במהלך השבוע האחרון צצה בלוח המודעות האינטרנטי Craigslist פרסומת ובה הזדמנות נדירה עבור תושבי העיר בוסטון והסביבה לשלשל לכיסם 50 דולר. כדי לשים ידם על הכסף, כל שנדרש מהם הוא להתייצב לאחת מהקרנות הסרט התיעודי על מלאניה טראמפ ולצפות בו (בחינם) מתחילתו ועד סופו. המודעה הלא-שגרתית שותפה ברשתות כהוכחה ויראלית לנואשותם של מפיצי "מלאניה" לקראת עלייתו לאקרנים ברחבי ארצות הברית בסוף השבוע. למרות תמיכתו הפומבית של דונלד טראמפ שהכריז אחרי הבכורה העולמית ביום שני האחרון כי הכרטיסים אוזלים במהירות, ההמונים לא נהרו לבתי הקולנוע. תמונות של אולמות ריקים לחלוטין הופצו כראיית זהב לכישלון מהדהד של ראשי חברת אמזון ואולפני MGM, שהשקיעו 40 מיליון דולר בהפקת הדוקו, והקצו כ-35 מיליון דולר בקידומו. יש מי שסבורים כמדובר בחנופה מכוונת של תאגיד הבידור לנשיא, אפילו שוחד.
"מלאניה" - טריילר
(קרדיט: באדיבות Amazon MGM Studios)
על אף ההכפשות וההשמצות, הנתונים מהקופות בסיכומו של סוף השבוע מורים על כך שקמפיין השיווק האגרסיבי הצליח באופן חלקי. לפי טבלת שוברי-הקופות בארצות הברית, "מלאניה" גרף כשבעה מיליון דולר בסך הכול. לא מדובר בהכנסות מרשימות במיוחד להפצה רחבה ב-1778 מסכים מחוף לחוף עבור אמזון (הנודעת לשמצה בהוליווד כמי שמזרימה סרטים גדולים ישירות לפלטפורמת הסטרימינג בלי הקרנות בבתי הקולנוע, לאכזבת יוצריהם), אבל מדובר בסכום נאה מאוד לדוקו. יש מי שמפקפקים במידע זה, וחושדים שכרטיסים רבים נרכשו על ידי אמזון והוצעו בחינם לכל דורש כדי למנוע מבוכה מהבוס ג'ף בזוס, וחברו מהבית הלבן. השערה אחרת גרסה כי בקהילות המזוהות פוליטית עם טראמפ, הסרט שגשג והקהל הגיב בחיוב. קשה לדעת מי צודק. הנתונים המספריים משקפים מכירת כרטיסים, לא נוכחות באולמות. נהוג לקדם יציאה של סרטים בחלוקת כרטיסים מטעם המפיצים, ומעצמה כלכלית כמו אמזון יכולה באופן תיאורטי להזמין מראש את כל הכרטיסים על חשבונה. בסוף מה שמתועד בדו"חות זו הרישום בקופות, לא המימוש המעשי שלו על ידי צופים בשר ודם באולמות.
אני דווקא הטרחתי את עצמי לבית הקולנוע כצופה בשר ודם כדי לצפות ב"מלאניה", למרות שאף אחד לא העניק לי כרטיס חינם או הבטיח לי 50 דולר. בכל זאת, שרה נתניהו המליצה על הסרט. הניסיון האישי שלי תואם את הדיווחים על אולמות ריקים. רק שבעה צופים (ובהם אנוכי) הגיעו להקרנה שהתקיימה ביום ראשון במולטיפלקס מרכזי במרכז מנהטן - נוכחות דלה במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בהקרנה היחידה שהתקיימה באותו יום במתחם. אלו שבינינו אשר זכו לחזות בביוגרפיה הקולנועית שנתפרו למידותיה של מלאניה טראמפ ולפי הוראותיה, קיבלו את הגברת הראשונה של ארצות הברית נוצצת, רדודה, סתמית, רובוטית וכל כך מזויפת. "כולם רוצים לדעת", היא מסבירה למצלמה את הנסיבות שהניעו אותה להתמסר למסך הגדול. "כולם" הם מעט מאוד אנשים במקרה זה, ובסיומן של 108 דקות משמימות נראה שגם אלה שרצו לדעת, מתחרטים.
