הערב (שני) הותר לפרסום כי לנה אוסטרובסקי, מורה לפיתוח קול בניסן נתיב, היא אחת מההרוגים מפגיעת הטיל האיראני בחיפה. גם בני משפחתה של לנה (70) נהרגו באסון, בעלה ולדימיר (73), בנם דימה (42) וכלתם לוסיל (29). שחקנים ותלמידים בעבר ובהווה ביקשו להיפרד מהמורה המיתולוגית.
"לנה הייתה אישה מדהימה, נקודת אור במקום לימודים מאוד אינטנסיבי וקשוח כמו ניסן נתיב", נפרד ליאור רז. "תמיד כשהיית מגיע אליה היה איזה שקט, חיוך, מילה טובה. עד היום אני משתמש בטכניקות שלה ללימוד טקסט. עד היום, כשמישהו אומר ברוסית 'אומניצה', שפירושו מצוין, אני מחייך. היא תחסר לכל תלמידיה".
לירית בלבן ספדה לאוסטרובסקי בשיחה עם ynet: "אני בהלם על מותה של לנה. היא באמת הייתה אישה מאוד מיוחדת. אישה קטנה עדינה עדינה, תמיד לבושה בסטייל, ומתאימה את הבגד לעגיל, והכול בטוב טעם ובעדינות. היא הייתה הכי חמודה ומצד שני היא הייתה מאוד קשוחה בדוקטרינה שלה, בשיעורים שלה, בדרך שבה לימדה אותנו, והכל בצחוק ובחיוך. היא כל כך אהבה את התלמידים שלה. מעבר לזה שהיא הייתה באה מחיפה לירושלים כל יום, והכול בלי מאמץ. אישה של עבודה, פועלת עם המון ידע בתרבות, באמנות ובמוזיקה. עד היום יש תרגילים לחימום קולי שהיא לימדה אותנו ואני עושה אותם לפני ההצגה. היה לה בן אחד והיא כל כך אהבה אותו ודיברה עליו בלי סוף. איזה אסון זה".
"לנוצ׳קה שלנו..זכינו להיות תלמידים שלך", נפרדו גיא עמיר וחנן סביון. "לימדת אותנו פיתוח קול, ועל הדרך פיתוח זהות ואישיות. לימדת אותנו לקבל ביקורת. לימדת אותנו לאהוב את המקצוע, אבל להיות מעל הכול מקצועיים. לקום בבוקר. לחמם את הגרון. כל יום. לעשות את התרגילים בהתמדה. אבל בהתמדה הזאת היה משהו עמוק יותר: הבנה שזה מקצוע. שלא מוותרים. שקמים אליו גם כשהוא לא מחכה לנו".
"ידעת מה עובר עלינו רק לפי הקול, והתייחסת לכל אחד. והיה לך ידע עצום בכל הקלאסיקה של התיאטרון, ושילבת אותו עם סיפורים מעולם אחר , מהמקום שממנו באת. ובעיניים שלך תמיד היה חום ואהבה, גם כשהביקורת הייתה לא פשוטה. אנחנו זוכרים איך סיפרת לנו פעם שיש לך עדיין שיני חלב, כמו ילדה. וזאת היית בדיוק את: מורה עוצמתית, מלאת ידע, עם לב של ילדה. ואיך אפשר שלא להיזכר בתרגיל שלך לחימום הלשון: 'למה לנה לא לנה במלונה הלילה?' למה באמת… יהי זכרך וזכר אהובייך ברוך".
נועה קולר העניקה מקום של כבוד לתרגיל חימום הלשון של אוסטרובסקי בכך שכללה אותו בסדרה "חזרות". בסטורי ששיתפה קולר, נזכרה בסצנה הזו ונפרדה: "לנה אוסטרובסקי ז"ל המורה האגדית לפיתוח קול נהרגה יחד עם בני משפחה מפגיעת טיל בחיפה".
