מסתבר, כמו שאומר אייזק במשפט שייכנס לקאנון של "האחרונים מבינינו", שאכן יש יתרונות מוזרים לאפוקליפסה. למשל, אם החברה שאת רוכבת איתה על סוס בצפון המערב הנטוש של ארצות הברית, בדרך למסע נקמה שאין מאחוריו הרבה תכנון או מחשבה, מתגלה פתאום כמחוסנת לנגיף שחיסל את העולם - זה גורם לך גם לקפוץ איתה לסקס משחרר בחדר מאובק שאליו נמלטתם, בקושי, ממתקפת זומבים.
3 צפייה בגלריה
אולי תסתובבו לאחור? מתוך "האחרונים מבינינו", עונה 2 פרק 4
(צילום: באדיבות HOT, yes וסלקום TV)
הפרק הרביעי בעונה השנייה דוחס לתוכו הרבה מאוד. בכל זאת, יש רק שבעה פרקים והעולם של "האחרונים מבינינו" רחב ודורש הרבה יותר זמן, אבל זו אחת הסדרות היקרות אי פעם - יותר מ-15 מיליון דולר לפרק - אז עושים מה שאפשר עם מה שיש. וכך מכניס קרייג מאזין לשעה גם את התפרצות סיפור האהבה של אלי ודינה, גם את התגלית שדינה בהיריון, וגם עוד הרחבה מאסיבית של מה שהיא מלחמת אזרחים בארצות הברית הפוסט-אפוקליפטית. פעם כולם נלחמו בזומבים, עכשיו הם נלחמים זה בזה. וגם בזומבים.
הפרק מזכיר לנו שמה שנותר מממשלת ארצות הברית והצבא שלה לא נעלם לגמרי. מזמן לא שמענו על FEDRA, והנה פתאום פלאשבק ל-2018 שנועד בעיקר להציג את אייזק (ג'פרי רייט, יהלום קבוע ששב לתפקיד שאותו דיבב גם במשחק), מפקד שנוטש את FEDRA ומצטרף למיליציית ה-WLF. הוא עושה דרך מרתקת שמרגישה מאוד רלוונטית, מהמוטציה הפאשיסטית שאליה הפכה הגרסה השמרנית של "פטריוטיזם" אמריקאי, לגיבור עממי שנלחם למען זכות הבחירה של אזרחים אמריקאים, למנהיג אכזרי מאוד שהכוח השחית ועכשיו מענה עם כלי מטבח רותחים את מי שהוא רואה כאויב. במקרה הזה, מלקולם, חבר בקבוצה הדתית המצולקת ה-Seraphites שפגשנו בשבוע שעבר, וכמה מהם, כולל ילדים, נטבחו בידי ה-WLF. עכשיו מסתבר שהם לא כאלה תמימים ומוכנים לעשות הכול - הכול - בשם הדת. כל קשר למציאות לא מקרי בהחלט.
3 צפייה בגלריה
עובר דרך מרתקת. מתוך "האחרונים מבינינו", עונה 2 פרק 4
(צילום: באדיבות HOT, yes וסלקום TV)
ניל דרוקמן, יוצר המשחק, סיפר בעבר כי קיבל השראה מנעוריו בישראל כשראה מקרוב את מעגל האלימות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמו במשחק, גם הסדרה מתעקשת שאין כמעט שום מצב שהוא שחור ולבן, ומורכבות מוסרית היא הקריפטונייט של המין האנושי. גם הזאבים וגם ה-Seraphites מסוגלים לזוועות, כל צד מאשים את השני בכך שהוא זה שהתחיל להרוג תינוקות, ולמעגל הזה אין סוף. העובדה שאלי ודינה שוב ושוב מתעלמות מהרגעים שבהם יש להן אפשרות פשוט להסתובב לאחור, לחזור לג'קסון ולנסות לבנות יחד חיים מאושרים, היא הטרגדיה הגדולה של הפרק הזה.
אבל לפני זה, הן כן מקבלות כמה רגעי שמחה נדירים כל כך ב"האחרונים מבינינו", הרבה בחסות ההומאז׳ המדויק של הסדרה לסיאטל. זה מתחיל כשהן רוכבות במה שהיה החלק הלהט״בי של העיר הפרוגרסיבית ולא מבינות מהם כל דגלי הקשת הקרועים. "אולי כולם היו אופטימיים", אומרת אלי, ברגע שמוציא חיוך מריר. סיאטל היא כמובן גם עיר של מוזיקה, אז אלי ודינה מוצאות חנות מוזיקה נטושה עם תקליטי ויניל של בוב מארלי ו-Tears for Fears, והרבה גיטרות מאובקות, אבל גם גיטרה אחת שמורה היטב. בלה רמזי מגישה ביצוע אקוסטי מקסים של Take on Me של א-הא, ומביאה את דינה לדמעות. זה רגע מקסים ומרגש והלב מתחנן ששתיהן פשוט יסתובבו לאחור, אבל רוחו של ג׳ואל מרחפת מעל והן אפילו לא חושבות על זה, למרות שדינה כבר יודעת שהיא מסכנת עכשיו לא רק את עצמה. לפחות גילינו שקלישאה טלוויזיוניות אחת שום אפוקליפסה לא יכולה לחסל: אם יש סצנה של אישה מקיאה, אז היא בהיריון.
3 צפייה בגלריה
ביצוע יפה-יפה. מתוך "האחרונים מבינינו", עונה 2 פרק 4
(צילום: באדיבות HOT, yes וסלקום TV)
שיא הפרק הוא בקרב מפחיד שבו כולם יורים על כולם (עבודה נהדרת של הבמאית קייט הרון), והזומבים מתעוררים. אלי נותנת לאחד מהם לנשוך אותה כדי שדינה תוכל לעבור בשער ולהינצל, מה שמוביל ללילה מתוח, וידויים על חוסן בפני הווירוס ועל היריון, סקס לוהט, ובבוקר החלטה של שתיהן להמשיך במסע הנקמה. לזכות אלי ייאמר שהיא מבינה את הרגע ומציעה לדינה להישאר מאחור, אבל זו לא רוצה לשמוע. הן מחליטות להמשיך ביחד. "זה לא סיפור מנחם", אמר קרייג מאזין לפני תחילת העונה, "אני לא רוצה לספר סיפור מנחם". זה לא. יש בנו אהבה והיא כנראה לא תנצח.
