לפני כמה שנים משה פרל טס לבהוטן בעקבות האושר. הוא שמע שהמלך במדינה המבודדת קבע סדר עדיפויות חדש - רווחתם של האזרחים לפני הרווחים - ורצה לבדוק איך זה עובד. הוא אפילו נכח באירוע שבמהלכו המלך בכבודו ובעצמו השתתף במעגל תפילה המוני, לצד משרתים ובסטיונרים. אבל כשפרל התכוון לחזור הביתה, לרמת השרון שבמזרח התיכון, הוא נתקל בבעיה. המלך תפס את המטוס, ופרל נזנח כאחרון הבודהיסטים. שווה בין תקועים. לבסוף הנסיכה, שסייעה לו לארגן את כל הביקור (זה סיפור ארוך לפעם אחרת), מצאה עבורו נתיב יציאה דרך הודו, עם שני מלווים בהוטנים. הם נסעו שעות על גבי שעות, ובתום הפסקת התרעננות ארוכה, פרל הישראלי גילה שהשניים ויתרו על השמלות המסורתיות שלהם לטובת ג'ינסים, כובעי מצחייה וחולצות ממותגות. הם היו מבסוטים. "אני אומר להם, 'מה נהיה?' והם אומרים לי, 'תקשיב, אתה באת לפה בשביל לחפש את הקארמה שלנו, אבל מה שמעניין אותנו זה הקוקה קולה שלכם. אז בתכלס, כולנו אותו דבר". והבהוטני היה מאושר.
פרל, בעבר עיתונאי ולאחר מכן מנכ"ל איגוד הבנקים במשך 12 שנים, ובהווה היסטוריון חובב, מורה ויושב ראש מרכז הספר והספריות בהתנדבות ("אני פרפר שאוהב לשתות מכל הפרחים בערוגה", הוא מעיד), לא מצא בבהוטן את עשרת השלבים שיעשו אתכם מאושרים. אבל הוא בהחלט ליקט שם כמה סיפורים מפתיעים לספרו החדש, "מסע בשביל הכסף" (ידיעות ספרים), שמגולל את ההיסטוריה האנושית דרך היווצרות הכלכלה ורגעים מעצבים בתולדותיה. הוא מקווה שנוכל ללמוד מכך משהו גם על עצמנו, בני האדם, ועל יחסינו עם הטבע ושאר הבריות. כאיש יסודי, שיכול להרשות לעצמו גם לטייל פה ושם, הוא ערך תחקיר עצמאי, שהתפרש לאורך שנה ומאה אלף קילומטרים. בניגוד לספרו הקודם, "בעיניים פקוחות", שעסק ביחסי הגומלין בין הפוליטיקה לכלכלה הישראלית והתאים בעיקר לרגע מסוים בקורותינו, הפעם מדובר בספר מסוג "ביג פיקצ'ר", התמונה הגדולה. כמה גדולה? מהציידים-הלקטים עד הביטקוין ובחזרה.
נתחיל מההתחלה. כילד סיפרו לי שהכסף התחיל ממלח. זה נכון, או סתם מיתוס?
"עד כמה שזה נשמע בסיסי, אנחנו קודם כל צריכים לשאול את עצמנו מה זה כסף. אנחנו משתמשים בו כל הזמן, הוא מהווה חלק דרמטי מהחיים שלנו, אנחנו מתבאסים כשאין לנו אותו ושמחים כשיש, אבל כשאתה שואל אנשים 'מה זה כסף' הם נעצרים לרגע. אז כנראה שהתשובה הכי טובה היא שכסף הוא רעיון שבליבתו עומדת אמונה. השומרים לפני 5,500 שנה האמינו שכסף זה גרגירים של שעורה, באמריקה השתמשו במלח ובפולי קקאו ובסיביר השתמשו בפרוות של חיות. בארצות הברית עד לפני 400 שנה היו מדינות שהשתמשו בעלים של טבק, וזה כבר יותר דומה לימינו. אתה בא לחנות, פותח את הארנק ומוציא עלים. כמו שטרות, רק בלי הערך הנקוב. הממשלה מצידה תחזקה את האמונה הזו בצורה טוטאלית. אם גידלת בחצר האחורית שלך טבק, כדי שיהיה לך תזרים מזומנים, גזר הדין היה מוות. ואם אנחנו מדברים ממש על מטבעות, אז הראשונים שנמצאו הם מאיזור דרום טורקיה מלפני בערך 2,700 שנה".
"כסף זה כמו אלוהים", אומר פרל, "בשביל שזה יהיה קיים צריך להאמין בזה. אם אין אמונה, אין אלוהים - ובאופן דומה, אם אין אמונה, אין כסף".
מבחינה מסוימת, הספר שלך עוסק בחדשנות. ההיסטוריה של הכסף היא היסטוריה של המצאות מהפכניות. מביות הגמל, דרך רכבות הקיטור ועד המכולה.
