלהן באנגלית באמצע הרחוב או לחזור בכל פעם לאותו מקום בשוק כדי לשאול שאלות. פסקול נהדר של התקופה מלווה את הסדרה והופך את ההשעייה להרבה יותר קלה. כל שמונת הפרקים עלו ב-VOD לצפיית בינג', אז אם יש לכם כמה שעות פנויות וממש שום דבר אחר לצפות בו, אתם עשויים ליהנות ממותחן ריגול חמוד ולא מחייב.
