חיים יבין, ממייסדי הערוץ הראשון ומי שנחשב ל"מר טלוויזיה", הלך לעולמו היום (רביעי) בגיל 93. "בצער עמוק אנו נפרדים מבעלי, אבא, סבא, שהגיע לשיבה טובה", כתבו בני משפחתו. הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי בשעה 11:00.
יבין שימש כמגיש מהדורת החדשות של הערוץ הראשון מתחילת שידורי הטלוויזיה בישראל ב-1968 ועד 2008. במהלך חייו מילא כמעט כל תפקיד אפשרי בתחום התקשורת בישראל: רדיו, טלוויזיה, בימוי, הפקה וכתיבה ספרותית, הגיש משדרי בחירות רבים ואף זכה בפרס ישראל בתחום התקשורת.
"קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין", ספד לו הנשיא יצחק הרצוג. "במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית".
"אני מתנצל על הקושי שלי לבטא את רגשותיי נוכח הידיעה הכל כך עצובה לי, למשפחתו ולציבור רחב בישראל ששומע על כך שנדם קולו של חיים יבין היקר", ספד לו יעקב אחימאיר בשיחה עם ynet. "איש הטלוויזיה הרהוט, החכם, המדייק, הצנוע, המקצוען, ממנו למדנו הרבה, הכל נעשה בצורה חכמה ללא יהירות ללא גאווה אלא בצנעה, אפילו בחוכמה. עבדתי איתו בצילו במשך תקופה ארוכה מאוד, למעשה מיום כינונה של הטלוויזיה הישראלית. אני לא יודע מתי אפשר יהיה לסכם או לספר על פועלו של חיים, החברה הישראלית חסר לה. בלי להגזים אני חושב שהציבור שמאזין, צופה בחדשות, התייתם עם פטירתו של חיים יבין".
"קיבלנו בצער את הידיעה על לכתו של חיים יבין, חתן פרס ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית ומי שנודע במשך עשרות שנים כ'מר טלוויזיה'", ספד לו נשיא המדינה יצחק הרצוג. "במשך למעלה מארבעה עשורים ליווה חיים את אזרחי ישראל ברגעים המכוננים של חיינו הלאומיים - במקצועיות, באחריות ובממלכתיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף התקשורת בישראל. קולו ופניו היו מזוהים עם פרקים מרכזיים בתולדות המדינה, והוא הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית. מיכל ואני שולחים תנחומים מעומק הלב לרעייתו יוספה, לילדיו ומשפחתו, לחבריו, לעמיתיו הרבים ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".
דן שילון ספד אף הוא ליבין. "אני בשוק. ממש בהלם. אני לא מצליח להתאושש כדי לדבר באופן רציונלי. הלכתי יחד עם חיים 60 שנה. הוא היה מאוד יקר לי. היינו חברים טובים. הלך אדם יקר בתולדות המדינה. אדם שמסמל אנשי מקצוע שיודעים לעבוד, יקר במובן הטוב של המילה. עברנו הרבה ימים של התעלות ונפילות. היו בו שילוב של יכולת כתיבה, הגשה, יכולת דיבור חופשי, אינטליגנציה גבוהה מאוד וידיעה בהיסטוריה, ובעיקר בן אדם הגון ורגיש".
גם בכאן, תאגיד השידור, נפרדו מיבין שהיה ממקימי הערוץ. "קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור – הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי והתקשה להוציא מפיו את המילים 'יצחק רבין מת', לאחר רצח ראש הממשלה – ואמר, כשקולו משתנק – 'רבין אינו עוד בין החיים'", ספדו לו. "אנו מחבקים בחום את משפחתו עם לכתו של מי שהיה אבן יסוד של ממש בשידור הציבורי בישראל. יהי זכרו ברוך".