"לנוצ'קה שלי נהרגה מפגיעת הטיל בחיפה. מי תיאר לעצמו שלנוצ'קה שלי היא האחת מתוך הארבעה", נפרדה אורנה פיטוסי. "'מנותקי קשר' קראו להם. לנוצ'קה הייתה המורה שלי לפיתוח קול בבית הספר למשחק ניסן נתיב. תחילת שנות התשעים. היא הייתה אז עולה חדשה..והיו לה מלא גינונים של תרבות אחרת. ולמרות החולצות הלבנות העדינות המכופתרות עם צווארון המלמלה שלבשה, ולמרות החצאיות עד מתחת לברך, ונעלי העקב הגבוהות והדקיקות, הייתה שם מתחת לכל מישהי די קרובה אלינו בגיל. והיא הייתה ליידי, והייתה גם כמו אמא אווזה, מלאה בגאווה כשהצלחנו לעשות את מה שלימדה - לדבר נכון".
"היא תמיד הייתה אומרת שהמיתרים הם כמו עובר קטן, כמו פג, ושצריך לנהוג בהם בעדינות, ולא לצעוק. לישראלים זה די קשה להפנים את העניין. אלוהים, כמה אהבתי אותה! היה לה עור בהיר שקוף כמו ציפור מאיזה יער ברוסיה. והיו לה עיניי תכלת גדולות ועמוקות שהיו נפתחות כמו ילדה בגן כשהייתה מתרגשת מאיזה צליל שהפקתי, אחרי חודשים של מאבק. ואז היא הייתה מוחאת כפיים קטנות ומתוקות ואומרת לי: "אורנוצ'קה! אומניצה!!! אומניצה!!! (שזה ברוסית- מעולה!), והעיניים שלה היו מתמלאות דמעות. אמיתי. לא משקרת לכם. היא הייתה מורה מהסוג הזה, אמנית שלימדה בחרדת קודש את האמנות שלה".
"הלב נשבר עם ההודעה על ארבעת הנרצחים מפגיעת הטיל בחיפה", ספד שר התרבות והספורט מיקי זוהר. "אחת מהן היא לנה אוסטרובסקי, שלימדה פיתוח קול בבית הספר למשחק 'ניסן נתיב' ודורות של שחקנים עברו אצלה בסטודיו. כל אחד מהאזרחים שנרצחו הוא עולם ומלואו, אני שולח תנחומים לבני משפחת הנרצחים וקרוביהם, יהי זכרם ברוך".
"סטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים מתאבל מרה על מותה של מורת הסטודיו לנה אוסטרובסקי שנהרגה עם בני משפחתה בפגיעת הטיל בחיפה", נמסר מניסן נתיב ירושלים. "לנה נסעה מדי יום לסטודיו בשלושה אוטובוסים בכל כיוון, היא הייתה מורה נפלאה ואהובה שטיפחה דורות של תלמידים בסטודיו באהבה במסירות ובמקצועיות אין סופית".
משח"ם ארגון השחקנים והשחקניות בישראל נמסר: "כואבים וכואבות את מותה הטרגי של לנה אוסטרובסקי, מורה ותיקה ומיתולוגית לפיתוח קול בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, שנהרגה יחד עם בני משפחתה בפגיעת הטיל בחיפה. במשך שלושה עשורים, לנה טיפחה דורות של שחקנים ושחקניות במסירות, במקצועיות ובעיקר באהבה גדולה למקצוע ולתלמידיה. אנו שולחים ושולחות תנחומים כנים למשפחתה, לקולגות, לקהילת הסטודיו ולכל התלמידות, התלמידים, הבוגרות והבוגרים שזכו ללמוד ממנה".
