כשג'ודית פולגאר התיישבה באולם פסטיבל הסרטים סאנדנס, עם עוד 1,200 צופים, היא לא צפתה בעוד סרט דוקו חדש - היא ראתה את חייה מוקרנים על המסך הגדול. הסרט התיעודי החדש של נטפליקס, "מלכת השחמט", מגולל את סיפורה של הילדה-עילוי השחמט שהפכה למיתוס עוד בחייה ושימשה כאחת ההשראות לסדרת הלהיט "גמביט המלכה". "זה היה די מדהים, ומאוד מרגש", מספרת פולגאר ההונגריה ל-ynet. "המשובים שאני מקבלת מאז הבכורה מגיעים לא רק משחקני שחמט או עמיתים, אלא מאנשים שמעולם לא חשבו ששחמט יכול להיות כל כך מרגש. אני מקווה שהסרט לא רק יחשוף את הסיפור שלי, אלא יגרום ליותר אנשים פשוט להתחיל לשחק שחמט".
ראיון עם ג'ודית פולגאר "מלכת השחמט"
(צילום: מיקי שמידט)
על הבימוי חתומה רורי קנדי, יוצרת סרטים דוקומנטריים אמריקאית מוערכת, שבחרה להביא את סיפורה של פולגאר למסך דווקא בגלל הריחוק שלה מהתחום. "היו לפחות ארבעה במאים שרצו לספר את הסיפור שלי", משחזרת פולגאר, "אבל כשדיברתי עם רורי, גיליתי מישהי שמעולם לא שמעה עליי. ליתר דיוק, שמעה עליי שבוע בלבד לפני השיחה שלנו. היא לא חובבת שחמט ולא שחקנית, אבל היא הייתה כל כך נרגשת - והיה לי חשוב לתת את הסיפור שלי בידיה של אישה. ידעתי שהיא תצטרך לעבוד קשה כדי להעביר את המסע שלי בצורה שתדבר לכולם, ושמחתי להפקיד את חיי בידיה".
מרכז הסרט עוסק בחינוך יוצא הדופן שקיבלו ג'ודית ושתי אחיותיה, סוזן וסופיה, מאביהן לאסלו, שהחליט להוכיח לעולם כי "גאונים נוצרים - לא נולדים" באמצעות אימוני שחמט מפרכים מגיל אפס. האב קרא לזה "ניסוי" - מונח שעורר ביקורת רבה לאורך שנים. "כל מה ששונה מחינוך רגיל מעלה שאלות", פולגאר מסבירה, "אבי התבטא בצורה פרובוקטיבית, והמילה 'ניסוי' לא בהכרח נשמעת טוב, אבל עבורי אלו היו פשוט חיים אחרים. לא הלכתי לבית הספר, שיחקתי שחמט שעות רבות ביום וטיילתי בעולם - דבר יוצא דופן באותם הימים. כשאנשים שואלים אותי על הדרך שבה הוריי גידלו אותי, אני מציעה להם לשאול את הילדים שלהם אילו אתגרים יש להם בבית הספר הרגיל - עם בריונות, מורים או לחץ חברתי. לי הייתה ילדות שונה מאוד. נהניתי ממנה מאוד וזה מה שהפך אותי למי שאני".
למרות זאת, בביתה שלה היא בחרה בדרך אחרת. "לא גרמתי לילדיי להתמקד בתחום ספציפי אחד. הוריי היו מורים עם גישה פדגוגית עמוקה וקפדנית, אבל הם גם רצו לתת לנו חיים טובים יותר כי גרנו בבית צנוע מאוד והם נלחמו על כל גרוש. כשאני התחלתי לגדל את הילדים שלי, כבר חיינו בסביבה אחרת לגמרי, אז זה שונה".
אחד הרגעים הבולטים בסרט נוגע ליחסיה עם גארי קספרוב, שלאורך השנים יוחסו לו אמירות סקפטיות בנוגע ליכולת של נשים להתחרות ולנצח בשחמט התחרותי - ולבסוף הובס על ידי פולגאר. "לא הייתי מעורבת בצילום הריאיון איתו, רורי והצוות שלה עבדו מולו ישירות", היא מבהירה. "אני רק עשיתי את הצעד הראשון ופניתי אליו כדי לשאול אם יסכים להשתתף. היו לנו הרבה קרבות על הלוח. זה היה מסע גדול והיה מעניין לראות בסרט אילו רגשות הוא שיתף לגבי הדרך המשותפת שלנו".
כשפולגאר נשאלת מה העצה שלה לילדה צעירה שחולמת להיות "הג'ודית פולגאר הבאה", היא מדגישה את חשיבות הסביבה: "את צריכה מערכת תמיכה. הורים, מאמנים וחברים. בלעדיהם, זה כמעט בלתי אפשרי. את צריכה חוסן ורוח לחימה כדי לדבוק במטרות שלך, ולזכור שרק בגלל שאת ילדה - לא אומר שאת לא יכולה להיות כל דבר שתרצי בעולם".
הקשר של פולגאר לישראל הוא עמוק ואישי. אחותה מתגוררת בארץ שנים רבות, וג'ודית עצמה מבקרת כאן לעיתים קרובות. בשנתיים האחרונות, כשהעולם הופך מאתגר יותר עבור יהודים, היא לא מהססת להביע את עמדתה. "אני מאוד גאה להיות יהודייה", היא אומרת בהתרגשות. "אני יודעת כמה קשה לנו עכשיו, ואני מאוד איתכם שם בישראל. יש לי את הדרך שלי להיאבק ולדחוף קדימה. זה מדהים בעיניי כמה ימים קשים הישראלים חווים, ועדיין מצליחים לחייך ולחיות את חיי היום-יום. אני מקווה שלכולנו יהיה את הכוח להמשיך לחייך".
היום, פולגאר מקדישה את חייה לקידום השחמט בחינוך. "המטרה שלי היא להישאר מאוזנת. אם אני בסדר עם עצמי, אני יכולה לתת השראה למשפחה שלי ולאחרים. השחמט מעניק לילדים כישורים רגשיים ומנטליים שלא רק עוזרים להם לשרוד, אלא להצליח בחיים האמיתיים".
