"מותר כבר לשמוח?" שואל ארז טל בפתיחת התוכנית הראשונה לעונה של "מועדון לילה", שחזרה אתמול לקשת, את השאלה שהטלוויזיה המסחרית שלכם שואלת את עצמה פחות או יותר כבר שנתיים. התשובה עליה הייתה "כן" כבר מזמן, אבל "מועדון לילה" הוא לא פורמט שיכול לאפשר לעצמו לקחת סיכונים עם המיינסטרים. בניגוד לאינטרנט, שלהוציא כמה שבועות סביב אוקטובר 2023 לא באמת הפסיק לצחוק, גם אם צחוק מריר ושחור, "מועדון לילה" צריכה את הקהל שלה שבע, נינוח ונוח להצחקה. חרדה זה פופטיץ.
מתוך "מועדון לילה"
(באדיבות קשת)
אז כן, "מועדון לילה" חזרה, שש שנים אחרי שירדה בפעם האחרונה, ועוד לפני שחזרה היא קודם כל נדחתה, ונדחתה שוב, כתזכורת בלתי נמנעת לעובדה שאנחנו חיים במרחק שיגור אחד או שניים מאיראן ומספיק שמישהו איפה שהוא יקום על הצד הלא נכון כדי שיהיה פה הרבה פחות מצחיק.
השאלה היא לא למה חזרה "מועדון לילה" – היא חזרה כי יש לה קהל ויש ביקוש למה שהיא מציעה, בידור מהסוג הישן והטוב שנוסה ונבדק מדעית, ובימים מעורערים וחסרי אחיזה יש בה משהו מרגיע. ובהתאמה היא החזירה למסך את אורנה בנאי בצורת לימור, היא אירחה טאלנט חשוב של קשת – נועם בתן, זוכה "הכוכב הבא" והנציג של ישראל השנה באירויזיון בצל ההתנגדות העזה לישראל. היא אירחה נציגים של כוחות איחוד הצלה ליתר ביטחון, למקרה שאיראן אכן תפרוץ לשידור, וגם שלושה שורדי שבי שהשלימו את סיבוב ההקפה שלהם כסלבס – האחים מיה ואיתי רגב ועומר שם טוב, למקרה שכולנו ניחטף ונצטרך מישהו שמבין בזה. "מועדון לילה" נמצאת פה בתפקיד הנחמן שי ומוודאת שכולנו נשתה מים בדרך למקלט.
אז נכון, יש משהו אנלוגי כמעט בכמה אנשים שיושבים בפאנל ומספרים פאנצ'ים, אבל במבחן הסופי, "מבחן ה-חחחח", "מועדון לילה" הגיעה למקום בו היא מרגישה בנוח, עם פאנליסטים מנוסים ומושחזים ואחד טרי אבל טוב, ורוב הפאנצ'ים שלה עבדו. אבי נוסבאום מצליח כבר הרבה שנים ללכת על הקו הדק בין סטנדאפ חד, חכם אבל משפחתי ולא פוגעני. ישראל קטורזה ורותם אבוהב כבר יצרו לעצמם ז'אנר משלהם ודניאל חן, היוצר של "ילד רע", עוד קצת צריך מידי פעם שיזכירו לו לשבת אבל חוץ מזה הוא בהחלט משתלב בחבורה ויש לו זווית מעניינת על החיים. בעולם שהולך לכיוון של הומור אינדווידואליסטי פאנל שעובד ואנשים שמגיבים אחד לשני אולי נראים מיושנים אבל כשזה עובד, אין לזה תחליף.
אפילו אם תשאירו את לימור ושמעון מחוץ לתמונה, "מועדון לילה" מכילה כמעט אחד לאחד את האלמנטים של "רק בישראל", שעלתה פה לפני כמה עשורים. קטעים מהטלוויזיה, מראית-עין של עדכניות (להקת "AI פייב") ואורחים מפורסמים. היא לא לוקחת על עצמה את המשימה הכמעט בלתי אפשרית לעמוד בקצב של המציאות כמו "ארץ נהדרת" למשל, אלא נשענת על החוזקות הוותיקות שלה – עריכה מהודקת, בידור מהיר ואווירה פסטיבלית של מעבר מדוכן לדוכן.
התוכנית אתמול נעה בין רגעים מיותרים (המתיחה חסרת-הטעם להדהים שסגרה את התוכנית עם "שירה זלוף", מתרסקת על הרצפה, אפילו מושון היה מסרב לקחת בזה חלק) לבין רגעים מרחיבי לב כמו שלושת שורדי השבי מספרים על הלילות במנהרה שנקרעו בהם מצחוק, או עומר שם טוב שמסביר למה נישק את הראש של המחבל. בין לבין חזרו הפינות המוכרות שהרגישו כמו כורסא נוחה לשקוע בה ולזכותו של טל יאמר שזה בהחלט נראה שהוא עדיין אוהב את מה שהוא עושה, והאדרנלין הזה, גם אם הוא לא מדבק בהכרח, עדיין יש בו מהאופטימיות. בשורה התחתונה, סיבוב הספירלה ש"מועדון לילה" עושה דרך המסך שלכם מבהיר שדור המדבר עדיין יושב עם האצבע על השלט. היא אולי תיעלם שוב לכמה שנים בסוף העונה, אבל אל תתפלאו אם בסופן היא גם תחזור ותרגיע אותנו, אחרי הקטסטרופה הבאה.