"הסטודיו למשחק מרכין ראש על מותה הטרגי של לנה אוסטרובסקי, מורה אהובה ומוערכת", ספדו בסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין, בו לימדה. "לנה הייתה מורה לפיתוח קול ודיבור לתיאטרון, שידעה לשלב בין רגישות אנושית עמוקה לבין דרישה מקצועית בלתי מתפשרת. בדרכה השקטה והמדויקת הטביעה בסטודנטים שלנו יסודות של הקשבה, דיוק ואהבה למקצוע. היא תחסר לנו מאוד - בנוכחותה, בעבודתה, ובאור האנושי שהביאה איתה לכל מפגש. נזכור אותה בצער גדול ובהוקרה".
"אני משתתפת בצערה הכבד של משפחת אוסטרובסקי על מותה הטרגי של לנה אוסטרובסקי ז״ל, מורה לפיתוח קול בניסן נתיב", פרסמה ברשתות החברתיות המשוררת והפעילה החברתית אלקס ריף. "לנה הייתה דמות משמעותית - מורה מסורה, מקצועית וקפדנית, שהאמינה בעבודה עמוקה ובהתמדה, אך תמיד ידעה לראות את הטוב בכל תלמיד ותלמידה. היא הותירה חותם בלבבות רבים בזכות אישיותה החמה, חיוכה הכובש ורוחב ליבה. מותה הטרגי, הוא אובדן כבד לכל מי שזכה להכיר אותה. יהי זכרה ברוך".
"לנה אהובה שלי,מורתנו היקרה", נפרד השחקן אורי סעדה. "את כל הסיפורים הכי יפים למדנו לספר בשעה ההיא בימי שני ורביעי, סיפור אוכל וסיפור צבע, רגש ופחד, סיפור מנחם, הסיפור שלנו. היית יותר ממורה לפיתוח קול לימדת אותנו להחזיק את הגוף שלנו, נתת לנו להכיר את הקול החם, היחידי שלנו בחדר הפסנתר בבית אלישבע. הסיפור שהענקת לנו נגדע בצורה הכי נוראית. הלב שלי נשבר היום כששמעתי ש״מנותקי הקשר״ הם את ובעלך שאהבת ובנך האחד עם בת זוגתו. אזכור אותך תמיד, תודה על הכל".
"לנה אוסטרובסקי המורה שלנו לפיתוח קול בדיבור נרצחה בחיפה. אני כותבת את זה ולא מאמינה", נפרדה תלמידתה הזמרת והשחקנית מיכל גורפיין. "'אופי זה גורל', לנה הייתה אומרת בפאתוס וכריזמה ששמורה רק לה .אי אפשר היה לערבב אותה. הכול היא הייתה יודעת. היא הייתה מספרת לנו איך שומעים שקרים בקול של אדם, ולמה אנחנו שונאים אנשים שמדברים בטון יותר גבוה ממה שהם באמת מדברים. כשמישהו היה מספר לה שהוא 'מנסה' להפסיק לעשן, היא הייתה עונה: 'אני לא קונה את זה בשתי אגורות'.
"היא לימדה אותנו שאוויר זה לא קמח, לא לוקחים כדי שיהיה, היא לימדה אותנו לחלק משפט לפרזות, היא הייתה מגיעה מחיפה על עקבים דקיקים ובגדים מקטיפה. היא הייתה אישה קסומה וקלאסית. היינו חשובים לה, והיא כל כך אהבה צלילים, מוזיקה ופסנתר. הפסנתר שלה היה נעול במפתח עם כיסוי עליו, אבל היא הרשתה לי לנגן עליו. כתבתי עליו את רוב השירים. יום אחד היא שרה לנו את the man I love, וכולנו הקשבנו בפליאה. איזה קול יפה היה לה. היא הייתה קוראת לנו אומניצים יקרים. האישה הכי עדינה ואלגנטית בעולם נלקחה באופן כל כך אכזרי. אני לא יכולה לקבל את זה. האמת שהמשפט המלא של לנה היה 'אופי זה גורל ועבודה זה אושר'. אני אקח את זה איתי תמיד, את בכל הצלילים שאנגן ואשיר, אני כבר כל כך מתגעגעת".
