חיסל 20 מחבלים, נפצע קשה בידו - וחזר לתופף: יניב אוחנה, המתופף שעובד עם פאר טסי, נפצע קשה אחרי שנלחם במחבלים בטבח הרצחני של חמאס ב-7 באוקטובר - היום (ה') הוא חוזר לבמה.
כשהזמר פאר טסי הופיע היום בפני המאושפזים בבית החולים שיבא בתל השומר, אוחנה הצטרף אליו לכמה רגעים על הבמה . "זה היה מרגש ומעודד לחזור", אמר אוחנה בשיחה עם ynet.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
סיפור הגבורה של אוחנה התחיל כאמור בטבח הרצחני של חמאס בכפר עזה. כשהבין שיש חדירת מחבלים, אוחנה, שהיה בכיתת הכוננות, יצא לנשקיה כאשתו ושני ילדיו בני תשע ו-12 הסתתרו בארגז המצעים במיטה שהייתה ממוקמת בממ"ד - וניצלו.
בזמן הזה אוחנה מצא את עצמו מול קבוצה של מחבלים. "באזור הנשקיה חיסלתי משהו כמו שבעה-שמונה מחבלים", הוא משחזר כעת, "וכשבאתי הביתה לעזור לאשתי - ראיתי מסה של מחבלים בחניה. נשארתי באוטו, פתחתי את החלון ופתחתי באש לעברם עם רובה M16. בפגיעה במחבל הראשון כנראה הופעל מטען שעזר לי להוריד עוד כמה מהם. ואז שוב פתחתי באש. ממש ישבתי באוטו ויריתי בהם כשהאוטו עומד. כשקיבלתי כדור ביד הצלחתי לברוח משם".
מה שאוחנה לא ידע בזמן הזה - זה שאשתו וילדיו עדיין הסתתרו בממ"ד .
"המחבלים הגיעו לממ"ד הייתי בטוחה שהם ירססו אותנו עם המיטה", סיפרה יולה, אשתו. ״אחד מהם התיישב על המיטה והוציא תחמושת. הבית היה מלא בהם ושמענו קריאות 'אללה אכבר' וכאלה. הם הפכו את הבית ממש למוקד של ירי. זה היה פוגרום. ובזמן הזה אנחנו בשקט נזהרים שלא ישמעו אותנו. בשלב מסוים התחלתי לשמוע פיצוצים כאלה של אש ואני מבינה שהבית בוער בזמן שאנחנו בארגז המצעים".
את הדקות הללו מתארת אוחנה כשאלת חיים ומוות - מצד אחד לפי תחושתה עדיין יש מחבלים בבית, ומצד שני האש ממשיכה להתפשט.
"בשלב מסוים הבנתי שחייב לצאת אבל ארגז המצעים לא נפתח לי. אני מנסה בכל הכוח וכבר חשבתי שזה אבוד, עד שאין לי מושג איך - הצלחתי לצאת. ופתחנו את הדלת של הממ"ד ואנחנו רואים שהבית ממש חור שחור של עשן שאי אפשר לראות כלום, איכשהו פילסתי את הדרך ליציאה והילדים איתי. יצאנו החוצה וראינו המוני מחבלים נכנסים מעזה לישראל, המחבלים קלטו אותנו והברחתי את הילדים שוב לבית מלא העשן. יצאנו מיציאה אחורית - והבן שלי נעלם לי. לא ידעתי מה לעשות, להישאר עם הבת או לחפש את הבן, והתחלתי לצעוק לו. משום מקום הוא הופיע וברחנו". בעת שברחה, יולה לא ידעה מה מצבו של בעלה.
"התחבאנו בשיחים והבנתי שזה לא מסתור מספיק טוב, אז נכנסנו למחסן, נעלנו את עצמנו ושהינו שם במשך תשע שעות. בלי אוכל, בלי מים עם עשן שמיתמר לכל מקום. הבן שלי מצא חבילת מגבונים ופשוט נשמנו לתוך המגבונים כדי שננשום אוויר נקי. בזמן הזה אנחנו שומעים את קריאות המחבלים ואת היריות והרציחות. חשבנו שלא נצא משם בחיים".
אוחנה מספרת כי בזמן שהיא הסתתרה עם ילדיה היא חשה רגשות אשם על כך שבעלה, יניב, לא איתה.
"חשבתי שהוא מת בגללי ואנחנו בסדר. הרגשתי אשמה", אמרה. "אחרי תשע שעות אני שומעת עברית. 'יש פה מישהו?', פתחנו וראינו את החיילים. זה היה המראה הכי יפה שראיתי בחיים שלי. הם חיבקו אותנו והוציאו אותנו החוצה".
אחרי שהגיעו לבית החולים הבינה שבעלה פצוע באורח קשה, והיום כאמור, הוא כבר חזר לבמה. "זה היה מרגש. האמנתי שזה יקרה, יש לנו עוד דרך ארוכה עם השיקום, אבל יש לי בעל חזק". אוחנה עצמו הוסיף: "אין ספק שאנצח גם במלחמה הזאת ואחזור לבמה".