שבועות לא קלים עוברים על חברת NSO הישראלית המתמחה בסייבר התקפי. תחום העיסוק שבחרו לעצמם המייסדים שלו חוליו, עמרי לביא, וניב כרמי מצריך פעולה חשאית ושקטה שאינה ניתנת להבחנה, אולם פתאום שמה של החברה (שנוצר כצירוף שמות שלושת הבעלים), מוצריה ומעלליה עומדים על הפרק של התקשורת העולמית והישראלית, וכן של מחוקקים ומשפטנים מכל העולם. ככל שעובר הזמן, עוד ועוד אצבעות מאשימות מרחבי הגלובוס מופנות כלפי ההנהלה בהרצליה, וגם כלפי הממשלה בירושלים שמאפשרת לה לפעול בחופשיות. ואם זה לא מספיק, אז בימים אלה מופץ בארצות הברית סרט תיעודי קצר בשם Terror Contagion שמתחקה אחרי השימוש שמשטרים חשוכים עושים, כך נטען, במותג הדגל של NSO, תוכנת פגסוס, כדי לעקוב אחר מתנגדי שלטון ופעילי זכויות אדם ולהתעמר בהם. בהתחשב בכך שהדוקו נכלל בין מועמדי האוסקר לסרט תיעודי קצר, אפשר לצפות למנה גדושה נוספת של חשיפות וביקורת.
טריילר TERROR CONTAGION
מי שאחראית על הפקת Terror Contagion היא לורה פויטרס, יוצרת דוקו מוערכת שמאחוריה זכייה באוסקר התיעודי מ-2015 על "אזרח מספר 4". בסרט ההוא, הבמאית שוחחה עם אדוארד סנודן, האנליסט הסורר שעבד בשירות רשויות הביון האמריקניות ואז חשף את שיטות העבודה החודרניות שלהן בשירות הציבור הרחב. דרך ראיונות עם מי שנחשב לבוגד בעיני הממשל וללוחם על חירויות האזרח בעיני עצמו ואחרים, נתנה במה לסנודן שנמלט לרוסיה, וגם לתגליות המרעישות שלו. כדי לתאר בפרוטרוט את מעללי NSO, פויטרס משתמשת בטכניקות דומות, כשהיא מצטרפת לארגון המכונה Forensic Architecture (ארכיטקטורה פורנזית), ומטילה זרקור על החקירה שלהם בנוגע לתוכנת פגסוס ונגזרותיה, והשימוש הנואל שלה לכאורה בידי רודנים וממשלים מושחתים תאבי כוח ושליטה.
נזכיר שפגסוס מתוצרת NSO היא שחודרת לטלפונים ניידים ודולה מהם מידע אינסופי. מרגע שזרע הפורענות הוטמן במכשיר, האפשרויות של המפעילים כמעט בלתי מוגבלות והם יכולים לעשות בו כבשלהם, ממעקב אחר המיקום של המשתמשים, דרך האזנת סתר, ועד ליקוט מידע אישי. אפשר להבין את הפוטנציאל הבלתי נדלה של התוכנה למשטור ודיכוי של אזרחים, ועד כמה הגדולה הסכנה לחירויות האדם שפרטיותו וזכויות נרמסים ללא ידיעתו. לאורך רוב רובו של הסרט בן 25 הדקות, אנחנו מתלווים לדיונים של חברי הקבוצה כשהם מנתחים ממצאים שהתקבלו לאורך השנים מהתפשטות התוכנה במדינות שונות בעולם, ובתזמונים מובחנים. Forensic Architecure מתייחסים לזה כסכנה של ממש, עם "מאומתים לפגסוס" בלא פחות מ-45 מדינות ברחבי העולם, לטענתם.
הפרזנטציות ממחישות עד כמה מידבקת המגפה הטכנולוגית הזו, אבל כוחו של הסרט הוא דווקא בעדויות הקורבנות. הגישה של פויטרס כקולנוענית וגם כתחקירנית מתבקשת, ויש לה ערך רב, במיוחד בתחום מסתורי כל כך ומאוד מסובך שהדיוטות כמונו לא יצליחו להבין או לנתח לעומק. מעבר לכך, בגודש המספרים, הביטים הממוחשבים והלוליינות הטכנולוגית, אנחנו שוכחים שבקצה יש בני אדם. לא משתמשים. כשאתה חודר לחיים פרטים של יישויות בשר דם דרך מסכי מחשב, הדרך לדה-הומניזציה שלהם קצרה, במיוחד כשהם בעלי דעות משלהם, שלא לומר מנוגדות לשלטונות. כך היה, על פי דיווחים, במקרה של ג'מאל חשוקג'י שנרצח ב-2018 בשגרירות סעודיה באיסטנבול על ידי מתנקשים מצד בית המלוכה, שהעיתונאי נחשב לאחד ממבקריה החריפים.
תחקירים שפורסמו בתקשורת העולמית הזכירו את שמה של NSO כמי שלכאורה סיפקה את השירותים הטכנולוגיים לנציגי הממשלה הסעודית. על פי הטענות, אנשי בית המלוכה השתמשו בפגסוס כדי לחדור לטלפונים של אנשים הקרובים לחשוקג'י, וניטרו את תנועותיו של העיתונאי הסורר שהתגורר בארצות הברית. אף שהרצח עצמו לא היה נמנע כנראה אם לא הייתה להם התוכנה, בעזרת הטכנולוגיה, הם הצליחו לגשר על המרחקים הגיאוגרפיים ולהתפשט וירטואלית ברחבי הגלובוס כשהם מדביקים עוד ועוד מכשירים בתוכנה הזדונית. זוהי רשת שהתגבשה כרקמה אנושית אחת. סיפור הרקע של המעקב והרצח של חשוקג'י תואר בפרוטרוט בדוקו The Dissident של בראיין פוגל מ-2020. פויטרס מזכירה שיש גם אינספור קורבנות אחרים, פחות מוכרים, וגם הם מוצאים עצמם בסכנה אמיתית.
