16 מועמדויות. 16. שיא היסטורי. הסרט שעקף את השיאים הקודמים במספר המועמדויות לאוסקר לסרט של מחזיקי השיאים הקודמים "לה לה לנד", "הכל אודות חווה", ו"טיטניק" - סרטים ששניים מהם שימשו השראה למאות כותרות בעיתון ואחד הוביל לאלפי ממים של "היה מקום לשניים על הקרש ההוא שצף בצפון האטלנטי, צדק לליאו" - נקרא, ובכן, "חוטאים".
"חוטאים" - טריילר
(קרדיט: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
יכול להיות שראיתם אותו, הוא הוצג כמה שבועות כאן גם בישראל לפני כמעט שנה, סביר להניח שלא. יכול להיות שיזכה באוסקר עוד חודש וחצי, סביר להניח שלא ("קרב רודף קרב" עדיין מוביל בקרב המהמרים, למרות שייתכן ומומנטום המועמדויות ייתן עכשיו פוש ל"חוטאים"). ובכל זאת, השיא הזה תמוה, על סף המרגיז. מישהו אי פעם יחזור ל"חוטאים"? סרט ערפדים בינוני עם כמה הגיגים על חשיבותה של מוזיקה בחיינו (וואו, באמת נושא שלא נדון מספיק, נניח בקולנוע מוזיקלי), ומעלתו העיקרית, היא, ובכן, שהוא עוסק בשחורים שסובלים מגזענות? למה לא לחתוך ישר ל"צבע הארגמן"?
לרקורד, כותב שורות אלה אינו ילד עם טרופית שחושב שהאוסקר הוא מייצג של מהו באמת "הסרט הטוב ביותר" - כאילו זה ויכוח אובייקטיבי שאפשר להכריע - או אפילו הבולט ביותר. לאורך השנים, וממש לא רק בעשור האחרון, היו סרטים זוכי אוסקר ושוברי שיאים באוסקר שהתחמקו כל כך יפה מהזיכרון שעצם העלת שמם מעורר תהיות אם אני עובד עליכם: "זיגפילד הגדול", "ספוטלייט", "גברת מניבר", "נישואי סינסנטי", "כחום הלילה", "אדם לכל עת", "יבורכו האמיצים". נ.ב כן לא התאפקתי וכללתי ברשימה הזו שני סרטים פיקטיביים, והשאר באמת סרטים אמיתיים שבשלב מסויים מאות עד אלפי מצביעים בהוליווד הכתירו כ"סרט הטוב של השנה". בהצלחה עם הגוגל.
מנגד, איני גם מאנשי "מוסד האוסקר פשט את הרגל", שאומרים לרוב אנשים שמעולם לא עקבו אחריו ואין להם מושג מתי היו לו מכנסיים. האוסקר, לטוב ולרע, הוא מייצג "הטעם הטוב" של הוליווד בכל שנה - ובניגוד לסטריאוטיפ מספק לא מעט אבחנות מרתקות וגם מפנה זרקור ללא מעט סרטים שווים שלולא האוסקר היו נזרקים לתהום הנשייה.
"אנורה", למשל, הוא עדות יפה מאוד לאופן שבו הקולנוע העצמאי, הקולי, המיני הוא משהו שלפתע הוליווד רוצה לנכס בעצמה, וגם זכייה של סרט גיקי ומגניב כמו "הכל בכל מקום בבת אחת" היא עדות לזמנים המשתנים (לטובה, במקרה הזה). בלי האוסקרים ספק אם טרנטינו היה הופך לשם-בכל-בית, וגם סרט קוריאני כמו "פרזיטים" היה נשאר כבון-טון בין עכברי סינמטקים ולא פורץ קדימה כקלאסיקת קולנוע עולמית. וזה לפני שנדבר על קלאסיקות אמיתיות, על-זמניות, שזכו בדין, סרטים כמו "הסנדק", "קזבלנקה", "שתיקת הכבשים", "רשימת שינדלר", "צלילי המוזיקה", "אופנהיימר" ממש לאחרונה וכאמור "טיטניק".