תכנן להפוך למורה בתחילת הדרך. חיים יבין
(צילום: אלכס קולומויסקי)
יבין נולד ב-1932 תחת השם היינץ קלוגר בשלזיה הצפונית, שאז נכללה כחלק מגרמניה וכיום ממוקמת בפולין. בגיל שנה עלה ארצה וגדל והתחנך בקריית בנימין. בבגרותו למד בתיכון בקריית מוצקין, אולם הוא לא השלים את לימודיו והחל לעבוד במסגריה בבית חרושת לזכוכית "פניציה" שבחיפה. את בחינות הבגרות השלים אחרי שירותו הצבאי. לאחר שחרורו החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והשלים תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית. הוא תכנן להיות מורה, אך החיים גלגלו אותו לכיוון התקשורת.
את צעדיו הראשונים בעולם התקשורת בארץ עשה ב-1956, כשהחל לעבוד בתחנת הרדיו הממלכתית קול ישראל. ב-1962 הוא ייסד את שידורי "הגל הקל", שלימים הפך לרשת ב'. בהמשך עבר יבין למחלקה התיעודית בקול ישראל, שם שימש כעורך, מפיק ומגיש.
יבין נמנה על מקימי הערוץ הראשון, שתחילה נקרא הטלוויזיה הישראלית, עוד כשהושק באופן רשמי ב-1968. ב-23 ביולי באותה שנה, יבין הגיש את מהדורת החדשות הראשונה ששודרה בטלוויזיה בישראל, "מבט לחדשות", שעסקה במטוס אל על שנחטף לאלג'יריה. בשנים שחלפו מאז וכשהוא צובר באמתחתו עוד ועוד תוכניות אקטואליה, יבין הפך לאיש שהכי מזוהה עם המסך הקטן ושדמותו הופיעה בו בלי הרף. לצד ההגשה, יבין שימש גם כעורך של "מבט" ו"מבט שני" (שגם אותה גם הגיש), וערך סרטי תעודה רבים. ב-1986 מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית ובו שימש עד 1990.
לאורך השנים הוצמד ליבין הכינוי "מר טלוויזיה", עליו אמר בריאיון ל-ynet מ-2010, "לא אני נתתי לעצמי את הכינוי הזה. אני מתייחס לזה בחיוך סלחני. אפשר להגיד שזה מביך אבל מחמיא". ב-1977 הוא אף טבע ביטוי שלימים יהפוך למטבע לשון - "מהפך", במהלך סיקור ליל הבחירות לכנסת התשיעית שבהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך. "הביטוי 'מהפך' נקלט בצורה כזו, שמאז 1977 אם אחת צובעת את שערה לבלונד מיד אומרים שהיא עברה 'מהפך'", שחזר המגיש בריאיון ל"ידיעות אחרונות" מ-2016.
על הכינוי "מר טלוויזיה" אמר: מביך אבל מחמיא". חיים יבין
(צילום: חיים הורנשטיין)
אותו משדר היה הראשון שבו נעשה שימוש במדגם ותוצאות הבחירות, גם אם לא רשמיות, הוכרזו עוד באותו לילה. "מנהל החדשות דן שילון הראה לי קטע מהטלוויזיה הבריטית - יוצאים עם התוצאות הסופיות של הבחירות מיד עם סגירת הקלפיות. לפי מדגם. אמרתי לו, 'השתגעת!? איך יאשרו כזה דבר'? הוא אמר - 'תראה שיאשרו'", הוא נזכר באותו ריאיון. "במבצע חשאי פיזרנו 25 קופסאות מדגם ברחבי הארץ בעזרתו של הסטטיסטיקאי חנוך סמית. אמרתי לעצמי, 'שמע, זה תרגיל נורא נחמד. יצליח? הכול טוב. לא יצליח? נגיד שעשינו רק משחק'. היה מתח גדול מאוד ולפנות ערב התחילו התוצאות לזרום מהקופסאות לטלפניות באולפן. הסטטיסטיקאים עיבדו את התוצאות. חנוך יושב לידי ואומר לי בפנים רציניות - 'תשמע, הליכוד הולך לנצח בבחירות ובגין הולך להיות ראש הממשלה', אני החוורתי כמו הקיר."