חברי Forensic Architecture מתמקדים בנפגעים, רובם פעילים פוליטיים, עיתונאים ומתנגדי שלטון. הם מתעדים את עדויותיהם על התעמרות של רשויות הבטחון בהם. בין הדוברים אפשר למצוא עיתונאים ממקסיקו, פעילי זכויות אדם מהודו ומסעודיה, ואף כומר ממדינת טוגו שבאפריקה. עם זאת, לא מפתיעות הטענות על כך שיש לפגסוס לקוחות נלהבים בקרב ממשלות מדינות ערב. עלאא מחאג'נה הפלסטיני שלפי הסרט נמנה על אחד מיני רבים שתובעים את NSO, אומר: "כערבים יש לנו עניין מיוחד במה שקורה בעולם הערבי, כך שבשבילנו זה קשר אישי, לא פחות ממשפטי". עדות אחרת, מצמררת, מגיעה מפיה של "שרה", מתנגדת למשטר באיחוד האמירויות, שנמלטה מארצה לבריטניה ומדברת על המשך הרדיפה. בדיעבד מתגלה שמדובר בעלאא אל-סידיקי שמתה אשתקד בתאונה בלונדון, זמן קצר אחרי צילומי הסרט.
האימה, וגם תחושת השליחות, הם שמאחדים את הצוות של Forensic Architecture שחבריו מגיעים מכל העולם. כך למשל, שורידה מולאפי, שהיא בת להורים גולים איראנים, מספרת על החשש מרדיפת משטר האייתולות גם כשהיא ומשפחתה פועלים נגדו מחוץ לגבולות המדינה, בעזרת מעקבים בשטיחות הדומות לאלו של פגסוס. כך גם פעילים שמגיעים מהודו ומדינות אחרות בעולם, ומתכנסים בקבוצה שמונהגת דווקא על ידי ישראלי בשם איל ויצמן.
קשה להתעלם מהאבסורד שעולה מהסרט כיצד ארגון אינטרנטי חתרני עם חברים מישראל, ארצות ערב ומדינות עולם שלישי משלב כוחות נגד חברה פרטית מהרצליה, שלפי הפרסומים משרתת בין השאר דיקטטורים, שחלקם ידועים כאויבי מדינת ישראל ועוזרת לשימור כוחם. הסבך הזה מסועף ומסתורי, וקשה להבין מי נגד מי, או למצוא קצה חוט, עד שמגיעים לקצה השני שלו - האנשים עצמם.
הטענה המרכזית שעולה ב-Terror Contagion היא שהמרחק בין האלימות הווירטואלית של פגסוס לאלימות פיזית ברורה ומוחשית הוא קצר מאוד, כפי שניתן אולי ללמוד מהמקרה של חשוקג'י ואחרים. אחת הפעילות מדגישה את השפעתו של היו"ר שלו חוליו, שבניגוד לשותפיו אינו יוצא יחידת המודיעין 8200, אך שירת כמפקד במבצע חומת מגן. היא מזהה קשר בין טקטיקת הפריצה של חיילי צה"ל לבתי התושבים הפלסטינים לבין הקלות הבלתי נסבלת של הסתננות למרחבים הווירטואליים של בני אנוש דרך המכשירים הניידים שלהם – בין אם במטרה למנוע טרור או פשע, להשתיק מתנגדים, או לדליית מידע רפואי אישי.
חלק מהפעילות של NSO, כך נטען בסרט, היא פנייה לחברות תקשורת בינלאומיות, במטרה לאפשר גישה למאגרי המידע הממוחשבים שלהם בתמורה לתשלום "במזומן". על כך מעיד גבר שמדבר בעילום שם ומתיימר להיות חושף שחיתויות (whistleblower). הוא מספר על שיחת ועידה בה השתתף ב-2017 בנוכחות הנהלת NSO, ושבעקבותיה יצר קשר עם ה-FBI ודיווח על חשדותיו. למרות שמודגש כי החברה הישראלית אינה רשאית לפעול בארצות הברית, מדווחים הדוברים בסרט על מגעים שהתקיימו עם משטרת סן דייגו בנוגע לווריאנט עדכני של פגסוס בשם "פנטום", והם מזהירים על שיתופי פעולה אפשריים בהווה ובעתיד על רקע מגפת הקורונה ואי השקט הציבורי בערים האמריקניות.
אחרי אינספור תחקירים עיתונאיים על NSO (כולל האחרון של כלכליסט על השימוש של משטרת ישראל בשירות), תביעות אזרחיות (כולל מטעם וואטסאפ) והכרזות רשמיות של הממשל האמריקני, כמה נזק עוד יכול לגרום סרט תיעודי קצר? Terror Contagion הוקרן בבכורה בפסטיבל קאן האחרון, כחלק ממקבץ יצירות קצרות בשם The Year of an Everlasting Storm. עתה, כשסרטה של פויטרס יוצא לעולם כמועמד לאוסקר ומופץ בציבור האמריקני בחינם, המודעות והמחאה עשויים לחלחל מטה גם לדעת הקהל. אנחנו לא יודעים לפענח את הקודים שכתבו המפתחים מהרצליה, מספרים ומונחים טכנולוגיים אינם מחווטים בסיבים אופטיים ללב שלנו. אבל הסיפורים האישיים של בני האדם שנפגעו ממחישים עד כמה איומי הסייבר מוחשיים גם בחיים האמיתיים.