"מלאניה" הופק על ידי חברת אמזון ואולפני MGM לאחר חתימת הסכם עם מלאניה טראמפ בינואר 2025, והבמאי ברט ראטנר הוזמן להוביל את הצילומים - למרות שבעבר ביים בעיקר להיטי אקשן כמו טרילוגיית "שעת שיא", ו"אקס-מן: המפלט האחרון". חוסר הניסיון שלו בעשייה דוקומנטרית לא הפריעה למפיקים, וגם לא העובדה שהוא מנודה בהוליווד מאז 2017 בגלל תלונות על הטרדות מיניות מצד שבע נשים (בהן השחקניות אוליביה מאן, נטשה הנטסברידג' וג'יימי ריי ניומן, בת זוגו של גיא נתיב). "מלאניה" הוא הזדמנות עבורו לחזור למרכז הבמה שממנה שמר מרחק ביטחון בישראל, שאליה היגר בעקבות הפרשה. בינתיים, עלתה מן האוב תמונה של ראטנר רוכן על נערה בחברת ג'פרי אפשטיין. מן הסתם, זה לא תורם לשיווק של הסרט.
אז רגע, מה בעצם יש ב"מלאניה", שמלווה את האישה שמרכזו לאורך תקופה של שבועיים לקראת טקס השבעת בעלה כנשיא? "תיעוד אינטימי שמציע טעימה נדירה מחייה של מלאניה טראמפ" קובע הסינופסיס. בתיאור הלא-רשמי של מבקר מגזין וראייטי, דניאל ד'אדריו, מדובר ב"סרט על אישה שצועדת לתוך חדרים ומחוץ להם". זוהי אבחנה מדויקת למדי לדפוס שחוזר על עצמו מתחילת הסרט בהכנות ועד סופו. בסצנת הפתיחה במאר א-לאגו שבפלורידה, אנחנו עושים היכרות קרובה עם כפות הרגליים של מלאניה כשהן ספונות בנעלי סטילטו ויוצאות מרכב. רק אחר כך, נזכה לראות את זיו פניה המאופרות בכבדות של הגברת הראשונה של ארצות הברית.
כפות הרגליים של מלאניה נחשפות שוב ושוב ושוב, והפטישיסטים שביננו עשויים ליהנות מכך, אבל זו לא הכוונה הראשונית למוטיב החוזר הזה אלא הדגשת התנועה הבלתי-פוסקת שלה. מה שמתחיל בצעד קטן לאדם ביציאה מרכב השרד, ממשיך כאינספור צעדים קטנים אחרים כשהיא פוסעת בנעלי עקב בין חדרים, או לאורך מסדרונות, במורד כבש המטוס, או במעלה מדרגות אנדרטה בוושינגטון. לכל מקום מתלווים אליה אנשים - מאבטחים, עוזרים אישיים או המעצב הרוו פייר, שמקדיש את כל כולו לגזרתה החטובה של מלאניה, ובהתאם לרגישויותיה האופנתיות של מי שנודעה בצעירותה כדוגמנית צמרת. בשנות ה-50 לחייה, היא מקבלת חשיפה כאשת הנשיא וככזו היא ניצבת בקדמת הבמה ומול המצלמות. הסרט הוא בעצם קאט-ווק עדכני שלה כדמות ציבורית.
מלאניה נמצאת בתנועה מתמדת ובסרט אין רגע דל, מפגישה אחת עם הרוו וצוות המלבישים שלו לפגישה עם מארגן אירועים ששכרה לקראת חגיגות יום ההשבעה. זה מרגיש מאולץ לעיתים, אבל לא מקרי. על רגעים סטטיים של חוסר תזוזה מתבקש לפצות בדיבורים, אולי אפילו דברי טעם, וידויים או ראיונות עומק. אבל אין כאלה בסרט בכלל. מלאניה כמעט ולא מדברת על נעוריה בסלובניה, לא על הזוגיות שלה עם הנשיא טראמפ, וגם לא על יחסיה עם בני משפחתו האחרים. מילא זה שהיא לא עונה, ראטנר מלכתחילה לא שואל. הוא לא יצר את הביוגרפיה כפורטרט רב-שכבתי של הדמות, אלא כתיעוד של שגרת יומה המאוד-שגרתית ורגילה ומאוד לא מעניינת. מה שרואים זה מה שיש. ומה שרואים, זה מה שמרשים לצלם ובתיאום מראש.
