לא, זה לא נדמה לכם. הטלוויזיה הישראלית איתרה מכרה זהב: טראומות לאומיות בטחוניות, על רקע הסכסוך עם העולם הערבי, רצוי כאלו שקרו בחו"ל אבל לא חובה. הבולטת שבהן היא כמובן "פאודה", רק לפני שתי דקות עלתה ב-yes "תחריר", שהתבססה על טראומת ההסתערות המצרית על השגרירות הישראלית בקהיר. לפניה היו כאן "הנערים", "שעת נעילה", בעתיד תגיע גם "המזח", וגם "טהרן" יכולה להסתופף מתחת לקטגוריה הזאת בלי תחושת אשם. ואתם כבר יודעים מה הולך לבוא, הבלתי-נמנע, סדרות 7 באוקטובר. הסנונית החדשה בלהקה היא "המטרה: אמיא", בכיכובו של מיכאל אלוני, שעלתה אתמול (חמישי) ברשת.
מתוך "המטרה: אמיא"
(באדיבות רשת)
הטראומה שאנחנו פותחים הפעם היא הפיגועים שארעו בארגנטינה בתחילת שנות ה-90 וכוונו נגד הקהילה היהודית. זה התחיל בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, פיגוע שבו נרצחו 29 אנשים. אחריו התרחש פיגוע נוסף בבניין הקהילה היהודית "אמיא", שבו נרצחים 85 אנשים. מיכאל אלוני הוא – איך לא – סוכן מוסד שאחותו עבדה בשגרירות במהלך הפיגוע. הוא בדיוק התכוון לטוס לנופש כלשהו עם החברה שלו אבל שיחת טלפון שהוא מקבל מקפיצה אותו לבואנוס איירס, כדי לחקור את העניין. אלוני הוא שחקן מצוין ולכן הוא לוקח על עצמו הרבה מאוד תפקידים: הוא סוכן מוסד שמצליח להשתחל לזירת הפיגוע הסגורה הודות לתושיית לבוש ואחר כך מצליח לדחוף את עצמו לצוות החקירה של הפיגוע מטעם המוסד, שם כולם להוטים להוריד איזה ערבי כדי לסגור את הפינה ומקפידים להעליב את אלוני בכינוי 'קנרית'.
כמובן שדייגו-אלוני הוא מסוג הסוכנים הסוררים, אלה שיש להם דעה משלהם, שלא מוכנים לציית לפקודות ומוכנים לחרבן את כל העסק אם הם חושבים שהם צודקים, ואי אפשר לסבול אותם אבל גם אי אפשר לוותר עליהם, כי הם היחידים שיכולים להושיע את המצב. ואם תהיו רגע בשקט תוכלו לשמוע את הקומוניקט של הסדרה לוחש "היה לנו תקציב רק למיכאל אלוני". העזר כנגדו היא עיתונאית ארגנטינאית זוטרה, ג'יסלה (מלנה סאנצ'ז) שבדרך תמוהה כלשהי עולה על כל מיני כשלים של המשטרה הארגנטינאית ביום הפיגוע ודורשת הסברים. ברקע ישנה החקירה של הארגנטינאים שרק מתים כבר להיפטר מ"הבלגן האינסופי בין היהודים והמוסלמים שלוקחים את המלחמה שלהם במזרח התיכון לכל העולם", כפי שניסח זאת בטוב טעם אחד השוטרים המקומיים.
מבלי להיכנס לשאלה כמה מקום נשאר בקיבת האסונות שלנו לעוד סיפור עגום על טרור, "המטרה אמיא" לא מצדיקה את הצפייה בה גם כסדרת אקשן-מתח-מבוססת על סיפור אמיתי. בניגוד ל"תחריר", שהצליחה לתרגם את האירוע הטראומטי ההוא לסדרת מתח אפקטיבית, "המטרה אמיא" נראית ונשמעת כמו טלנובלה (טוב, טלנובלה עם בטן תקציבית על תפאורה של פיגועים), ולא רק בגלל שרובה דוברת ספרדית. למעט אלוני המשחק של רוב הנוגעים בדבר הוא מנייריסטי ועמוס קלישאות. התסריט לא רק שלא מעניק ערך מוסף לאירועים אלא אפילו משטח אותם. התפניות בעלילה מגוחכות והפרשנות ההיסטורית לא קיימת. אין פרספקטיבה. אין אפילו קונספציה, ובלי קונספציה, מה זה שווה?
אפשר להבין מה מפתה בסדרות דרמה שמבוססות על סיפור אמיתי מהעבר הלאומי. צילומי הסדרה אומנם הסתיימו כמה ימים לפני אירועי 7 באוקטובר, אבל זה לא מוריד מהפוטנציאל של טראומות עבר לגבש סביבן אומה שלמה, אם הן מונגשות לנו באופן ראוי ולא מגוחך. "המטרה אמיא" נראית כמו משהו שתפס טרמפ על ערך בוויקיפידיה והלביש עליו כל מיני קלישאות אקשן ומוסד ישראלי, מתוך ציפיה שהסיפור האמיתי ידרבן את העלילה. ואתם יודעים איך קוראים לכשל שמקורו בעצלות מחשבה ורצון להדחיק? (כולם ביחד עכשיו) קונ-ספ-ציה!
