אחרי למעלה מ-80 יום של לחימה לפעמים כל מה שהראש רוצה זה להפסיק את הגלילה האינטנסיבית בעדכוני החדשות ולמצוא נחמה. במדור "ניקוי ראש" נמליץ עבורכם מדי יום על תכנים מסוגים שונים - הצגה, מוזיקה, ספר, סרט ועוד - כל דבר שעשוי לשלוח אתכם, ולו לכמה שעות, לעולם אחר. לעיתים, יש צורך מכוון גם ברגע של אסקפיזם, גם אם רק כדי שתוכלו לחזור לשגרה המורכבת מחוזקים יותר. לסוף השבוע נמליץ על פלייליסט שמורכב מהשירים שעשו לנו את 2023.
זו הייתה שנה מצוינת עבור הפופ ומצוינת אף יותר עבור זה הנשי, כששמות כמו מיילי סיירוס ודוג'ה קאט חרשו את המצעדים עם האלבומים הנהדרים שהוציאו, וגם התרומות הצנועות של בילי אייליש ודואה ליפה לפסקול הלהיט הקולנועי "ברבי" ליוו אותנו באוזניים חלק נכבד מהשנה.
אבל מלבד הפופ המסחרי והמתקתק שמנעים את זמננו, זו הייתה גם שנה של רוק, כשלהקת העל רולינג סטונס הוציאה סוף-סוף אלבום חדש עתיר שיתופי פעולה, וגם שנה שאמני שוליים מופלאים כמו מיצקי, ליטל סימז ודה סמייל שחררו ריליסים מסקרנים לא פחות. אם טרם האזנתם לשמות שצוינו כאן, או אם חשקה נפשכם בהמלצות מוזיקליות מעניינות - עכשיו זו הזדמנות נהדרת, רגע לפני שהשנה מתחלפת. האזינו
ההמלצה של ה-28 בדצמבר: סרט הקומדיה "חזרה גנרלית"
אתם לא חייבים להיות פריקים של תיאטרון ומחזות זמר על מנת לצפות ב"חזרה גנרלית", המוקומנטרי הנפלא של ניק ליברמן ומולי גורדון (שגם מככבת פה, ושבטח תזהו מעונתה השנייה של הסדרה "הדוב" או הקומדיה "ילדים טובים"). לא חייבים, אבל וואלה, זה בהחלט ישדרג לכם את החוויה באופן משמעותי.
הסרט, שעלה בדיסני+ ושחלק ניכר ממנו מאולתר, עוקב אחר המתרחש במחנה תיאטרון (ומכאן שמו הלועזי והמקורי, Theater Camp) – מעין מחנה קיץ לילדים שחפצה נפשם בקריירה בימתית. אלא שהשנה, המנהלת האגדית של המחנה עוברת שבץ ונכנסת לתרדמת, מה שמצניח במקומה את בנה הדביל שתופס מעצמו משפיען (ג'ימי טטרו), ולחלוטין לא יודע איך למנוע מכל העסק לקרוס תחת עצמו.
בתווך יש את הצוות החינוכי הוותיק של המקום שמנסה איכשהו להמשיך ולתפקד – כולל רבקה-דיאן ועמוס (גורדון ובן פלאט, שחקן ברודווי עסוק בזכות עצמו), היא מוזיקאית והוא במאי, שבכל מחזור יוצרים יחד מיני-מחזמר בהובלת ילדי המחנה. השנה, עם זאת, המחזה שלהם עוסק במנהלת האהובה המרותקת למיטת בית החולים – והמתחים הגואים ביניהם עוד יתגלו כמוקש בדרך לתהילה.
הפאתוס העצום של כולם, מהצוות העילאי והמתנשא ועד לתלמידים הנואשים להפוך לכוכבים, מעניק ל"חזרה גנרלית" חלק ניכר מרגעיו העוקצניים והמבדחים עד אין קץ. בגזרת הלב, ובכן, הסרט מתאמץ קצת יותר, ולא זוכה לאותה רמה של הצלחה. אבל החבילה כולה מקסימה ומצחיקה מאוד, קווירית במפגיע ובאופן שובה לב ועין, שתעניק לכם הפוגה מבורכת מהמציאות המזעזעת שלנו כרגע. והרי לשם כך נתכנסנו פה, הלא כן? יוני בינרט
ההמלצה של 27 בדצמבר: שירי המחזמר "אפס ביחסי אנוש"
מחזות זמר ישראלים הם מצרך נדיר, כדי למנות אותם לא נדרש יותר משתי ידיים - במיוחד אם מסתכלים על העשורים האחרונים. אבל "אפס ביחסי אנוש", שמבוסס על סרטה המצליח של טליה לביא, הצליח לשבור את כל תקרות הזכוכית. דרך הקורונה, אירועים ביטחוניים וכמה הריונות בקאסט - כבר יותר מארבע שנים שהמחזמר הזה חורך את הבמה בבית ליסין ואוסף לו קהילת מעריצים מכורים שחוזרים אליו שוב ושוב.
