פמלה אנדרסון וטומי לי היו התגלמות הקלישאה והפנטזיה של זוגיות סלבריטאית פרועה בסוף שנות ה-90. הוא היה המתופף הפרוע של להקת המטאל "מוטלי קרו", טיפוס מקועקע ומוחצן שאינו בוחל בסמים ואלכוהול, והיא היתה נערת "משמר המפרץ" יפהפיה וחושנית, שהופיעה על השער של "פלייבוי" וכבר היתה במסלול המהיר לכיכוב בפנטזיות אירוטיות של לא מעט גברים. סיפור האהבה שלהם היה כל מה שהייתם מצפים מסלבריטאים חסרי גבולות – הם הכירו במועדון, והדבר הראשון שטומי לי עשה כשהוא ראה את אנדרסון היה ללקק את הפנים שלה. היא בתגובה חשבה שהוא היה בחור חברותי ונחמד, והסכימה לתת לו את המספר שלה. הוא טס אחריה למקסיקו כשהיא היתה בנסיעת עבודה, וארבעה ימים אחרי שהם הכירו הם כבר היו נשואים. במקום טבעות היא קעקעה את השם שלו על האצבע שלה. הוא קעקע את שלה על איבר מינו.
הם היו פראיים ונוטפי סקס, ואם זה לא מספיק, אנדרסון, שחלמה להיות אמא, נכנסה להיריון באופן די זריז. בחודש השביעי להריונה, כשהיחסים בינה ובין טומי לי כבר מעורערים למדי ממילא, נגנבה מהבית שלהם כספת שהכילה שלל פריטים בעלי ערך, כמו גם קלטת סקס בה השניים תיעדו את עצמם במהלך ירח הדבש שלהם. בדיעבד מסתבר שמי שאחראי לגניבה היה ראנד גוטייר, שעבד אצל לי בשיפוצים ורצה לנקום בו על שפיטר אותו מבלי לשלם לו על העבודה שביצע. גוטייר הפיץ את הקלטת באמצעות האינטרנט, שעוד היה בחיתוליו, בשיתוף פעולה עם חבר שביים סרטי פורנו - והרוויח עליה 77 מיליון דולר בשנה הראשונה.
קלטת הסקס הזאת היתה הראשונה מבין קלטות סקס של סלבס, חלקן מבוימות מן הסתם, שדלפו בהמשך והיוו עוד חוליה אקזוטית בארגז הכלים ההכרחי של סלב המבקש להתפרסם. אלא שהאפטר-אפקט שלה היה הרסני לקריירה ולחייה של אנדרסון. אבל בשלב הזה היא ולי כבר השתרשו כל כך עמוק בתודעה הציבורית כזוג שהוא התגלמות הפנטזיה של חיים משולחי רסן ונטולי עכבות, שאיש לא ראה בהם בני אנוש שנפגעו פגיעה אמיתית מחשיפה שנכפתה עליהם ושלא ביקשו מעולם. לא מעט אנשים האמינו שאנדרסון ולי הפיצו את הקלטת בעצמם, או שההתרעמות מצידם נגעה לעובדה שלא הרוויחו אפילו סנט אחד מהכנסות הקלטת. לי ואנדרסון ניסו להיאבק בהפצת הקלטת באמצעות תביעות וחקירות פרטיות, אבל בסופו של דבר לא הצליחו לעצור אותה. את הבקשה הראשונה לגירושים מלי הגישה אנדרסון שנה לאחר הנישואים, והם המשיכו ביחסי און אנד אוף עד שנת 2001.
2 צפייה בגלריה
מתוך Pam & Tommy
מתוך Pam & Tommy
מתוך "פאם וטומי"
(צילום: HULU)
אפשר להבין למה הסיפור הזה קרץ לרוברט סיגל, יוצרה של "פאם וטומי" - הדרמה הקומית שעלתה בהולו השבוע (שלושה פרקים מתוך שמונה כבר שוחררו). הוא מכיל כל כך הרבה קצוות חוטים מפתים – עלילת פשע אמיתי שמתרחשת בתקופה נוסטלגית כמו תחילת פריחת האינטרנט, קומדיה סאטירית על תרבות הסלבס והסיקור התקשורתי שלהם, סיפור אהבה כמעט טראגי ואמירה ביקורתית על העובדה שמי ששילמה את המחיר היתה אנדרסון (לילי ג'יימס, "מאמא מיה"). אבל הניסיון לתפוס את כל הקצוות האלה בבת אחת מפזר את "פאם וטומי" והופך אותה למשעשעת לפרקים ונעה בין סצנות משעממות ומרוחות, מטופשות למדי (כן, איבר המין של טומי לי, בגילומו של סבסטיאן סטן, מדבר איתו, ולא שיחות מעניינות במיוחד, אם יורשה לי להעיר), ובין ניסיונות להפוך את מערכת היחסים של לי ואנדרסון לאנושית באופן שישיל מעליהם את הקריקטורה ויהפוך אותם למעוררי אמפתיה. קו העלילה המוצלח יותר הוא זה שנאמן למציאות – איך הצליח גוטייה להפיץ את הקלטת - אך דווקא מערכת היחסים של לי ואנדרסון, שבה התסריטאים לקחו לעצמם קצת יותר חופש, שטחית וחד מימדית, לפחות בשלושת הפרקים הראשונים. התסריט נע בין רצון להפוך את מערכת היחסים ביניהם למרגשת ובין כניעה לסטריאוטיפ, והפוטנציאל הקומי של הקלישאה על בלונדינית וכוכב רוק.
2 צפייה בגלריה
מתוך Pam & Tommy
מתוך Pam & Tommy
מתוך "פאם וטומי"
(צילום: HULU)
אין ספק שאחד המרכיבים היותר מרשימים ב"פאם וטומי", בעיקר עבור חובבי הפשע האמיתי לסוגיו, הוא הליהוק המוצלח והאיפור המשלים שהופכים את סטן ואת ג'יימס להמחשות משכנעות מאוד של הדמויות המקוריות שהם מגלמים. ג'יימס עושה עבור "פאם וטומי" את מה שיוצריו (היוצר סיגל והמפיקים סת' רוגן, שגם מגלם את ראנד גוטייר, ושותפו אוון גולדברג) טוענים שעמד לנגד עיניהם כשיצרו את הסדרה – לתקן את התפיסה של אנדרסון שהתקבעה לאחר פרשת הקלטת. ג'יימס מגלמת אותה באופן חומל ומחמיא ובהחלט הופכת אותה לאנושית. אנדרסון עצמה, אגב, לא הגיבה לפניות של ג'יימס ושל יוצרי הסדרה כשאלה ביקשו שתשתף איתם פעולה. בריאיון קודם היא סיפרה שמעולם לא צפתה בקלטת ומן הסתם העדיפה שלא לעורר שדים מן העבר, מה שהעלה את התהיה האם יש טעם לפגם בסדרה שאמורה לפרגן לאנדרסון, אם היא נעשית ללא אישורה. "פאם וטומי" אמנם מעוניינת להותיר אחריה צופים אמפתיים יותר כלפי אנדרסון בצידה השני, השאלה היא כמה מהם יצליחו לצלוח אותה כדי לגבש דעה.