"אפשר לחזור לדוגמה למאה ה-12. מעניין לראות איך שתי המצאות חוללו שינוי מדהים תוך פרק זמן קצר של עשרות שנים. נתחיל מהפרסה, שמצאו דרך לייצר אותה באופן סדרתי. פתאום לסוסים יש הרבה יותר כח ויכולת לחרוש ולעבד אדמות. התפוקות יותר גדולות, יש יותר יבול ואוכל, אפשר לעשות יותר ילדים, וגם החיות עצמן אוכלות יותר ויש להן יותר כח. אתה נכנס לגלגל שמזין את עצמו. כך חילצו את העולם ממצב של עוני, פחד וייסורים נוראים – שאפיינו את המחצית הראשונה של ימי הביניים - למקום טוב יותר. אין הרבה הבדל בין הפרסה לבין האייפון. מי שייצר פרסות לקראת אמצע ימי הביניים היה ההייטקיסט של היום, וכל אמא אירופאית חלמה שהבן שלה יהיה נפח. היו כותבים עליהם שירים ופואמות והם קיבלו את השידוכים הכי טובים. אנשים התחילו לתלות פרסה בכניסה לבית, כדי להביא מזל".
"בסמוך לזה ממציא מישהו באיטליה את המשקפיים. בעולם שבו הכל ידני ואין עוד מכונות, פתאום מישהו מבין שהאף שלנו הוא סוג של מדף על הפנים. הוא מחבר שתי עדשות של זכוכיות מגדלת, ובעצם משחרר את בעלי המלאכה לעבוד עם שתי הידיים שלהם. ככה נולד עולם שלם של מוטוריקה עדינה. כל המכניקה משתנה. למשל, היכולת ליצור מכשירים רפואיים מורכבים. אני לא מדבר פה עכשיו על המצאת הגלגל או המצאת הכסף, אלא על שני דברים שהם לכאורה קטנים, אבל מתבררים כהרי גורל".
- רוצים לקרוא פרק מהספר? לחצו כאן
התחקיר שערך פרל, לצד ניסיונו המקצועי, מאפשרים לו לגולל באופן נהיר ופשוט את רגעי הולדתם של תופעות גורליות מבחינה חברתית ופוליטית. כך למשל, הוא מספר כיצד "גילוי העולם החדש" והבאת הזהב לאירופה הובילו במהרה לאינפלציה, שהיכתה את המתעשרים החדשים בתדהמה מוחלטת, ואיך כעבור כמה מאות שנים, אינפלציה אחרת – הפעם בגרמניה - חוללה את עליית הנאציזם. "המצב היה כל כך קיצוני, שאנשים נאלצו לרוץ בהפסקת הצהריים לקנות מצרכים, כי הם ידעו שאם הם ילכו, המחיר יעלה עד שהם יגיעו לדוכן. האינפלציה הזו ריסקה את החברה הגרמנית לחלוטין, והראשון שמינף את זה היה פוליטיקאי שאף אחד לא הכיר ממפלגה שאף אחד לא ספר, בשם אדולף היטלר. הוא הבטיח להוציא את העם מהסיוט הזה, וכך התחיל המסע שלו ללב המערכת הפוליטית הגרמנית".
אתה מראה שגם ההיסטוריה של המיסים מפתיעה למדי. למשל, "מס חזה" ו"מס שתן".
"הייתי בדרום הודו במדינה שנקראת קרלה. פעם הייתה שם ממלכה, והמלך החליט להטיל מס על כל הנשים שהעדיפו לכסות את החזה שלהן, לפי הגודל. זה מזעזע. פקידי השומה היו עוברים מכפר לכפר ומודדים. אם החזה שלך גדול, תשלמי יותר. אם הוא קטן, תשלמי פחות. והרבה שנים לפני כן, בשנת 70 לספירה ברומא, היה גירעון והקופה הייתה ריקה. אספסיאנוס, שהיה הקיסר, שמע שבבתי השירותים הציבוריים סוחרים בשתן, כיוון שהאמוניה סייעה בהורדת כתמים. הוא אמר, 'אתם עושים ביזנס? אז אטיל מס'. הייתה בציבור התמרמרות עצומה. לפי הסיפור הבן שלו, טיטוס, אמר לו שהוא הגזים, אז אספסיאנוס קרא לו ואמר, "קח, תחזיק את המטבעות האלה ותריח אותם. אלה מטבעות ממס שתן, אבל לכסף אין ריח, בני'".