לאורך השנים יבין היה מזוהה בעיקר עם ממלכתיות בתקופתו בערוץ הראשון הקפיד, עד כמה שניתן, שלא לשקף את עמדתו הפוליטית. אולם ב-1981 עיקם את פרצופו לאחר שידור נאום של בגין, לפי דבריו בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-1992, בגלל שעריכתו לא מצאה חן בעיניו. תגובתו של יבין הציתה סכסוך בינו לבין בגין עצמו שאמר, "פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן". זמן מה לאחר מכן כשהשניים נפגשו הבהיר בגין שהדבר נאמר בהומור.
חיים יבין
(צילום: אביגיל עוזי)
פרט לעבודתו בתחום החדשות, יבין תחזק גם רקורד מרשים של עשייה דוקומנטרית החל משנות ה-80 עם "הנבחרים" או "גחלת לוחשת" שבמסגרתה נסע לרוסיה (ואחר כך גם כתב ספר באותו שם), דרך "ארץ המתנחלים" מעוררת המחלוקת ששודרה בטלעד ב-2005, ועד סרטו התיעודי מ-2016 "ירושלים - עיר של חלומות שבורים". פרט לעבודתו הבלתי פוסקת בטלוויזיה יבין גם הקליט בשנות ה-70 אלבומי סיפורים לילדים, בשנים מאוחרות יותר הרצה במוסדות להשכלה גבוהה, בהם החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ובשנות ה-90 עבר לפרק זמן קצר לזכיינית קשת בערוץ 2.
ב-1997 זכה יבין בפרס ישראל בתחום התקשורת, וב-2003 זכה לכבוד נוסף כאשר היה הראשון לקבל פרס למפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה. "כבר שנות דור שחיים יבין מלווה את מדינת ישראל במבט ממסך הטלוויזיה, הוא היה שם כשזו הייתה האופציה היחידה והוא נמצא שם גם עכשיו, הוא הפנים של החדשות, הוא התואר של הבשורות, הוא האמירה, הניואנס, הסיפור והמהפך", כתבו אז בנימוקם. ב-2009 העניקה לו אוניברסיטת בן גוריון תואר ד"ר לאות כבוד.
במאי 2007 טלטל המגיש הוותיק את עולם התקשורת כשהודיע כי בכוונתו לפרוש מהגשת מהודרת "מבט" לאחר כ-40 שנה, ובפברואר 2008 הגיש את המהדורה בפעם האחרונה. בשנים האחרונות יבין נעלם באופן יחסי מעין הציבור. ב-2010 הוציא ספר אוטוביוגרפי "עובר מסך", והגיש תוכניות ברדיו.
עובר מסך. אורנה בנאי, חיים יבין וארז טל. מתוך "רק בישראל"
(צילום: דנה קופל)
בשנת 2016 עלה שמו של יבין במסגרת גל עדויות על הטרדות מיניות לכאורה. כמה עובדות לשעבר ברשות השידור סיפרו כי הטריד אותן מינית והתנהג כלפיהן באופן בלתי הולם. יבין הכחיש את הטענות לכל אורך הדרך ואמר כי "לא היה ולא נברא", וכי אף ששררה אז "אווירה חופשית יותר", הוא "לא עבר את הגבול".
בתחילת נובמבר 2025 נודע כי בתו הבכורה של יבין, דפנה יבין-רכס, הלכה לעולמה בגיל 54 לאחר מאבק במחלת הסרטן. יבין-רכס שימשה במשך שנים בתפקיד בכיר בפרקליטות מחוז תל אביב, ובגיל 50 עזבה את עולם המשפט כדי להגשים את חלומה להשתלב בחינוך. בשנותיה האחרונות ניהלה את בית הספר היסודי צוקי אביב בתל אביב, והותירה אחריה בעל ושלושה ילדים.
יבין הותיר אחריו את אשתו יוספה, בניו יונתן, מייקי וחגי, נכדים ונכדות.
