סולן להקת יו2 בונו, הידוע גם בפעילותו ההומניטרית, פרסם מאמר דעה במגזין The Atlantic שבו הוא קורא לשחרורו המיידי של המנהיג הפלסטיני מרואן ברגותי מכלאו הישראלי. בונו משווה את ברגותי לנלסון מנדלה, ומציג אותו כדמות מפתח אפשרית להחייאת תהליך השלום בין ישראלים לפלסטינים.
ברגותי, בכיר בפת"ח, מרצה מאז 2002 חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנות מאסר לאחר שהורשע בהכוונת פיגועי התאבדות ורצח במהלך האינתיפאדה השנייה - האשמות שהוא מכחיש. בונו מציין כי משפטו של ברגותי עורר ביקורת בינלאומית חריפה, כולל קביעה של האיחוד הבין פרלמנטרי כי הוא הפר חוקים בינלאומיים. בנוסף, הוא מדגיש דיווחים על תנאי כליאה קשים, כולל מכות, רעב ובידוד ממושך, ומבקר את סירובה של ישראל לאפשר ביקורים של הצלב האדום הבינלאומי או בני משפחה.
"זה מחפיר", כותב בונו. "הצלב האדום צריך לקבל גישה מיידית אליו". בונו מצטרף לקמפיין הבינלאומי Free Marwan שזוכה לתמיכה רחבה, כולל מאות אמנים, פעילים ומנהיגי עבר כמו קבוצת "הזקנים" (The Elders). הקמפיין רואה בברגותי מנהיג לגיטימי שיכול לאחד את הפלסטינים ולקדם פתרון שתי מדינות. סקרי דעת קהל פלסטיניים מראים זה שנים כי ברגותי הוא המועמד הפופולרי ביותר להנהגה, לפני מחמוד עבאס או מנהיגי חמאס.
בונו שואב השראה מתהליך השלום באירלנד, שהסתיים בהסכם יום שישי הטוב לפני יותר מ-25 שנה. "החלק הקשה ביותר בשלום הוא להתמודד עם אויביך", הוא כותב. "אפילו עם אלה שאתה רואה בהם מסוכנים במיוחד ושסגרת אותם בתאי הכלא שלך, חשבת שלתמיד".
הוא משווה את ברגותי למנדלה: "כמו מנדלה, ברגותי אינו איש של אי אלימות, אבל הוא אדם שהכיר בקיומו הלגיטימי של האחר". בונו מבדיל אותו מחמאס, ומציין כי קשה לדמיין פשרה עם ארגון השואף להשמדת ישראל. לדבריו, ברגותי יכול להיות "האויב שאפשר לעבוד איתו" – בדומה למנחם בגין ואנואר סאדאת, או למנהיגי צפון אירלנד.
בונו מסיים בקריאה נרגשת: "שחררו אותו. ותנו לשני הצדדים להתחיל מחדש. שוב".