4 צפייה בגלריה
היי, ג'ארד, רוצה לראות את כפות הרגליים שלי? מתוך "מלאניה"
(צילום: באדיבות Amazon MGM Studios )
זה נכון גם בנוגע למה ששומעים. מלאניה מלווה את הסרט בקטעי קריינות שנועדו לתת הקשר ולהזכיר למה בעצם אנחנו צופים בכלום ושום דבר שלנגד עינינו. ניכר מאוד לאוזן שהיא מקריאה את הדברים מהדף, אבל איכשהו היא נשמעת ממש אותו דבר כשהיא מדברת, כלומר מדקלמת, מול המצלמה. כך גם ברגע בו היא נפגשת עם החטופה הישראלית אביבה סיגל, שמאז נחלצה משבי החמאס הקדישה עצמה לשחרור בעלה קית'. זהו רגע מרגש ובמיוחד כשסיגל מתייפחת. מלאניה מנחמת אותה בחיבוק שנראה כמעט מאולץ.
כך גם בחיבוקים הקרירים עם בעלה שלה, שמחוות הקרבה שלהם - נשיקה על הלחי, אחיזת ידיים או ריקוד צמוד - נראים כמו מבצע לוגיסטי מסובך יותר מאשר ארגון ארוחת ערב לאלף איש. התגלית המשמעותית ביותר באה לידי ביטוי דרך שפת הגוף של השניים אחת בקרבת השני. חדי-האבחנה ישימו לב שהיא לא פונה לבעלה בשמו. "מיסטר פרזידנט" היא אומרת לו בשיחת טלפון, כשהוא מתקשר אליה מוושינגטון. זהו רגע משעשע, שבו דונלד מהלל את עצמו כרגיל, אבל מלאניה קצרה בתגובותיה, אין לה סבלנות. נראה שהיא מנסה לנפנף אותו. יש לה את חיי הנהנתנות שלה בניו יורק, וברור שהיא מנסה לשמור מרחק מהפוליטיקה, אולי גם מבעלה. ניכר היא מרגישה נוח ומשוחררת יותר לצד הרוו פייר שמלביש אותה.
למרות התנועה הבלתי-פוסקת שמעניקה לסרט קצב קולנועי, הכל מתרחש ברוגע וללא דרמות מיותרות. אין פה התפרצויות מוקלטות מהסוג שהורגלנו בסיקור אשת ראש ממשלת ישראל, שרה נתניה. מלאניה אומנם מספרת על אתגרים ומשברים, אבל אנחנו לא נחשפים לכאלה בזמן אמת, אולי למעט הפעם ההיא כשהיא מבקשת לבצע שינוי בחולצתה והמעצב ותופריו מתייעצים כיצד לחתוך את הצווארון, כאילו שמדובר בניתוח לב פתוח. זהו רגע מתוח, ואפשר לחתוך את האוויר עם סכין, כלומר מספריים. הסרט אמור להלל את מלאניה, אבל אי אפשר להתנער מהתחושה שהוא מקטין אותה כחסרת מודעות לעצמה ולסביבתה. היא מבהירה שחייה מורכבים מכיוון שהיא אמורה להיות בו זמנית רעייה, אמא, בת וחברה. ובנוסף לכל זה היא גם צריכה להיות עם אצבע על הדופק לקראת היום הגדול. מה תלבש? מה האורחים יאכלו? ובעזרת איזה סכו"ם - כלי כסף או זהב?
החלק האחרון, שמוקדש לטקס החלפת הנשיאים והחגיגות שלצדו, עובר בין הבית הלבן לאולמות אירועים מהודרים. הזוג הנשיאותי מקבל הוראות היכן לעמוד ולאיזה כיוון לצעוד, ונדמה שכך מתנהל גם הסרט. כמו תצוגת אופנה מתמשכת ולאורך מסלול מוגדר מראש, על פי כל כללי הטקס ודפי מסרים. הכל מהונדס בקפידה, וכך גם הקריינות המלווה של מלאניה, רוויית-הקלישאות, שנשמעת כמו נאום ניצחון של מיס תבל על שלום עולמי. טוב, לטראמפ תמיד הייתה חיבה לתחרויות יופי עם הוד מאולץ, בלי קשר למה יוצא לנשים מן הפה כשהן ניצבות על הבמה. לרוע המזל, זה מה שקורה לאשתו על המסך ב"מלאניה".
