כבר בשנייה הראשונה של נעימת הפתיחה, מבהיר הפרק השלישי של "האחרונים מבינינו" - עבור מי שעוד חי באשליות שאולי, איכשהו, בגירסה הטלוויזיונית ג'ואל לא באמת מת - כי כדאי לו להתרגל. דמותו של ג'ואל נעלמת מהפתיח, שמו של פדרו פסקל כבר לא מופיע בקרדיטים, החיים השתנו לנצח.
התשובה לשאלה כמה זמן מתאבלים על מותה של דמות טלוויזיונית, השתנתה עם השנים. הייתה תקופה בה האבל נגמר בערך באותו פרק בו היא מתה - אבל במאה ה-21, תור הזהב של טלוויזיה ריאליסטית, האבל נמשך יותר זמן ויש לו השפעות ארוכות-טווח. אז מה עושים כשכל העונה היא רק שבעה פרקים ואנחנו כבר בפרק השלישי? הפיתרון של יוצר "האחרונים מבינינו", קרייג מאזין: שלוש דקות של תיאור ההרס המיידי שנחת על ג׳קסון, גופות "נגועים" מעלים עשן ברחובות, בית החולים מלא בפצועים, טומי נפרד מגופתו של ג'ואל ואלי מתעוררת, נזכרת וצורחת באימה; ואז דילוג שלושה חודשים קדימה, ליום שבו אלי משתחררת מבית החולים, אחרי שהשלימה במהירות מרשימה את כל חמשת שלבי האבל והיא לגמרי מוכנה לשלב השישי: להגיש את הנקמה, וכמה שיותר חמה.
לפני שחרורה, בית החולים מחייב את אלי לשוחח עם גייל, התראפיסטית המסטולית תמידית (אין דבר שקת'רין אוהרה לא יכולה לעשות מושלם). גייל מזכירה את השיחה האחרונה שלה עם ג'ואל, שבה אמר כי הוא עשה משהו רע כשהציל את אלי. אלי מעמידה פנים שהיא לא יודעת על מה ג'ואל דיבר. גייל יודעת כמובן שאלי משקרת, ובאופן כללי מניחה שאי אפשר להציל את הילדה הזו מלהצטרף לג'ואל בקרוב, אבל היא לא יכולה לעשות שום דבר בנידון.
אלי חוזרת לבית הריק לבד ושם סוף סוף נשברת. קצת חבל שמאזין לא התגבר על פיתוי קלישאת הבכי לתוך בגדי המת התלויים בארון, אבל בלה רמזי מכה הום-ראן בסצנה הזו. דינה דופקת בדלת ואלי ממהרת לנגב את הדמעות ולחזור לפוזת "אני בסדר, אני רק רוצה להרוג את כולם". דינה, הולך ומסתבר, היא חבל ההצלה של אלי בעונה הזו. היא כבר עשתה את התחקיר שלה על הקבוצה שהרגה את ג'ואל, הם נקראים "הזאבים". כשאלי חוזרת על השם "אבי", אפשר להבין שיהיה פה דם.
3 צפייה בגלריה
מה היא לא יודעת לעשות? קת'רין אוהרה וגבריאל לונה, מתוך "האחרונים בינינו", עונה 2 פרק 3
(צילום: באדיבות HBO)
אלי כועסת שדינה ואנשי העיר ביזבזו הרבה זמן ואיפשרו לאבי לברוח. דינה מזכירה שג'קסון "הייתה הריסות והלוויות במשך שבועות", ומבהירה לה שהיא לא היחידה שאהבה את ג'ואל. טומי אומר לה את אותו דבר כשהיא באה לבקש ממנו לשלוח חוליה אחרי הרוצחים שנמצאים בדרך לסיאטל. "אל תדברי אליי כאילו לא הכרתי אותו", הוא נוזף בה, ומבטיח להעלות את הבקשה לדיון במועצה.
לקראת הדיון, ג'סי מציע לאלי להכין נאום כתוב מראש למועצה. "אף אחד לא יצביע לכעס", הוא אומר לה את המשפט הכי רחוק מהמציאות של ימינו. אלי מקבלת את ההמלצה, מכינה נאום רגוע, ומסבירה שהיא "לא רוצה נקמה, אלא צדק" - מהו ההבדל המוסרי, נותרה שאלה פתוחה. המתנגדים טוענים כי ג'ואל, למרות חשיבותו, לא היה חשוב יותר משאר האנשים שמתו באותו יום, ולשלוח 16 לוחמים לסיאטל ישאיר את העיירה המתאוששת פגיעה בפני עוד התקפה.
רק שלושה מ-11 חברי המועצה מצביעים בעד הבקשה של אלי. היא בחרה להגיע בלי כעס והפסידה. זה לא יקרה לה שוב. היא חוזרת הביתה, מכינה מצבור נשק ומתכוונת לצאת לבדה למסע התאבדות. דינה יודעת את זה ודואגת להצטרף אליה. סת' ההומופוב מהפרק הראשון עוזר להן. אלי עדיין לא אוהבת אותו, אבל לוחצת את ידו המושטת.
16 הלוחמים מהתכנית המקורית הפכו לשתי בנות צעירות על סוס אחד. הן עוצרות ליד הקבר של ג'ואל, אלי מפזרת פולי קפה מרגשים, והשתיים יוצאות לדרך. הרכיבה מג'קסון לסיאטל - 1,500 קילומטר וטיסה של כשעתיים - נמשכת על המסך כ-10 דקות. אלי ודינה מפלרטטות, אבל דינה בכלל חזרה כבר לג'סי. הלב המרוסק של אלי נסדק עוד קצת.
3 צפייה בגלריה
לב שבור הוא לב שלם? לא תמיד. מתוך "האחרונים בינינו", עונה 2 פרק 3
(צילום: באדיבות HBO)
אחרי סרט הקולנוע של השבוע שעבר, הפרק הזה נטול רגעי אקשן או זומבים. כן יש בו רגע אחד מחריד, שנבנה מוקדם יותר בסצנה שבה נראית קבוצת אנשים בגילאים שונים, הגברים מגולחי-ראש, הנשים עם צמות, ולכולם, אפילו לילדים, יש צלקות לחיים שמייצרות להם "חיוך" בסגנון הג'וקר. הם צועדים במה שנראה כמו בריחה ממשהו על המסלול שמוביל לסיאטל. כשאלי ודינה מגיעות לשם הן נתקלות בכל הקבוצה הזו מתה, קורבנות של טבח נוראי. הן משוכנעות שאבי וקבוצת "הזאבים" שלה אחראים לעוד זוועה.
אלי ודינה מופתעות לגלות שסיאטל שקטה לגמרי. הן נכנסות ללא הפרעה לעיר, בתחושת הקלה וביטחון עצמי מופרז, אולי לא יהיו כל כך הרבה "זאבים" שיפריעו להן לסגור את החשבון. הסצנה האחרונה של הפרק מבהירה שכמובן שיהיו הרבה זאבים, מחומשים היטב, עם טנקים וחיל רגלים שצועד ברחבי העיר. הן רק שתי נערות עם כמה רובים והאקדח של ג'ואל, והמשפט שאמר טומי לאלי בתחילת הפרק - "ג'ואל היה עושה הכל כדי להציל את חיי, אבל לא כדי לנקום את מותי אם זה מסוכן מדי" - מרגיש פתאום חשוב במיוחד.