שתי חיילות, דפי (משי קלינשטיין) וזוהר (מגי אזרזר), "תקועות" בשירות צבאי משמים בבסיס שיזפון בסיפור שמלא בתובנות על צה"ל, על חברות ועל החברה הישראלית. בדומה למקור, גם העיבוד הבימתי הוא יצירה קומית מדויקת, עם המון ביקורת ועם טונות של פמיניזם - לו הצבא שלנו כל כך זקוק.
אבל לא רק הסיפור של המחזמר הוא העניין, "אפס ביחסי אנוש" הצליח למשוך קהל צעיר לאולמות התיאטרון המזדקנים גם בזכות שירים מצוינים שכתב עילי בוטנר. עם רפרורים לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה לצד עיבודי פופ עכשוויים - התוצאה היא פסקול מתוחכם ומהנה. אז איזה כיף שעכשיו, אחרי שהיינו צריכים להסתפק בביצועים בודדים לשירים כמו "אחות" או "מרץ 2003" ביוטיוב, סוף-סוף השירים כולם זמינים בערוצי הסטרימינג השונים. וכן, הם מומלצים גם למי שעוד לא זכה לצפות בהפקה. איה חיות
ההמלצה של 26 בדצמבר: הסדרה Glow Up בנטפליקס
לפעמים נדמה שהתחתית של נטפליקס עמוקה והדרך למטה רצופה תוכניות ריאליטי. בנטפליקס יש ריאליטי לכל נושא - מקלאסיקות בנושאי בישול (עילי, תחתי, נושאי), דרך עיצוב אופנה, שידוכים ועד לתחרות ניפוח זכוכית - רבים מהם מוצלחים, אבל אולי המוצלח מכולם הוא ריאליטי האיפור Glow Up.
בתוכנית שמופקת במקור עבור ערוץ BBC Three, והיא למעשה תחרות איפור במבטא בריטי כבד, בכל עונה אמניות ואמני איפור מתחרים ומתחרות במגוון משימות שנועדו לשקף פלטת יכולות מגוונת וצבעונית. בין המשימות המעניינות פחות יש איפור מדמם לסרט אימה, לסדרה תקופתית סטייל ברידג'רטון, איפור דראג או סתם איפור ביוטי להפקת אופנה. למרות שאיפור ביוטי זה נחמד, את היצירות המפעימות באמת אפשר למצוא באתגרים הקריאטיביים. המתמודדים על התואר הנחשק "אמנ.ית האיפור הבאים של בריטניה", מצדיקים את הטייטל - מדובר באומנות. זו אמנם לא אמנות מהסוג שמוצג בגלריות או מוזיאונים אלא בפידים באינסטגרם או בטיקטוק אבל היא משמחת ומרגשת.
להמלצות נוספות במדור:
בהתאם לז'אנר, כמובן מגיעים שלל סיפורים אישיים על התמודדויות, אתגרים חברתיים או מקצועיים שהביאו את המתמודדות.ים עד הלום וסייעו בגיבוש השפה והחזון. היצירתיות, הצבעוניות והכישרון שבאים לידי ביטוי על הפנים של הדוגמניות והדוגמנים יותירו אתכם בהלם; וישגרו אתכם בפרקים קצרים ומהודקים של חצי שעה, לעולם צבעוני יותר, יפה יותר. אסקפיזם לפנים, אם תרצו. נועה שוויקי.
ההמלצה של 25 בדצמבר: אלבומה של לנה דל ריי - Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd
כמעט בלי ששמנו לב, לנה דל ריי נוכחת במיינסטרים כבר למעלה מעשור. התקליטים המצליחים שלה, עשרות הלהיטים ברדיו והמועמדויות החגיגיות לטקס הגראמי המתקרב יעידו שלמרות שרבים האמינו שמדובר בזמרת גימיק - ספק דוגמנית, היא מוכיחה לכולם אחרת. למרות שהיא איומה בלייב (וכנראה גם נחסכה מאיתנו באיזשהו מובן ההופעה שלה בישראל ב-2018), דל ריי היא אמנית הקלטות אדירה שלא מפסיקה להתפתח ולייצר מוזיקת פופ מתוחכמת בדרכה.