"ליהודים יש קשר ייחודי עם כסף? חד משמעית"
ואולי יצא לכם לשמוע על מה שמכונה "הבועה הכלכלית הראשונה". אי אז בהולנד של תחילת המאה ה-18, צבעונים הפכו לטרנד החם ביותר של העונה, ומחירי הפקעות עקפו את מחירי הדירות. "אנשים הבינו שהביקוש כה גדול, שאם הם יקנו צבעוני היום, הם יוכלו למכור אותו מחר בסכום אדיר. אף אחד לא כל כך רצה את הצבעוני עצמו, אלא את הערך שלו. ככה למעשה מתפתחת בועה, כשנכס מסוים – לא משנה אם זו דירה, ביטקוין, מניה בבורסה או צבעוני – נסחרים בערך שהוא הרבה יותר גבוה מהערך האמיתי שלהם. בשלב מסוים הבועה מתפוצצת, כשכבר לא מצליחים למכור ואז המחירים צונחים. ואף פעם אי אפשר לזהות את זה לפני כן. בהולנד זה גרם לנזקים ממשיים ברמה הכלכלית".
הזכרת את הביטקוין. חלק רואים בו בשורה מהפכנית, ואחרים רואים בו בועה. לאיזו קבוצה אתה משתייך?
"אגיד בצניעות שאין לי עמדה מוחלטת. מפתחי המטבע הקריטוגרפי יצרו מערכת מבוססת בלוקצ'יין, שבעצם מאפשרת להחזיר לסוחרים את האנונימיות שנעלמה במסחר הדיגיטלי, בגלל התיווך של הבנקים. יכול להיות לזה צד חיובי או שלילי, ויש כאלה שמאמינים שזה ישמש בעיקר ארגוני פשיעה. נכון להיום, אנשים ישרים שקונים ביטקוין עושים את זה בעיקר כהשקעה - הם לא משלמים באמצעותו. בנוסף, ממה שנראה עכשיו, ואני אומר את זה בזהירות, גם ממשלות יתחילו לייצר אמצעי תשלום קריפטוגרפיים - הם ישתמשו בטכנולוגיה הזו, אבל יתפקדו בתור 'אבא ואמא'. ואני מזכיר שגם פייסבוק אמרו שהם הולכים להוציא מטבע. האם זה יתפוס או לא? רק דבר אחד ישפיע, אם אנחנו נאמין להם. בדיוק כמו שבאשור לפני 5,500 שנה כולם האמינו שגרעיני שעורה זה כסף, ובקזינו מאמינים שחתיכות של פלסטיק זה ז'יטונים - בסופו של דבר הביטקוין יתפוס רק אם מספיק אנשים יאמינו בו".
בוא נדרש לסוגיה נפיצה. יהודים אוהבים להגיד שהם טובים עם כסף, אבל כועסים כשאחרים אומרים את זה עליהם. בספר אתה טוען שאכן יש קשר ייחודי כזה.
"חד משמעית. זה מתחיל באירוע שנתפס עד היום כאחד האסונות הגדולים ביותר של העם היהודי, המרד הגדול וחורבן הבית ב-70 לספירה. מרגע שזה קורה, היהודים מבינים שכדאי לשרוד כעם הם צריכים לשנות את הפולחן וכך מתפתחת התפילה. צריך לזכור שהיהודים היו דומים עד אז לכל שאר העמים בסביבה, פחות או יותר - אנאלפבתים, חקלאים ובעלי מנהגים דומים - ועד אותו רגע, ההבדל היחיד היה שיש להם בית המקדש ואמונה מונותאיסטית, בעוד שלאחרים היו המון מקדשים, מזבחים ואלילים. אז ראשי העם אמרו לכל האבות, 'חובה עליכם ללמד את הבנים שלכם קרוא וכתוב כדי שהם יוכלו להתפלל'. בתהליך מעניין היהודים הפכו להיות אי של השכלה, עם יכולת אוריינית, שממנה נגזרים גם קישורים אחרים - הפרדה בין עיקר וטפל, יכולות ניתוח והבנת מספרים - באוקיינוס של בערות ואנאלפבתיות. בחלוף כמה מאות שנים, היכולות האלה הפכו אותם לבעלי המקצועות הנחשקים ביותר באירופה, ולאנשים עשירים - בזכות היכולת להיות סוחרים טובים יותר, לנסח חוזים, להיות בנקאים, עורכי דין ורופאים. היהודים נעשו מאוד מבוקשים. מלכים וראשי ערים ביקשו מהם לבוא לגור אצלם, כי המקצועות שלהם הביאו הרבה כסף, והם יכלו לשלם מיסים גבוהים".
