בציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר, הצלמת חן ג. שימל, זוכת פרס צילום השנה של תחרות עדות מקומית 2024, משיקה את ספרה הראשון "7 באוקטובר | עדות" הכולל תיעוד מצולם לצד עדויות, מכתבים אישיים והספדים. הספר מבקש לשמש מסמך היסטורי של רגעי השבר וההתמודדות של החברה הישראלית מאז אותו יום טרגי, וההכנסות ממכירתו ייתרמו לתכנית דרור של מכון סאמיט, המסייעת בשיקום לוחמים ולוחמות המתמודדים עם פוסט טראומה.
ימים ספורים לאחר היום הנורא שימל בת ה-26, שגדלה בלונדון ועלתה לישראל לפני כשמונה שנים, הגיעה לקיבוץ בארי עם מצלמתה שם תיעדה את ההרס - בתים שרופים, חפצים חרוכים, דם על הרצפות והקירות, לצד המשפחות המפונות, צוותי החירום וזק״א. "ביד אחת צילמתי וביד השנייה עזרתי לנקות", כתבה בהודעה לעיתונות. "השתיקה והריח ילוו אותי לנצח. ידעתי שאני עומדת בתוך שבריר של היסטוריה שאסור שישכח".
במהלך השנתיים שחלפו מאז, המשיכה שימל ללוות את מסע ההתמודדות בחברה הישראלית - עם ביקורי משפחות חטופים, בהן משפחתם של אביתר דוד, עומר ונקרט ואמילי הנד, ניצולי פסטיבל נובה, חיילים פצועים וקהילות מפונים. בין התיעודים השונים מופיעה גם תמונה יוצאת דופן מתוך עזה - כורסתו הנטושה של יחיא סינוואר, שלדבריה, הפכה לסמל קטן של ניצחון בתוך ים של כאב.
עטיפת הספר נושאת תמונה מצמררת של טביעות ידיים על קיר חרוך בבית בבארי. כעבור חודשים קלטה שימל את טביעות הידיים והשריטות של קורבנות השואה בתוך תא הגזים בצילומיה ממצעד החיים באושוויץ. "שתי התמונות משתלבות זו בזו, כסיפור אחד שנמשך מעבר לזמן", אומרת שימל, נכדתה של ניצולת שואה. "זה חלק מההבטחה של סבתא שלי - לעולם לא עוד".
עבודתה כבר זכתה להכרה כשזכתה בפרסים ובתחרויות, בהם פרס צילום השנה של עדות מקומית 2024. בהקדמה לספר כתבו נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל: "על מספרי הסיפורים האמיצים הללו נמנית חן ג' שימל, אשר בחרה להתייצב ולהיות עדה לבלתי-יתואר, בכדי לוודא שהדורות הבאים יזכרו".
