בוקר טוב, לכולם, קמתם בבוקר ולא שטפו לכם את הפה עם שילוב של פלמוליב ופלפל חריף? בונוס. אנחנו מתקרבים לגמר בצעדי שיא - רק עוד עשרה ימים מרגשים - ויש לנו עוד כמה הדחות לעשות, אז תשנסו מותניים ויאללה, נעבור למשקלים הגבוהים.
מתוך "האח הגדול"
(צילום: באדיבות רשת 13)
האמת היא שטוב שאנחנו כבר מריחים את הסוף, אני רק סקרנית לדעת מה ייגמר קודם, העונה או תרצה. במשימת הספורט ובריב הגדול שלה ושל איסקוב כבר צפיתי עם אצבע אחת על לחצן המצוקה, מוכנה בכל רגע לשגר לנווה אילן (וגם לעבר, כי זה קרה בשבוע האחרון, כן) צוות הצלה שילקט את שרידי ההערכה העצמית שלה וישקם אותם. אני לא יכולה יותר לצפות בה קמלה בזמן שאיסקוב משחיז עליה את סכיני הגזלייטינג שלו. "אתה מוציא אותי כאילו אני מפגרת או לא נורמלית", היא אומרת ברגע של צלילות, וזה כל כך הגבר הרעיל, לפי הספר.
אני לא אומרת שהטיעונים של איסקוב לא הגיוניים. יכול מאוד להיות שכן, אבל הדינמיקה ביניהם עדיין צובטת לב כי זה לחלוטין לא כוחות. תרצה, כשמה כן היא, היא מרצה. היא לא סתם התפקדה לאו"ם. היא רוצה לשמור על עצמה מכל הכיוונים כי היא מרגישה לא מובנת. היא לא מצליחה להוציא משפט קוהרנטי אחד. היא מתקשה אפילו להסביר את עצמה לעצמה, אז כשהיא מנסה לשמור על איזה שהוא עמוד שדרה, לפחות למראית עין, ולעמוד מאחורי ההחלטות שלה, היא יורה לכל הכיוונים. בוחרת החלטה באקראי ומתעקשת עליה, לשם ההתעקשות. זה רק טבעי שאדם עם אישיות מהז'אנר הזה יעדיף למצוא מישהו בחוץ שנראה מספיק בטוח בעצמו ופשוט לתת לו את המושכות, כי הוא "יודע את האמת". אני יכולה עד מחר לצעוק על המסך "את לא חייבת לו הסבר!!", זה לא יעזור. ככה נולדות כתות.
באחד מספרי דירק ג'נטלי של דגלאס אדמס הוא מסביר את שיטת הניווט שלו: הוא פשוט נוסע אחרי מכונית שנראה לו שהנהג שלה יודע לאן הוא נוסע. תרצה כבר מזמן לא זוכה לגעת בהגה, ככל שזה נוגע להתנהלות שלה בבית האח. בשלב הזה של היחסים ביניהם איסקוב כבר מרגיש מספיק בשליטה כדי להרשות לעצמו להגיד לה דברים כמו "אמרתי לך לעשות ככה וככה" ולצפות שהיא תציית, והיא מצייתת. בית "האח הגדול" הוא צלחת הפטרי של הנרקיסיסטים הרעילים - אין הקשר, אין לאן לברוח, אין אפילו מישהו מבחוץ שיוכל לנסות לפקוח לך את העיניים, וגם כשהמשפחה שלך מעמידה להדחה את איסקוב, בניסיון לספק לך רמז עבה או להעיר אותך, אפשר פשוט לדפדף את זה ולהמשיך הלאה.
מהסיבה הזאת אני כל כך מודה על הנוכחות של שני. ברור שהיא לא מושלמת (הגיוני לגמרי, כולנו היינו מעדיפים שהאקס שלנו יצא מהאוטו כדי לריב עם אדם אקראי כדי שנוכל לספר בטקס גילוי המצבה שלו שהוא שמר על הכבוד שלו עד הסוף). אבל היא אולי האחרונה שעוד נותנת פייט במערכה מול איסקוב. כשהם מתווכחים ושני עונה לאיסקוב, הצרמוניה שלה, זאת שבריבים עם יובל, למשל, מעקצצת לי את העצבים, נשמעת פתאום כמו מקהלת מלאכים קטנה בסלון. אני פשוט מודה לאלה הטובה שיש בחורה בעולם שלאיסקוב אין כח עליה. והתשובה היא כן, אגב. אפשר להתחרות ולפרגן בו זמנית, אבל עדיין צריך לקבל החלטה שתהיה אחד מהשניים.
אחרי לכתו של הבובליל, שלא הותיר אחריו דבר חוץ מעודפי תקציב, נשארנו עם שבעה דיירים: שני, יובל, תרצה, איסקוב, שון, יוכי ושירז. שלושה דיירים חדשים בשלב מתקדם כזה אינם עניין של מה בכך. לטעמי עדיין יש מקום לועדת חקירה לא מוטה שתברר איך הגענו עד הלום, אבל יכול להיות שיש כמה נושאים בוערים יותר כשזה מגיע לוועדות חקירה.
לזכותם של שון ויוכי יאמר שלמרות שבלי קשר לעובדה שהם הרוויחו מסוג של הפקר, הם עדיין חומר של כניסה ראשונה ובמובן הזה אני לא אתקרנג' בספה אם אראה אותם בגמר. אמנם שון נשאב בקלות רבה מידי ללהקת המעודדות של איסקוב, אבל יש לו יתרונות רבים אחרים. לגבי שירז, אני לא יודעת, אולי זה עניין של גיל, אולי המעטתי בערכה של העובדה שהיא הייתה אמא של ארנב, ואולי היא פשוט מצאה את הרדאר וצעדה מתחתיו. סנייקי סנייקי. אני כבר מאווררת את ההבעה המופתעת שלי לגבי ההדחות הקרובות, לא משנה מי יצא ומאיזו עדה. תהיו חזקים!