וכך התגלתה יכולתם של היהודים למנף, למנף, למנף. "בימי הביניים היהודים לקחו את החיסרון שלהם – כלומר, את העובדה שהם מפוזרים בקהילות שונות ברחבי אירופה – והפיקו ממנו את הרשת החברתית הראשונה. זו הייתה רשת של קהילות שיודעות לדבר באותה שפה, לנהוג לפי אותם כללים ואפילו לאכוף על פי אותו דין. הם ידעו להעביר ביניהם אינפורמציה ואפילו לטרגט אותה כדי לעשות ממנה כסף. מה שמארק צוקרברג עשה אלף ומשהו שנים אחרי זה". עם זאת, העניינים תפסו כיוון אירוני בכל מה שנוגע לקהילות החרדיות: החל מהמאה ה-16, כשעמים אחרים החלו ליהנות מפירות הקידמה והרפורמציה, היהודים בחרו בשמרנות על פני המודרנה - ואותה דבקות אמונית שהפכה אותם למשכילים, גרמה להם כעת להישאר מאחור", הוא מציין.
כשמדברים כיום על כלכלה, אי אפשר להתחמק מהמושג קפיטליזם. חלק מהכוח שלו טמון בעובדה שאנשים רבים השתכנעו שזהו "המצב הטבעי" של האנושות, אבל בפועל התמונה מורכבת יותר.
"עובדתית, מבחינה היסטורית הקפיטליזם הוא לא המצב הקיים באופן שאין בלתו. את הציידים הלקטים לא עניין כסף, ואם המשמעות של קפיטליזם זה ייצור של ערך ורווחים ומיקסום השקעות - אנחנו מדברים על משהו בן 600 שנה בסך הכל. אני חושב שדווקא היום יש הרבה ספקות לגבי הדבר הזה, ומתרבים הקולות שמבינים שיש גם חסרונות ליכולת המופלאה שלנו לייצר כסף בכמויות מטורפות ובמהירות, בצורה שלא מאפשרת לחלק אותו באופן סביר והגיוני בין חברי הקהילה. הפערים היום מתקרבים לפערים שהיו בסוף המאה ה-19 בארצות הברית, בתקופת רוקפלר וכל השאר".
ולמה הפערים האלה בעייתיים?
"תראה, אני מאמין שתמיד יהיו פערים. אבל אם הם מוגזמים, תמיד יהיו שתי קבוצות שינסו להפיק מהם תועלת: פוליטיקאים שייהנו לסכסך בין הקבוצות וינצלו את השסע החברתי כדי לגרוף רווחים פוליטיים, ואני בכוונה לא נוקב בשמות. ואנשי עסקים שיהיו מוכנים להשתמש בכל מיני הטיות פסיכולוגיות ומניפולציות כדי להתעשר על חשבון ציבור שאין לו יכולות להבין איך להתנהל. אני לא רואה באופק את מותה של כלכלת השוק, אבל בטווח הקרוב העולם יצטרך להמציא פתרונות או לחולל תמורות כדי לא לתת לקפיטליזם להרוס את עצמו. אגב, זה כבר נעשה לאורך ההיסטוריה של הכלכלה. לדוגמה, המצאת מדינת הרווחה נועדה בדיוק בשביל זה".
פרל מצביע על סוגיה בוערת נוספת, ככל הנראה הבהולה מכולן – משבר האקלים. "הקפיטליזם פשוט אוכל את כדור הארץ. מה קורה בגלאזגו? התאספו כל הקודקודים ואמרו לעצמם, 'בואו נרסן את הרצון שלנו לרווח. מפעלים תעשייתיים זה נהדר, אבל בלי לזהם'. לצערי, יש לי ספק גדול אם האדם יצליח לרסן את התשוקה שלו לכסף, שהובילה אותנו בעבר לתופעות הרסניות כמו התפיסה של עליונות לבנה. כשפרצה הקורונה, חשבתי שאולי המגפה העולמית תגרום לאנושות להבין שהיא צריכה להיות קצת יותר סולידרית, כי הווירוסים לא מבחינים בין עניים לעשירים. אם אנחנו לא נדאג לרפא את האפריקנים ולדאוג להם לחיסונים ותרופות, גם אנחנו לא נוכל לחיות כמו שאנחנו אוהבים. זה לא קרה. הקורונה לא שינתה את העולם מבחינה חינוכית". כמו במקרה של המגפה, פרל מקווה שגם בנוגע למשבר האקלים הפיתרון יבוא מכיוון טכנולוגי. הוא לא ממש רואה אפשרות אחרת.
לסיכום, כולנו אוהבים עצות. אז הנה שאלה ברוח התקופה: אדם יכול ללמוד מההיסטוריה של הכסף איך לנהל את חשבון הבנק הפרטי שלו?
התשובה אינה באה מיד. לאחר כמה רגעים פרל משיב: "ברמה הפילוסופית, אם אני מתאמץ, אני יכול לחשוב על התובנה שרדיפת בצע נגמרת בבכי. אפשר ללמוד את זה מהסיפור של האינפלציה בגרמניה או ממה שקורה עכשיו ברחבי העולם, עם האקלים ומשברי ההגירה. אז ייתכן שקצת ריסון לא יזיק".
