הזמר משה הלל, שנודע בכינוי הצנחן המזמר, הלך היום לעולמו, והוא בן 81.
משה הלל ואשתו שרית
(צילום: באדיבות המשפחה)
"בארבע השנים האחרונות הוא היה מאושפז במוסד הגריאטרי עטרת רימונים אחרי שנפל", אומרת אשתו שרית. "ליוויתי אותו כל יום מאז. הייתי צועקת עליו, 'תתעורר כבר. אין לי כוח לפקקים האלה בדרך אליך. אני רוצה לראות אותך במקום בריא, איתי'. אתמול הוא הסתכל עליי וחייך, ונישק את היד שלי. היום, כשנסעתי הביתה אחרי שנפטר, הודיעו ברדיו על מותו, ואמרתי, 'מדובר על משה שלי? לא יכול להיות' התקשיתי להאמין".
הלל נולד בפתח תקווה. בגיל צעיר התייתם מהוריו ועבר להתחנך בקיבוץ מעגן מיכאל. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו החל להופיע בערבי הראיונות שערך דן בן אמוץ במועדון החמאם ביפו. בן אמוץ ואורי זוהר כינו אותו "הצנחן המזמר", כינוי שהפך מאז לסמלו המסחרי.
הוא התפרסם בזכות השיר "הנער עם הבנג'ו", שהגיע לצמרת מצעד הפזמונים. לאחר פרסומו הוזמן ב-1971 להופיע בפסטיבל הזמר המזרחי בו שר את "יעקב התמים", המוכר יותר בשם "אל תירא ישראל") וזכה במקום השלישי. מאז השתתף בתחרות מספר פעמים. ב-1972 הגיע למקום השני עם השיר "לא הבל היופי". שנה אחר כך שיחק בסרט "קזבלן", שבו גילם מוהל בברית המילה, וכן ביצע בית בשיר "כולנו יהודים".
במלחמת יום הכיפורים שר עם צוות הווי חטיבת גולני את השיר "על שלושה פשעי דמשק" ("אתם לא תעברו, אתם לא תעברו, כאן גולני, גולני לוחם"), שנכתב באותה תקופה. בשנת 1976 זכה במקום הראשון במצעד הפזמונים השנתי עם השיר "חג לי". ב-1982 השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי בפעם האחרונה עם השיר "אלייך התמה", שלא זכה להצלחה. באותו פסטיבל זכה זהר ארגוב עם השיר "הפרח בגני", שיועד לו בתחילה, לדבריו, על ידי מפיק של הפסטיבל.
הלל הוציא גם תקליט ובו שירי הפסטיבלים וכן שירים אחרים שהיו ללהיטים, ביניהם "המטאדור", "צל גופך", "שיר שבת", ועוד. כמו כן שיחק במחזמר "מזל דגים" של תיאטרון גיורא גודיק ושר את השיר "חיים גנובים" - שיר הנושא מהסרט "אבא גנוב" של יהודה ברקן.
בשנות ה-80 ושנות ה-90 פתח פאבים ומועדונים, אירח חברים, ואומנים שונים, והופיע בהם עם השירים שלו, עד שעזב את השירה והצטרף ב-1996 לחברת איתוראן, בה עבד במשך שמונה שנים. עם סיום עבודתו בחברה, חזר להופיע.
בשנת 2020 זכה הלל בפסטיבל "השיר הבא" - המשך לפסטיבלי הזמר המיתולוגיים בגרסה חדשה ובניהולו של אלי ניסמן במקום הראשון. שנתיים אחר כך הוענק לו אות הוקרה מיוחד בפסטיבל השיר הבא.
