כחלק מהכשרתו לתפקיד הראשי כמרגל בשירות ישראל בקומדיה "צ'קאאוט", נשלח השחקן האמריקני ג'וש פייס למפגש עם איש מוסד בקניון בניו ג'רזי. אחרי חילופי סימנים מזהים מוסכמים, נוצר הקשר והסוכן החשאי שלח את פייס למשימות שונות ומשונות במרכז הקניות. המשימה הראשונה הוכתרה כהצלחה כשגרם למוכר בחנות נעליים להציב זוג ממותג מסויים בחלון הראווה, לאחר שסיפר סיפור קורע-לב ובדוי לחלוטין על יחסי אב ובנו. במשימה השנייה, הוא נשלח לחנות תמרוקים במטרה להשיג מהמוכר את פרטי הקשר שלו. שיחה שהתארכה, בחתירה למגע אישי, העלתה את שמו המלא של הקורבן וכתובת האימייל שלו. "נכשלת", גער בו המרגל המקצוען, "לא רק שלא השגת את כל הפרטים, התבלטת והסתכנת גם בחשיפת זהותך". כך נכשל השחקן באודישן למוסד, אבל התפקיד בהפקה הישראלית נשאר שלו. לדבריו ההרפתקה בקניון הייתה "הכנה מושלמת לתפקיד".
צ'קאאוט – טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אפשר להבין למה הכתיר זאת פייס באופן הזה במהלך הצפייה ב"צ'קאאוט" שביים יונתן דקל, בהשתתפות צוות שחקנים ישראלי מובחר שכולל את דר זוזובסקי, אקי אבני, עוז זהבי, נורמן עיסא, יעל שרוני ואחרים. כולם סובבים את פייס בן ה-66 שמגלם את דוב, יהודי-אמריקני שהתגייס למוסד ונשלח למשרת תצפות במלון מפואר באיסטנבול במשימת מעקב אחר יעדים מודיעינים פוטנציאליים שלא מגיעים. מה רבה האכזבה כשהוא נדרש לעזוב הכל ולחזור הביתה בידיים ריקות. אלא שאז, רגע לפני שהוא עושה צ'קאאוט, ברנש שמזוהה על ידו כארכי-טרוריסט מן העבר צץ במלון וטוען אותו באנרגיות חדשות, כמו גם הזדמנות לתהילה והערכה מצד מפעיליו הישראלים. רצף של אלתורים, ופעולות ללא רשות וללא סמכות, מביאה לסדרה של טעויות והסתבכויות משעשעות שמביאות לפתיחת חקירה נגדו. למעשה, העלילה כולה מתחוללת על המסך כשילוב של התרחשויות בזמן אמת במקביל לתחקורן בדיעבד על ידי אנשי המוסד.
"מה שמשך אותי להפקה הזאת הוא שיטת הסטורי-טלינג יוצאת הדופן של להיות בהווה שמתחולל במקביל בזמן עבר", אומר פייס בראיון ל-ynet, ומספר כי הפנייה הראשונית אליו התחילה כהליך ליהוק שגרתי, ומשם יחסיו עם דקל והתסריטאי השותף שי סתרן התהדקו. תחילה בזום, ובהמשך במהלך הצילומים באוקראינה שהתקיימו במהלך תקופת הקורונה. "תעשיית הקולנוע קפאה, אבל כבר הייתי כולי בתוך הסרט והייתי נחוש ללכת על זה. זה הרגיש כמו הרפתקה פרועה. אבל מיד כשנחתתי התברר שיש לי קורונה. באותו הזמן לא היה ברור מה ההשלכות של הנגיף והייתי חולה מאוד. הצילומים נעצרו, ואני נכנסתי לבידוד במלון למשך שמונה ימים. זה גם תרם להפנמת הדמות שלי, שנאבקת נגד כל הסיכויים".
דוב הוא אנטי-גיבור שמתעקש להוכיח את גבורתו, גם כשהוא לא נדרש אליה.
"כשהתחלתי את התחקיר למדתי על עבודת הריגול שהיא שונה לחלוטין מהדמות של ג'יימס בונד הסקסי, עם כל הנשים היפהפיות והמרטיני. משיחותיי גיליתי שרבים מהם מאבדים את דעתם בגלל שהם חיים חיי שקר במדינות רחוקות תחת קיום בדוי ולאורך תקופות זמן ארוכות. אבל המחויבות למדינה, וכתוצאה מכך גם למשימה, היא עמוקה ביותר. זה יותר מעבודה. לכן האנשים האלה מרשים לעצמם להיות גם חסרי-רחמים אם הם נדרשים להיות כאלה, מתוך הבנה שיש להם שליחות להשלים שהיא גדולה מהם".
4 צפייה בגלריה
ג'יימס בונד זה רק בסרטים. מתוך "צ'קאאוט"
(צילום: סער מזרחי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אבל איכשהו, במיוחד כשמדובר במוסד. יש סוג של עניין יוצא-דופן בזירה הבינלאומית - בחדשות וגם בסרטים וספרים. מאיפה זה נובע לדעתך?
"אני לא יודע איך להשוות בין כל סוכנויות הביון בעולם, אבל אני חושב שהאהבה למדינה היא משהו עמוק באופן מהותי, וזה מה שהופך את הסוכנים הללו למסוכנים יותר. זה בגנים שלהם לעשות מה שצריך כדי להשלים את המשימה. וכמובן שיש גם היבטים של ערמומיות ותעוזה, אבל זו הסיבה שרבים מהם מאבדים את דעתם בעודם נמצאים במצב המתנה תמידי".
