המשורר ישראל פנקס, זוכה פרס ישראל לשנת תשס"ה, הלך לעולמו היום (ראשון) בגיל 91.
ישראל פנקס
(צילום: עינת אנקר, לע"מ)
לאורך הקריירה הענפה שלו תרגם פנקס ספרים ומחזות, ערך ספרים בהוצאות עם עובד וספריית הפועלים, ניהל שתי גלריות לאמנות בתל אביב וכתב על אמנות ישראלית בעיתונות. משנות ה-80 שימש גם יועץ ומומחה לאמנות המאה ה-20, לאחר השתלמויות בספרות ובאמנות בלונדון ובפריז.
"שירתו של ישראל פנקס מצטיינת באיפוק ובעידון", נכתב בנימוקי הזכייה שלו בפרס ישראל. "אמירתו זהירה ונוטה אל ההפשטה. הדובר בשיריו מרבה לתהות, ומעדיף שאלות על תשובות נחרצות. כתיבתו עוסקת בנושאים קיומיים, ומציעה לשירה הישראלית אופציה תרבותית של השתלבות במרחב הגיאוגרפי ובמסורות האמנותיות שנוצרו לחופי הים התיכון. פנקס מצליח לנטוע את האישי ביותר בעולם שבו יש למסורת הקלאסית נוכחות חיה.
"הוא מקיים דיאלוג פורה ומשמעותי עם אוצרות העבר, עם האמנות הפלסטית ועם המוזיקה. זיקתו העמוקה לספרות העולם ולאמנויות מפרנסת את יצירתו ומעניקה לה תיבות תהודה מגוונות. יש בשיריו אזכורים לא רק של המיתולוגיה היוונית והרומית, של הומרוס ואובידיוס, אלא גם של פטררקה ושייקספיר, של ברויגל וסזאן, של היידן ומוצרט".
ישראל פנקס נולד ב-1935 בסופיה, בולגריה, לדורה ולד"ר דניאל פנקס. כשהיה בן שש התייתם מאביו ועבר להתגורר אצל סבו וסבתו, וב-1944 - במהלך מלחמת העולם השנייה - עלה לישראל עם אמו. את שנותיו הראשונות בארץ עשה בכפר הנוער בן שמן, ולאחר מכן השתקע בתל אביב, שבה התגורר מאז. במהלך מלחמת העצמאות נהרג אחיו הבכור, יצחק, בקרב על אשדוד.
לאחר לימודיו התיכוניים שירת בצה"ל, בין היתר ככתב צבאי. עם שחרורו עבד במשך כמה שנים כעורך לילה בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס", ובמקביל החל לתרגם ולערוך ספרים עבור הוצאות עם עובד וספריית הפועלים, וכן תרגם מחזות לתיאטרון.
פנקס החל לפרסם שירה כבר בתחילת שנות ה-50, וב-1961 ראה אור ספר שיריו הראשון, "ארבעה עשר שירים". לאורך השנים פרסם שורת ספרי שירה, ובהם "ארוחת ערב בפרארה ושירים אחרים", "אל קו המשווה", "בתוך הבית", "הרצאה על הזמן" ו"גנאלוגיה". לאורך חייו שיריו תורגמו לשפות שונות ופורסמו באנתולוגיות בארץ ובעולם.
הוא הותיר אחריו שתי בנות - דניאלה ומיכל, ארבעה נכדים ונין.
