הכנר הנודע עברי גיטליס, מגדולי המבצעים במוזיקה הקלאסית, נפטר היום (ה') בפריז, בה התגורר מסוף שנות ה-60 ועד למותו בגיל 98, כך על פי דיווחים בחו"ל. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים.
גיטליס נולד בחיפה ב-1922 בשם יצחק-מאיר גיטליס להורים שעלו מרוסיה. בגיל 5 הוריו קנו לו כינור, ובעצת ברוניסלב הוברמן, מייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית ששמע אותו מנגן בגיל 9, נסע ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון של פריז, שם למד אצל טובי המורים: ג'ורג' אנסקו, ז'אק טיבו וקרל פלש. ב-1940, בעת הפלישה הגרמנית לצרפת, גיטליס הצליח להימלט לאנגליה, אך חזר לפריז לאחר מספר שנים. באותה התקופה גם שינה את שמו לעברי כדי לשמור על שורשיו בעת שחי בניכר, ובעבר סיפר כי בחר את השם בעצמו, לאחר שחיפש שם יהודי, אך בלתי מזוהה מבחינת הגרמנים.
במהלך הקריירה הענפה שלו, ניגן גיטליס בתזמורות הנחשבות ביותר בעולם, ביניהן התזמורות הפילהרמוניות של ניו יורק, ברלין, וינה וישראל והקלטות בהן ניגן הפכו במרוצת השנים לקלאסיקות.
במהלך חייו גיטליס לא נותר נאמן רק למוזיקה הקלאסית, אלא העניק מיכולותיו לז'אנרים אחרים, ואף הקליט עם הרולינג סטונס, ג'ון לנון ויוקו אונו במסגרת הסרט "קרקס הרוקנרול של הרולינג סטונס". בנוסף, גיטליס השתעשע גם עולם המשחק וב-1975 השתתף בסרט "סיפורה של אדל ה." של הבמאי הצרפתי הנודע פרנסואה טריפו. בשנת 1988 אונסק"ו מינתה אותו לשגריר רצון טוב מטעמה.
במהלך השנים גיטליס הגיע לישראל פעמים רבות - לקונצרטים, כיתות אמן ותחרויות בהן שפט. בכתבה ב"ידיעות אחרונות" שהתפרסמה ב-2001 לקראת בואו לארץ, כתב חנוך רון: "גיטליס הוא שם נרדף לגאונות מטורפת בכינור. הוא לועג לכל הקשיים הטכניים. קשה להתחרות בו מבחינה וירטואוזית. אבל היו לו גם משברים ונפילות. היצירתיות שלו הביאה אותו לכך שבאמצע הנגינה הוא יכול היה להפוך לצועני עם כינור, ולפתע לאלתר לפני הקהל. לשנות צבעים. להשתולל עם הקצב. טירוף מוזיקלי. שם המשחק אצלו, בנוסף לווירטואוזיות, הוא צליל נהדר, יכולת מקצב מדהימה וכאמור, דמיון יצירתי ופרוע. אבל מעל הכל, הוא התגלמות של חוש הומור משגע, שמתבטא באמנותו".
