מזל ש"הכוכב הבא לאירויזיון" הוסיפו ספה לפורמט הפעם. צפייה בעונה הזאת ממש עושה חשק לשלוח את עם ישראל לטיפול טוב והספה החמה עשויה להיות הדבר הנכון במקום הנכון. אחרי הכול אנחנו עם בפוסט-טראומה. 7 באוקטובר קרה לנו בעצם פעמיים. בפעם הראשונה באירוע עצמו, בפעם השנייה כשהתברר לנו שכמעט לאף אחד בעולם לא אכפת. אחרי המתקפה העם הזה התעלה על עצמו בסולידריות מופתית ומנע מעצמו לקרוס. מול האדישות של העולם אנחנו כמעט חסרי אונים. האירוויזיון הוא המקום שאליו אנחנו משגרים את העלבון שלנו ומקווים שמישהו שם יתעשת ויבין אותנו. אירופה היא כבר מזמן לא אירופה של שנות ה-70, אפילו לא אירופה של שנות ה-90, אבל אנחנו לא מאבדים תקווה.
מתוך "הכוכב הבא לאירוויזיון"
(צילום: באדיבות קשת 12)
המילה שחזרה לאורך כל העונה הזאת, שהסתיימה אמש (ד') במשדר הגמר בקשת, היא "בוז". טראומת הבוז מההופעה המצוינת של עדן גולן בשנה שעברה רק העמיקה את תחושת הבידוד שלנו. עכשיו אנחנו יודעים למה הנציגים שלנו בתחרות צריכים להיות מוכנים. לא להופעה החיה, לא לסיקור התקשורתי, אפילו לא לשאלה איך מממנים את ההשתתפות שלהם בתחרות. הם צריכים להיות מוכנים לעמוד מול הבוז, לזקוף את הראש בגאווה ולדעת שהצדק איתם. מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר, בתחרות פופ אירופית? אין לי מושג.
יובל רפאל, הזוכה של הגמר הזה והשליחה שלנו לבאזל במאי הקרוב (תודה, אירופה, אין לך את זה ביותר סמלי. אולי רק אירויזיון באוגדנה) היא בחירה מצוינת. למעשה, כפי שציין בתבונה יזהר כהן כשהוא נשאל על שלישיית הגמר - רפאל, ואלרי חמאתי והצמד מורן אהרוני ורד אורבך - כל אחד מהם הוא הבחירה הנכונה לתפקיד. לכולם יש ימים טובים וימים טובים פחות אבל בשורה התחתונה כולם מבצעים מוצלחים שהיו יכולים לעמוד על הבמה המלחיצה ומופרעת הקשב הזאת ולא לפשל.
2 צפייה בגלריה
הכוכב הבא לאירווזיון רגע הזכייה
הכוכב הבא לאירווזיון רגע הזכייה
תוך שנה וחצי עשתה מסלול מואץ מהנקודה הכי נמוכה בחיים שלה לאחת הנקודות הגבוהות. יובל רפאל מתוך "הכוכב הבא לאירווזיון"
(צילום: באדיבות קשת 12)
למעשה ההתנקזות של שלוש האפשרויות האלו לגמר הייתה מעניינת כי כל אחת מהן ייצגה משהו שלאו דווקא קשור ליכולות אמנותיות. יובל רפאל, שורדת הנובה, שתוך שנה וחצי עשתה מסלול מואץ מהנקודה הכי נמוכה בחיים שלה לאחת הנקודות הגבוהות, מייצגת את ניצולי 7 באוקטובר ואת הרצון שלנו להזכיר לעולם (שוב) מה קרה לנו. מורן אהרוני ורד אורבך הם שאיפה הגונה של נורמליות ואפילו קומיות (אין לי מושג איך זה עובד מבחינת חוקי האירויזיון - האדם ששר, ארי פפר, אומנם לא משתמש בפלייבק אבל גם לא נמצא על הבמה - אבל עקרונית כל דבר שרד אורבך ממצמץ בקרבתו הוא הבחירה הנכונה מבחינתי). שליחה של ואלרי חמאתי הנרגשת והמנוסה לאירויזיון מסמלת אופטימיות ורצון לדו-קיום. יכול להיות שאף אחד מהמסרים האלה לא מזיזים לאנשים שקובעים מי ינצח, עד כמה שהמחשבה הזאת מכאיבה, יכול מאוד להיות שלאף אחד עדיין לא אכפת.
העובדה ששיאי ההצבעות של כל העונות נשברו אמש מעידה שהעונה הזאת לחצה לנו הרבה יותר מאשר על השאלה מי יתעטף בדגל בבאזל. חלק ניכר מהסיפורים האישיים של המתמודדים נגעו לאירועי 7 באוקטובר ובחירות השירים שלהם, עד הרגע האחרון, קיבלו כמעט תמיד פרשנות בהקשר הזה. הגמר עצמו נראה כאילו אסי ורותם עושים לעצמם אירויזיון קטן, כדי להראות לעולם שאנחנו לא צריכים אותו יותר, יש לנו משל עצמנו.
2 צפייה בגלריה
רד בנד ומורן אהרוני
רד בנד ומורן אהרוני
אירויזיון קטן, כדי להראות לעולם שאנחנו לא צריכים אותו יותר, יש לנו משל עצמנו. רד בנד ומורן אהרוני
(צילום: אורטל דהן זיו)
העיסוק התמידי שלנו באירועי 7 באוקטובר מובן וטבעי, אני רק מקווה שהמשקל שאנחנו מטילים על תחרות פופ בינלאומית והחשיבות שאנחנו מייחסים לה לא תגבה מאיתנו מחיר נפשי ותעלה לנו בבריאות. יש לנו חטופים לשחרר, נשיא אמריקאי לפענח, תאגיד להחזיק בחיים ונוסף לכל קרן פלס צרודה. בברכת הצלחה מסחררת ליובל רפאל הנהדרת, הלוואי ואף אחד לא יצעק לך בוז אף פעם, לא בבאזל ולא במתנ"ס בעפולה. אני בטוחה שתהיה לך חוויה מסחררת ככה או ככה, תמצי אותה. אל תשכחי להביא לנו משהו מהדיוטי פרי, רצוי פאקט של שפיות ונורמליזם, והלוואי שבאירויזיון הבא כבר נחזור לשגרה הישראלית המוכרת והטובה ולשיטה שכבר הוכיחה את עצמה בהצלחה באירויזיון - תימנים.