"בזמן אמת היו 20 איש בקהל. גדלתם מאז", אמר סולן רוקפור אלי לולאי בעודו הביט בהתפעלות בקהל הרב שמילא אמש את יציעי האמפי בקיסריה. לולאי אמנם כיוון להתרפקות נוסטלגית, אבל קלע היטב גם לאתגר הגדול שהוא וחבריו לרוקפור הציבו לעצמם. לא במקרה ולמרות מעמדה היציב כאחת מלהקות הרוק המוערכות בישראל, רוקפור חיכתה 37 שנים מאז הקמתה עד להופעה הראשונה שלה בקיסריה. החלל הגדול והפתוח של קיסריה, היכל הקונצנזוס הלאומי, אינו מרחב המחיה הטבעי של רוקפור.
מתוך ההופעה של רוקפור בקיסריה
החוויה הרוקפורית האולטימטיבית מתרחשת באולמות קטנים, דחוסים ומיוזעים. מלוא עוצמתה של רוקפור נחשפת כשאתה מצטופף בקרבת הבמה, נשען בקושי רב על החבר שלידך בכדי לא ליפול, חש את הרצפה שמתחתיך רועדת מהבסים העוצמתיים, מתהפנט מניסור הגיטרה הפסיכדלי של ברוך בן יצחק או מהתיפוף הכאוטי של המתופף לשעבר איסר טננבאום, וחוזה המום בלולאי הסולן מנצל את הסולואים הארוכים כדי לטפס על עמודי מועדון הבארבי הישן.
את אנרגיות הרוקנ'רול הללו קשה לייצר בקיסריה. מבנה האמפי והבמה הגדולה יוצרים ריחוק שאינו טבעי ללהקה השואבת את כוחה מהקהל האדוק והנאמן שמלווה אותה כבר יותר משלושה עשורים. לא מפתיע אם כך שלולאי ניצל את השיר "סוף הדרך" לטובת ירידה אל הקהל ומתן חיבוקים רבים למעריצים ותיקים שזיהה בדרך. גם הוא זקוק לקרבה הזו.
רוקפור הגיעה לקיסריה כדי לחגוג 30 שנה ל"האיש שראה הכול", אלבומה השני ואחת מיצירות המופת הגדולות של המוזיקה הישראלית. פיסת אמנות נדירה שכל מילותיה בעברית אבל צליליה נשמעים כאילו בקעו מסשן פורה של פינק פלויד בשנותיה המוקדמות, הזומביז או כל אחת מענקיות הרוק הפסיכדלי הגדולות. אלבום שגם היום נשמע הרפתקני ונועז יותר מ-99% מהמוזיקה שנעשית בישראל.
רוקפור ניגנה את האלבום במלואו. מהפתיח החלומי וההרמוני של "פתאום", דרך שירים יפהפיים ונצחיים כמו "האיש שראה הכול", "מכונת הזמן" ו"קטיפה שחורה", ומבלי לפסוח על הקטעים האינסטרומנטליים שאפשרו לנגני הלהקה להפגין את יכולותיהם הווירטואוזיות על הכלים. הרכב כלי המיתר שהצטרף להופעה, הוסיף ממד דרמטי למוזיקה המכשפת שמילאה את האוויר החם של קיסריה.
5 צפייה בגלריה
הגיעו לחגוג את אחד האלבומים הישראלים הגדולים. מתוך ההופעה של רוקפור בקיסריה
(צילום: אורית פניני)
אלא שפרויקט קיסריה הציב בפני רוקפור אתגר נוסף. "האיש שראה הכול", חרף היותו אלבום בלתי נשכח ורגע שיא ברוק הישראלי, אינו מספיק, גם במלואו, כדי למלא הופעה. מול קהל רב שאינו כולל רק את גרעין המעריצים הקשה המסוגל לדקלם כל בי-סייד נשכח, רוקפור העדיפה להימנע אתמול משירים המוכרים בעיקר ליודעי-חן. היא ויתרה לגמרי על השירים מאלבומיה באנגלית (המצוינים!) או מאלבומיה העבריים המאוחרים שלא הפיקו להיטים מוכרים. זה לא משאיר הרבה. למעשה, מחוץ ל"האיש שראה הכול", לרוקפור יש רק שלושה להיטים גדולים – "שוב לא שקט" ו"הכעס" מהאלבום הראשון "רשת פרפרים" וגרסת הכיסוי ל"אבשלום" של אריק איינשטיין ושלום חנוך.
אז איך בכל זאת עם רפרטואר להיטים מצומצם אפשר למלא הופעה בקיסריה? כאן הגיעה ההברקה הגדולה של הערב – רוקפור גייסה לכבוד ההופעה החגיגית את שני השועלים הגדולים של הרוק הישראלי, ברי סחרוף ורמי פורטיס, לאירוח ארוך, בנפרד וביחד.
פורטיס וסחרוף, המחזיקים בקילומטראז' ארוך של הופעות גדולות מול קהל עצום, היו בדיוק מה שצריך כדי להביא להופעה את "אפקט קיסריה" עם הריקודים ביציעים והשירה בקולי קולות. מפלצת כריזמה כמו פורטיס או גיבור גיטרה כמו סחרוף לא צריכים להתאמץ כדי לסחוף אחריהם את ההמונים. בשנייה שבה בוקעים מפיהם להיטי ענק כמו "חלום כחול", "לב שלם", "כמה יוסי" ו"אין קץ לילדות", ועוד עם הליווי המוזיקלי המצוין של רוקפור, הקהל נשבה ברגע ומפגין ברגליים ובגרון ניחר.
דווקא הביצוע המשותף של פורטיסחרוף עם רוקפור ל"חור בלבנה", אחד משירי הרוק הטובים ביותר שנכתבו כאן, איכזב מעט. השיר שנחשב באופן מסורתי לרגע השיא בהופעות של רוקפור וזוכה לרוב לעיבוד ארוך המתפתח בחסות דיסטורשנים ותיפוף חסר-רחמים לכדי אורגזמה מוזיקלית של ממש, לא הצליח לטפס הפעם לגבהים הרגילים והסתיים מהר מדי.
אחרי סיום הסגמנט הארוך והמשובח ברובו עם פורטיסחרוף, רוקפור חתמה את ההופעה בהדרן שכלל Sing Along מתבקש עם הקהל של להיטי-אוף-האיש-שראה-הכול: "אבשלום", "שוב לא שקט" ו"הכעס".
"לילה טוב קיסריה", נפרד לולאי מהקהל והרגישו בקולו כמה זמן הוא חיכה להגיד זאת. משחק החוץ הקשה בקיסריה הסתיים בניצחון מתוק. עכשיו אפשר לחזור בחיוך למגרש הביתי בבארבי.