אלבומה התשיעי בעל השם הארוך מדי, Did You Know That There's a Tunnel Under Ocean Blvd, הוא בול מה שצריך עכשיו - יצירה שלמה שלאורך 16 שירים שנפרשים על פני 78 דקות מתפתחת למחוזות חדשים שדל ריי לא נוטה לבקר בהם (הטו אוזן לחלקו השני של A&W), כמו גם קפיצות למקומות האפלים והמוכרים (ומפליאה לארח את ג'ון בטיסט בבלדה המרסקת Candy Necklace) ואי אפשר בלי קצת רומנטיקה קולנועית (כמו זו שהיא שואלת מהסרט שעל שמו נקרא השיר Paris Texas). אם חשקה נפשכם בהאזנה נעימה ומנחמת, אולי תופתעו לגלות כמה מרענן זה לשבת עם המוזיקה שלה. עומר טסל
ההמלצה של 24 בדצמבר: הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים
הפסטיבל מתקיים השבוע בירושלים (עד יום ה', 28 בדצמבר), ותושבי הצפון והדרום יכלו ליהנות מכניסה ללא עלות. ההחלטה לקיים השנה את האירוע שנותן במה לקולן של נשים יוצרות ומציג את האתגרים והחוויות שנשים עוברות - רלוונטית וחשובה מתמיד, נוכח שתיקתם של ארגוני זכויות נשים והאו"ם בנוגע לפשעים המחרידים שבוצעו בנשים במהלך התקפת חמאס ב-7 באוקטובר. נכון שלאחרונה אנו עדים להתעוררות בנושא, ועדיין, המקום שמעניק הפסטיבל לקול, לחוויה ולעשייה הנשית, מקבל בימים אלה משמעות אחרת, עמוקה ומהותית יותר. למעלה מ-60 סרטים יוצגו בו, ואומנם לא מדובר באסקפיזם טהור שהרי מדובר בתכנים שברובם אינם פשוטים, ובכל זאת זוהי חוויה תרבותית שמאפשרת מרחב התאווררות ורגיעה. מי שלא יכול להגיע לבירה, ישמח לדעת כי לאורך כל ימי הפסטיבל ניתן יהיה לצפות במגוון סרטים מהבית, בצפייה ישירה וללא עלות. הנה שלושה מומלצים במיוחד.
"העיר האחרת", סרטה של ליבי קסל
אי שם בשנת 2008 מגיעה לעיר התחתית בחיפה קבוצת אמנים עם חזון ואמונה בעיר שהייתה בזמנו לא מופחתת במיוחד, בטח בהקשר התרבותי. תוך זמן קצר הם פותחים גלריה שזוכה להצלחה והתעניינות והופכים להיות חלוצי ההתעוררות העירונית בסביבה. עשור מאוחר יותר, אנו מגלים שהחיים התקדמו מהר מדי, וההצלחה שעליה חלמו, הולכת ומתרחקת. הצופה זוכה להציץ לתוך מערכת יחסים מורכבת, אינטימית ועמוקה בין החבורה, שהמצלמה עוקבת אחריהם במשך שנים, ומתעדת את המקומות המוארים והחשוכים כאחד.
"ימי שלישי עם יעל", סרטה של דנה לוי
הסרט התיעודי והנוגע ללב הזה עוקב אחר יעל, בחורה עם צרכים מיוחדים בשנות השלושים לחייה, ופגישותיה עם דנה, סטודנטית לקולנוע שחונכת את יעל בפינת החי שבשדרות. כשיעל ובן זוגה מתחילים טיפול זוגי בעקבות משבר שחוו, יעל מתחילה להעלות ספקות בנוגע לקשר שלהם. הטיפול שיעל עוברת ודנה מצלמת, מציב את שתיהן במקום של ניתוח היחסים עם בני זוגן וניתוח מקומן כנשים בעולם, בחברה, ומעגל הקרוב אליהן בפרט.
"השמיעי קולך", סרטה של שרית אסנפי
ארבע נשים חרדיות מעיזות להשמיע את קולן. הן עושות זאת דרך מהפכה שהן מובילות, נוכח גל פגיעות מיניות ששוטף את המגזר, ובעיקר סביב בכירי הקהילה - יהודה משי זהב וחיים ולדר. לאורך הסרט הצופה מקבל הצצה אל חדרי החדרים של חברה סגורה שמאופיינת בקוד שתיקה ברור בכל הקשור למיניות ופגיעה מינית בפרט. עולמה של כל גיבורה אומנם מיטלטל נוכח האירועים, אך הן מסרבות לומר נואש ומוצאות כוח רב דווקא בהיותן אימהות ובדחף לעשות שינוי עבור הדור הבא. לני בלה כהן
פורסם לראשונה: 12:36, 24.12.23
