"אביב מתעורר" מאת פרנק וודקינד הוא מחזה שעורר שערורייה גדולה כשפורסם לראשונה בסוף המאה ה-19, כי העז להעלות על הבמה שאלות של חינוך מיני של בני נוער וגם פנטזיות מיניות ומעשים מיניים, כולל אוננות, אונס, זוגיות הומוסקסואלית וזנות של נערות צעירות. כל זאת מנקודת מבט המעמידה מראה ביקורתית לחברה הדכאנית באותה תקופה.
אביב מתעורראביב מתעורר
"אביב מתעורר"
(צילום: ז'ראר אלון)
תנאי החברה שבה מתקיימים הגיבורים הצעירים של וודקינד מאוד שונים מהתנאים שבהם גדלים רוב הצעירים של היום (מלבד בקהילות סגורות כמו העולם החרדי), ולכן המחזה קצת איבד מעוצמתו המקוממת. עדיין, זהו סיפור חזק על צעירים הנאבקים על מקומם בעולם, כאשר הכותרת האופטימית המדברת על התעוררות האביב מקבלת משמעות מאוד אירונית אל מול הגורל האכזר.
אביב מתעורראביב מתעורר
תפקיד משנה משמעותי. קובי מרימי ב"אביב מתעורר"
(צילום: ז'ראר אלון)
המחזה זכה לפני כעשור לעיבוד למחזמר רוקיסטי מצליח בארצות-הברית, שאף הועלה כאן בארץ בזמנו. כעת הוא עולה שוב בתיאטרון הבימה. הבמאי, משה קפטן, בחר שלא להעלות את העיבוד ההוא אלא לחזור למחזה המקורי, אך להוסיף לו מספר שירים, שכתבו אוהד חיטמן ונעם חורב, המבטאים את המצוקה של הילדים. השירים יפים ומרגשים, אך הם גם מאריכים את הדרמה הלא קצרה במילא. מעבר לכך בנה קפטן הפקה יפה עם ביצועים משכנעים של צוות שחקנים רחב, בראשותם של נדיר אלדד (מלכיור), עמית פרקש (ונדלה) ושפי מרציאנו (מוריץ) הנהדרים. גם חייבים לציין את התרומה של רוני דלומי, הילה שלו וקובי מרימי בתפקידי משנה משמעותיים. בסך הכל מדובר בהצגה עוצמתית וחריפה, המצליחה להחיות את דרמת גיל ההתבגרות המסויטת של וודקינד, ומזכירה לכל אלה שמאסו בליברליזם ומטיפים לחזרה לערכים יותר שמרניים, שיש מחיר לניסיון לכפות על החברה האנושית ערכים כאלה.