הקריירה של אריק סיני הייתה צריכה להישמע (ולהתנהל) קצת אחרת. אין יותר מדי זמרים כאן שיצאו לדרכם באופן כה מבטיח, ולא כל כך ידעו כיצד לתעל את העניין הראשוני והמוצדק שנוצר בהם, להמשך יציב דיו. הזגזוג של סיני בין סגנונות והפנייה שלו לקאברים - ויותר מפעם אחת לאורך דרכו - הפכו כמעט לסימן ההיכר שלו ופגמו בתעודת הזהות המוזיקלית שלו. כמעט כמו ניסיונות הקאמבק שלו. עכשיו הזמר הוותיק נמצא בעיצומו של עוד אחד, עם אלבום הקאברים "כל השירים היפים באמת".
לפני שנצלול לחדש של סיני, נשוב לכמה מהישנים שלו. כאמור, ההתחלה הייתה מבטיחה. אפילו מבטיחה מאוד. באלבום הבכורה של סיני הופיעו בין היתר שני שירים שהוא קיבל משלמה ארצי ("שיר פרידה" ו"שכח אותי אמרת") ולהיט נוסף, גדול אפילו יותר, שכתבו יעקב גלעד וקורין אלאל - "דרך הכורכר". באלבום הקסום ההוא שהציע ישראליאנה נעימה של שלהי הסבנטיז, הופיעו גם "כמו לפני שנים" של גלעד ויהודית רביץ ו"מסתובב ושר" שכתבו יאיר שרגאי וגרי אקשטיין. האחרון התכתב עם הרוח שנשבה מאלבומיו של ארצי במפנה העשורים ההוא. שנה אחרי, ב-1981, הגיע האלבום השני שלו.
גם 45 שנה לאחר שיצא, "צל כבד" שהפיק לסיני מתי כספי המנוח נותר מופת של הגשה, עיבוד ועבודת ליקוט של זמר שמיעט לכתוב בעצמו לאורך השנים, אך תמיד זכה לקבל מתנות מטובי הכותבים והמלחינים. אלא שמכאן והלאה ההתנהלות המוזיקלית של סיני הייתה פחות יציבה. "בסוף מעגל" שיצא ב-1983, תוכנן להיות האלבום הבאמת-גדול שלו. הוא הוקלט באנגליה מתוך כוונה לכבוש את השוק הבינלאומי, אך למרות שהכיל שירים כ"ילד ירוק" (עדיין הפייבוריט שלי), "בסוף מעגל" ו"הוואדי של מנהטן", שאת כולם כתב יהונתן גפן, הניסיון למצב את סיני כגרסה הישראלית לקט סטיבנס או לפחות כמהדורה העברית למרלבורו-מן האמריקאי (הוא השתתף אז בפרסומת למותג הסיגריות ברודווי), לא החזיק לאורך זמן.
גם בהמשך האייטיז, שבמהלכן סיני קיבל שירים טובים מיצחק קלפטר ומדני רובס לאלבום "עכשיו", הכיבוש המחודש של הרדיו והקהל לא התרחש. גם בראשית הניינטיז עם "שמועות על גשם", שבו לואי להב לקח את סיני למחוזות רוקיסטיים יותר, המהלך לא עלה יפה. זאת למרות שהאלבום הנשכח ההוא כלל בין היתר את "היא לא דומה", שהפך ללהיט כשמחברו ארקדי דוכין ביצע אותו בגרסה ידידותית בהרבה לרדיו. ואפשר להמשיך עם הרשימה.
ב-30 ומשהו השנים שחלפו מאז, סיני ביקש לחזור לתודעה בעזרת מעטפות אינטימיות יותר, למשל עם פנייה לאזורי החיוג של לאונרד כהן (קולו שהעמיק עם השנים התאים לכך). כעת הוא עושה זאת שוב - יחד עם פטריק סבג ויהל דורון - באופן שמזכיר את מה שהמפיק ריק רובין עשה בשעתו לג'וני קאש בשנותיו האחרונות: אלבום קאברים לשירי פופ ורוק מצליחים שנוצרו בעשורים שבהם מבצעם הטרי היה מחוץ לרדאר, וכעת הם מוגשים בגרסאות איטיות ועשירות בניסיון חיים.
בדומה לסדרת אלבומי הקאברים של קאש, גם שישה מתוך תשעת השירים המופיעים ב"כל השירים היפים באמת", נוצרו בשנים שברובן סיני שהה מחוץ לפלייליסט. השלושה שחורגים מתקופת הזמן הזו הם "נפרדנו כך" של אבנר גדסי, "פרח" שביצעו גידי גוב ובהמשך מלחינו יהודה פוליקר, ו"אם" של שמוליק קראוס, המוגש עם גיטרה אקוסטית נוגה של דורון ופסנתר מינימליסטי של סבג. שלא במקרה, אלו הן גם הגרסאות הפחות מוצלחות באלבום, בעיקר בשל ביצוע זהיר מדי שלא מציע פרשנות מעניינת דיה למקור הקאנוני.
הדימיון בין אופן ההגשה של קאש המאוחר לדרך שבה ניגש סיני לשירים האלו כעת, בולט בעיקר בביצוע המצוין של האחרון ל"בגלגול הזה" של שלום חנוך. במקור זהו שיר סול סוחף שחנוך מקפיד לכלול בכל הופעה, לרוב בהדרן. כאן סיני מתכתב עם הביצוע האדיר של קאש ל-Personal Jesus של דפש מוד, בעיקר באופן הפריטה על הגיטרה ובשימוש בגיטרת סלייד שלוקחת את השיר למחוזות הקאנטרי. עוד יציאה יפה כאן היא הגרסה האיטית ל"מכה אפורה" של מוניקה סקס. בדומה ל"בגלגול הזה", גם זהו באנקר משלהב בכל הופעה של הלהקה, גם 30 שנה אחרי שנכתב. אצל סיני המכה הזו עטופה עם הצ'לו הרך של יועד נבו ועם הליווי האלקטרוני העדין של סבג המתנהלים בהילוך שבין שני לשלישי. "נמנע ממך" הפותח של מיכה שטרית, "מונסון" של ברי סחרוף, גם הוא בביצוע צנוע, והשיר של דניאלה ספקטור, "כל הדברים היפים באמת" (ששם האלבום הוא מעין טייק-אוף עליו), הם עוד רגעים טובים המבליטים את יכולותיו של סיני כמבצע, דווקא כשהמנעד הקולי שבו הוא מטייל לאורכם מצומצם יחסית ומושך לא פעם לכמעט-דיבור.
פנייה אל המוכח והמוכר היא דרך לא רעה לשוב לתודעה, אך אלבום קאברים המבקש לייצר באזז, חייב - בנוסף למלאכת ליקוט מוקפדת - גם להתבסס על ביצועים מוצדקים דיים, וכאן מדובר בהישג שהוא רק טוב, אך לא מעולה. עוד מוקדם להמר האם הפאזה ה"קאשית" של סיני תעלה יפה, אך העובדה שהוא ממשיך להיאבק על מקומו ראויה להארכה. וגם לגיבוי. אם עורכי הפלייליסטים הצעירים שאולי לא גדלו עליו, יצליחו להתחבר, יש סיכוי שהרצון והצורך של סיני בקאמבק נוסף יתורגמו גם להמשך משכנע יותר.