“צ'קאאוט" מציג את המוסד כמובל על ידי סוכנים ומפקדים שמונעים מתחושת חשיבות עצמית, קפריזות אישיות אינפנטיליות, התנשאות ושאיפה לתהילה, ופועלים לעתים בתוך כאוס ארגוני ועם נטייה לטיוח. זה מעניק לקומדיית הריגול הזאת טון ציני והומוריסטי - אולם בימים אלה, כששירותי הביטחון הישראלים נמצאים תחת מתקפה תדמיתית, תקשורתית ופוליטית, הסרט משתלב היטב בתפיסה זו, גם אם הוא עוסק במוסד ולא בשב"כ שנמצא במרכז השיח הציבורי בישראל כיום. וכך ניכר גם במהלך התחקיר של אנשי המוסד, כולל העומד בראשו, אשר מתשאלים את דוב על הסתבכות המבצע תוך שהם מנסים להפוך אותו לשעיר לעזאזל, מזלזלים בו, ומנסים למסמס את הבלגן כולו. לא משהו שהייתם מצפים מוועדת חקירה, אלא אם כן היא מטעם.
"אפשר לראות פה אבחנה על כך שבמבצעים צבאיים יש צורך להראות כאילו כל מה שקרה היה מתוך כוונת תחילה. מצד שני, אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על מחדלים. תמיד מוצאים הצדקות כאלה או אחרות, זה מעיד על טבע האדם", אומר פייס, "אני חושב שזה גם היה מעניין לחשוף עד כמה זה קשה במיוחד לגברים להודות בכישלון ולקחת אחריות על כך. זה משהו שחוזר על עצמו - הנטייה להאשים אחרים, להרחיק את עצמך מכל אחריות מחד, או לנסות לטייח אותו".
4 צפייה בגלריה
תרבות של טיוח מחדלים? לא מכירים כזה. מתוך "צ'קאאוט"
(צילום: סער מזרחי, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
פייס, בן לאב יהודי ואם גיורת, נחת אל תוך ההפקה הישראלית של "צ'קאאוט" ככוכב הראשי מתוצרת חוץ, והוא מגיע עם שורה ארוכה של תפקידים בסרטים וסדרות, בהם גם סרטים מדוברים כמו "ג'וקר" של טוד פיליפס, או להיטי אינדי כמו "אם היו לי רגליים הייתי בועטת בך" של מרי ברונסטין, בכיכובם של רוז ביירן וקונאן אובריאן שהוקרן בבכורה בסאנדנס השנה. פייס גם שיחק ב"החבר" של סקוט מקגי ודיוויד סיגל (2024) בכיכובם של נעמי ווטס וביל מאריי, ולפני כמעט שני עשורים ב"סינקדוכה ניו יורק" של צ'רלי קאופמן (2007) עם פיליפ סימור הופמן ומישל וויליאמס. בין השאר רשם במהלך הקריירה הופעות בסדרות "ריי דונובן", "האישה הטובה", "עלייתה ונפילתה של אליזבת הולמס" ועוד. ברוב רובם של ההפקות הללו הוא גילם דמויות משנה, כך שהליהוק של "צ'קאאוט" היה הזדמנות נהדרת להוביל סרט כראש לשועלים, כלשצדו כוכבים ישראלים. והוא הרגיש בנוח יחד איתם.
"אני אוהב את מלאכת המשחק וזה לא שינה לי אף פעם כשהייתי בתפקיד גדול או לא. זה הכל אותו דבר. מה האינטראקציה ביני לבין השחקנים האחרים? מה הדינמיקה?", מסביר פייס, "אני לא מתרכז במעמד התפקיד, אין לזה חשיבות מבחינה יצירתית. מה שחשוב זה הקשרים האישיים בדרך לקידומו של הסרט. במקרה הזה, הדינמיקה עם השחקנים הישראלים גם היא שירתה את התפקיד, והייתה עבורי כמו מראה למה שהדמות שלי עוברת בסרט. והחוויה הזאת עזרה להביא אותה לחיים, כי דוב שואף לזכות בתשומת-לב שנשללה ממנו לאורך שנים רבות כל כך. בגדול, זו הייתה חוויה מהנה מאוד".
4 צפייה בגלריה
התפקיד לא חשוב כמו הדינמיקה. ג'וש פייס ודר זוזובסקי, מתוך צילומי "צ'קאאוט"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג ו- SE PRODUCTIONS)
זו הייתה חוויה מהנה מאוד, והתוצאה מספקת, אבל בסופו של יום פייס הוא שחקן אמריקני שעובד בארצות הברית והוא חלק מתעשיית קולנוע וקהל שלא בהכרח רואים בישראל גורם חיובי בזירה הבינלאומית היום, על רקע המלחמה בעזה. העובדה שהוא הסכים לקחת חלק בהפקה מתוצרת כחול-לבן, שממומנת מכספי ציבור ישראלי וקרנות ממשלתיות, ושהוא לקח על עצמו דמות של סוכן מוסד במרדף אחר טרוריסטים ערבים, היא עניין שעשוי לסכן את הקריירה שלו - וזה ממש לא משנה שהצילומים התקיימו הרבה לפני 7 באוקטובר.
עם זאת, פייס נוטה להתעלם באיום של ביטול או ביקורת מצד פעילים פרו-פלסטינים: "מה שמשך אותי לסרט היה הדמות והסיפור האישי שלה בשאיפה למשמעות. לא היה לי כל עניין בהקשרים הפוליטיים מסביבה. זו קומדיה ויש לה אימפקט בהרבה מובנים, אבל בסופו של דבר זה הכל נוגע לאנושיות. אין פה מסר כלשהו. הצילומים נערכו הרבה לפני ההתפתחויות האחרונות, אז אני לא יכול להיות מוטרד מזה. אין כלום, בסך הכל אמן שמנסה לספר סיפור".