3 צפייה בגלריה
עדות יפה לניכוס ההוליוודי של הקולנוע העצמאי. מתוך "אנורה"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
איפה הם ואיפה "חוטאים"? ובכן הוא בשום מקום. כלומר, אנחנו מבטיחים שהוא ב-VOD של כל השירותים ומפיציו בארץ בדין חוגגים את ההישג, אבל חוץ מהם באמת היה אפשר אתמול להרגיש את האוויר החם היוצא ממפלצת ההייפ הזו, שמקודמת לאוסקר מאז יציאתה באפריל אשתקד. הסיבות, כבודו, מגוונות ולא מאוד מעניינות: להוליווד יש פטיש עם הבמאי הצעיר השחור ריאן קוגלר ועמיתו מייקל בי. ג'ורדן - שמסרב להפוך לכוכב למרות מאמצים וכתבות מפרגנות כבר עשור. שניהם כבר סידרו למארוול בוננזה קופתית עם "הפנתר השחור", והוא סרט המארוול הראשון והיחיד שזכה עד עכשיו במועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (למרות שהיה meh במקרה הטוב), ועכשיו הוליווד באמת איבדה את השיט שלה כשקוגלר וג'ורדן עשו - שימו לב: סרט. מקורי. שהוא לא המשכון. או מבוסס מותג. מיוצרים שחורים ועל גיבורים שחורים. ולא הפסיד כסף בקופות (מה שאי אפשר לומר על "קרב רודף קרב", למרות שגם "חוטאים" לא היה להיט ענק, 370 מיליון דולר הכנסות, שליש מ"ברבי"). תקשיבו, זה קונספט.
נאמר לאקדמיה שאם החלטתם לשבור שיא היסטורי עם 16 מועמדויות (!) לפאקינג סרט בינוני כמו "חוטאים", אתם מוזמנים לקחת מכונת זמן ל-1994 ולתת חצי מהן לאביו הקדמון המוצלח בהרבה "ראיון עם ערפד", שמספר אגב בערך את אותו סיפור שמתרחש במדינה שכנה בדרום בארה"ב, עם אותם מבטאים נמרחים ומעצבנים. נכון, כולם שם היו חיוורים כסיד ולא, איך נאמר זאת, מהעדה (אהמממ) ושני השחקנים הראשיים - אחד טום קרוז, שני בשם בראד פיט - בתפקיד אולי הכי גרוע בקריירה שלהם (ומנגד, קירסטן דאנסט הצוציקית ואנטוניו בנדרס בנדרס האלוהי ובפיק הסקסיות שלו - הכי טובים שהיו אי פעם). אבל היי, הכל שם מפחיד, מדליק וסקסי הרבה יותר - וכל כך הרבה יותר מבדר. תכלס המועמדות היחידה מה-16 שמוצדקת ל"חוטאים" היא לשחקן המשנה הוותיק דלרוי לינדו, וגם זה יותר בגלל סרטים אחרים שעשה.
אבל "חוטאים" הוא לא סרט. הוא פוסטר. כן, אני יודע שהוא שאתם ישר רוצים לקפוץ ולומר Woke, אבל זה רק חלק מהסיפור. זה לא שכל הסרטים על גיבורים שחורים זוכים באוסקר, אפילו אם יש בהם נבלים לבנים כמו שם (כך יצא שכל הערפדים לבנים) - זוכים באוסקר. תשאלו את ספייק לי. זה פשוט "הסרט הנכון" מבחינת הוליווד. האוסקרים במיטב אמורים לייצג איכות, לצד תובנות לתוך מוח-הכוורת הקולקטיבי של הוליווד. הפעם, נראה שבהוליווד רצו להשתלט על התהליך, ומראש לקבוע מה הסרט שמוציא אותם הכי טוב - מבחינת מה אתם חושבים עליהם שהם חושבים עליכם ועל העולם. "אנחנו? לגמרי מתים על סרטי ז'אנר וערפדים. וכאלה עם שחורים שבסוף יורים במכונות ירייה בגזענים לבנים? זה ממש אנחנו! מתוקה, איפה הטלפון של המנקה בריכה שלנו".
טוב, ועוד קיטור אוסקר אחרון: "פורמולה 1" זו פיסת בומריות מביכה שזקני האקדמיה דוחפים, והעובדה שהוא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר היא עדות לכך שיש אנשים שבעיקר הולכים לסרטים כדי להרגיש שהם בראד פיט במכונית מהירה. כסרט, הוא לא עובד. נו טוב, נתנחם במועמדויות המוצדקות לאית'ן הוק, קייט הדסון, רוז בירן ולשני הבמאים הישראלים שעשו היסטוריה. וקדימה, שינצח "קרב רודף קרב" וכולנו נוכל לחשוב על האוסקר הנוכחי בפחות מבוכה.
