אי שם בשיא הקורונה, דני מקוב הרים טלפון לשלומי ברכה ושאל אותו אם הוא רוצה לנגן. ברכה קפץ על המציאה אבל חיפש צלע שלישית - הוא מצא אותה אצל ערן צור. "ביקשתי ממנו לבוא, אבל בלי השם משפחה שלו, אם הוא יכול. וגם אני אשאיר את שלי בבית", הוא מספר בריאיון באולפן ynet. וכך השלושה שמכירים אחד את השני עוד מהאייטיז, מימי הפינגווין העליזים, התחילו לנגן - דבר הוביל לדבר ונולדה להקה ואיתה גם אלבום שייצא לאור מחר (שישי). צפו בריאיון בראש הכתבה.
טריפולי (שם עם כמה משמעויות בדגש על טריו), קמה קודם כל כדי לעשות פאן, אבל יש לה לא מעט מה לומר על המצב בארץ ואת זה היא עושה עם אדג' לבנטיני ומילים שמבטאות את הדיסוננס שכל מי שחי פה מכיר על בשרו. "זה מקום שהוא כל כך טעון וקצת אוכל את תושביו. מאוד קשה לחיות פה. המיסוי פה גבוה, הצבא הוא קשה. אתה שולח ילד לצבא, אתה בלחץ. ההישרדות פה היא קשה. אנחנו מוקפים במדינות עוינות. בתוך תוכנו יש גם כן הרבה חילוקי דעות. ומצד שני, זה המקום הכי מגניב והכי יפה בעולם. כולם שמחים לבוא, יש פה מזג אוויר נפלא. אחלה אוכל, אחלה מועדונים. זה סוג של גן עדן בתוך הגיהנום כזה", אומר ברכה וצור מוסיף: "יש לנו בעצם מסרים ותתי מסרים בתוך השירים שבאמת קשורים לחיים החברתיים בארץ".
1 צפייה בגלריה
טריפולי באולפן ynetטריפולי באולפן ynet
באו בלי אגו ובלי שם משפחה. טריפולי באולפן ynet
(צילום: משי בן עמי וחגי דקל)
כל אחד מכם מגיע עם קריירה מאוד עשירה, איך זה מסתדר? דני: "אני לא חושב שיש איזושהי בעיה, אני חוזר למוטיב הזה, שכל אחד יש לו את העיסוקים שלו והם רבים. אבל בישראל זה לא שאת יוצאת לטור לשנה או שנה וחצי - זה יתרון וחיסרון. כי כשאת יוצאת לטור אז זו חגיגה בלתי פוסקת של שנה וחצי. ופה בארץ, זה לא משנה שהיית על הבמה והיית רוקסטאר לאותו ערב, את חוזרת בסוף בערב הביתה, למקרר שלך, מכינה לעצמך את הסנדוויץ', רואה טלוויזיה. בטורים בחו"ל, הקטע באמת שאין לך לאן לחזור, אז את מתחילה לאבד את זה. לטוב ולרע. אז יש לנו זמן פנוי, ועובדה שהצלחנו להיפגש, הצלחנו לייצר את השירים. כבר היו לנו מספר הופעות, ואנחנו לקראת הפרמיירה".
אחרי הופעות הרצה בפסטיבל סנטרל פארק ובירושלים, טריפולי יופיעו ב-6 בנובמבר בונדרבר בחיפה והופעת הבכורה לאלבום וללהקה תתקיים ב-17 בנובמבר בבארבי בתל אביב, בה הם יבצעו את השירים שביצעו באולפן ynet: "סטודיו נמסטה", "50-60" ו-"תרד מהמנוף". יהיו שם גם שירים נוספים מהאלבום החדש ושירים מהקריירות המגוונות שלהם ממשינה דרך כרמלה גרוס ואגנר ועד סיאם - שמתכתבים עם הסגנון של טריפולי.
ואם השמות הגדולים גרמו לכם לחשוב שמדובר בסופרגרופ שבה האגואים מפריעים לעבודה, זה ממש לא המצב. "אין לנו מטען ביחד. האגו שלנו מאוד נקי. אולי ייבנה מטען, כרגע אנחנו באמת מאוד פתוחים אחד לשני. ומאוד סובלניים", מסביר ברכה ומוסיף, "אנחנו גם בגיל כזה שאנחנו יודעים להרוויח ולא לעצור על נקודות. הרבה פעמים בגילאים צעירים, בעניין של האגו, חשוב לבן אדם להביע את עצמו ואם הוא לא מביע אז הוא מרגיש לא טוב ונוצר מתח והוא סוחב אותו, והדברים מתחילים להתעבות. במקרה שלנו הגיל משחק לטובתנו, כי כבר עברנו כל כך הרבה מערכות, ובאנו ליהנות".
לא רק כיף עם תיבול של ביקורת חברתית יש שם בטריפולי. החבורה מקווה גם להחזיר את הרוק לאופנה. בשוליים, הם אומרים, הוא בועט - במיינסטרים קצת פחות. "הרוק, כמה שנים יש לו?" שואל צור, "עוד אין לו מאה שנה, כן? יש לו נגיד שבעים שנה? מאז שנות ה-50 נאמר? אז לאונרד, ודילן, ופול מקרטני ועוד אנשים, הם בעצם אלה שמוכיחים את זה שאתה יכול להמשיך לעשות את הדברים שלך, לכתוב את השירים שלך ולנגן, גם לתוך העשורים היותר מאוחרים של החיים שלך".
בימוי: רובי שביט לוי | צילום: משי בן עמי וחגי דקל | הפקה טכנית: עידן ארבל| סאונד: אילן למדן | בקליין: רונן גרין, גור שפיגל | הפקה ראשית: רז גרוס | איפור: שירי סמברנו | עריכת וידאו: גיא פוקס