מי שצפה בעונה הראשונה של "פוקר פייס" (בארה"ב ב'פיקוק', בארץ ב-yes) לא זקוק לביקורת הזאת כדי לשריין זמן לצפייה בעונה השנייה שלה, שעלתה השבוע. צ'ארלי קייל ממשיכה לדהור על הפלימות' ברקודה בארצות הברית הפרברית והנידחת, במה שיכול היה להיחשב למסע אנתרופולוגי אלמלא היה מסע הימלטות משני בחורים בוואן שחורה, שרודפים אחריה לכל מקום עם אקדחים שלופים.
"פוקר פייס" - עונה 2 – טריילר
(צילום: באדיבות Peacock)
גם בעשרת הפרקים של העונה הזאת קייל, דמות המבוססת על ה-Dude מ"ביג לבובסקי" בגילומה החד-פעמי של נטשה ליון ("בובה רוסית"), נקלעת בכל פרק לתעלומת רצח אחרת, שכל פרטיה כבר הוצגו לצופה ברבע השעה הראשונה, כולל זהות הרוצח, ומסייעת לאזרחים מן השורה לגלות את האמת. היא עושה את זה הודות לכוח-העל שלה: גלאי הבולשיט. היא יודעת לומר מתי האדם שמולה אומר אמת או שקר, ואיכשהו, למרות כל משני התודעה שהיא צורכת לאורך הסדרה, היא גם מצליחה לתפקד כבלשית עירנית או סתם להישאר ערה.
העונה השנייה שומרת על הפורמט הוותיק, זה שאכלס סדרות-בלש ישנות כמו "קולומבו" ותוסרט בהשראתן – בכל פרק נפתר מקרה אחר, או יותר נכון, בכל פרק אנחנו צופים בצ'ארלי מפרקת לגורמים את האירוע, מצביעה על האשמים ואז נמלטת על נפשה. הסיבה שבעטייה היא נמלטת כבר מזמן לא משנה, ולאיש לא אכפת מהאירוע המקורי. הרודפים שלה שם רק כדי לגרום לה להמשיך לנוע.
2 צפייה בגלריה
למי אכפת ממה היא נמלטת? נטשה ליון, מתוך "פוקר פייס" עונה 2
(צילום: באדיבות Sarah Shatz/PEACOCK yes)
בשלב הזה, ובהתחשב בעובדה שלפחות 90 אחוז מהאפיל של הסדרה מתבסס על הנוכחות הליונית, אפשר לומר שנטשה ליון היא טעם נרכש. יש מי שלא יתרשם מהעובדה שהיא צועדת כה וכה, פרועת שיער ומאנפפת לעצמה תוך כדי פתירה זחוחה של מקרי רצח. ויש מי שיחבב אותה כל כך, שמבחינתו הנוכחות שלה לבדה תצדיק את קיומה של הסדרה, לא משנה כמה מופרכות יהיו העלילות או כמה חורים הן ינסו להטליא (לפעמים בפחות הצלחה, חייבים להודות). הצופים שכבר התוודעו לצ'ארלי קייל יודעים למה אני מתכוונת – אתם לא פה בשביל התעלומה, אתם פה כי נטשה ליון. מהבחינה הזאת לליון יש את מגע הקסם שהופך סדרות שבלעדיה היו נחשבות לבידור ממוצע, למהנות בהחלט.
כיאה לסדרה שצברה לעצמה באזז ותשומת לב חיובית, העונה השנייה מושכת אליה לא מעט כוכבים, רובם חברים של ליון ושל היוצר השותף שלה, התסריטאי/במאי ריאן ג'ונסון (שכתב וביים את סרטי "רצח כתוב היטב"), שפשוט קיבלו מהם טלפון יום אחד, לפי עדותם. ביניהם תוכלו למצוא אורחים כמו קייטי הולמס, קומייל ננג'יאני, ג'סטין ת'רו, ג'ון מולייני ואחרים.
הפרקים נוטים יותר לקומדיה מאשר למתח, והם לא קצרים (בין 40 ל-60 דקות כל אחד). חלקם היו מרוויחים מעריכה קצת יותר אסרטיבית – בעידן של אינסוף חלופות טלוויזיוניות אין לאף סדרה את הפריווילגיה להתאהב בסצנות של עצמה – אבל גם אם היא קצת פחות מלוטשת, מהודקת ומפתיעה מהעונה הראשונה, היא עדיין ממוקמת בגבולות ההנאה שמצדיקה צפייה. הסצנות שליון מופיעה בהן תמיד מחזירות לחיים את המסך, לא משנה באיזו פרישת איברים היא נוקטת, והיא תצלח גם לצפייה שאינה בינג' - לטובת אלה מבינינו שגם יש להם חיים.
