בוקר טוב, שלוכיות (הוא אמר שלופות!) מכומנות שכמוכן. הדחה נוספת, שלא לומר ניפוי מכוון של דייר מכהן מבית האח, ואפשר כבר לזהות מגמה, אפילו יותר מאחת. נדב ברנס עזב את הבניין וחזר לילדים ולאשתו ולחיסכון שלו לתאילנד, וחבורת טל-תמיר ספגה מהלומה נוספת. נדב לא היה מתנת אלוהים לברואיו, בלשון המעטה. הוא לא הביא איתו תובנות מעניינות או סוגייה מרתקת בהקשר של החברה הישראלית. מצד שני הדחתו מורידה את מפלס הלא זוגיים בבית ובעונה הנוכחית מדובר בפלח אוכלוסייה נדיר שהולך ומתכלה, הולך ונכחד, והאינטרס שלנו, הצופים, הוא לשמור עליו כמה שיותר. גם אם זה אומר לגדר אותו בבתי גידול מלאכותיים ולספק לו מזון שהוא לא היה צריך להתאמץ כדי להשיג אותו, ולו רק כדי שיום אחד ננסה להיזכר איך נראה בעצם בן אדם שלא נכנס למערכת זוגית בבית "האח הגדול" מייד לאחר שנישק את המזוזה בכניסה, נוכל להביט בו ולהגיד "אה, נכון. ככה".
מתוך "האח הגדול"
(קרדיט: באדיבות רשת)
אני יודעת שזאת רק הדחה שלישית, אבל אלוהים שתשמור, זה מרגיש כמו נצח וזה לא סימן טוב. אני חוששת שיש כמה סיבות לעובדה שהעונה הזאת מרגישה כמו טיסה שמבוטלת שוב ושוב. זה מתחיל כמובן עם החוק שהתווסף אל הבייבל של הפורמט, ולפיו אם אינך מזווג בתוך הבית אתה בבעיה, ואם יש לך את השאיפה הצנועה לא להיות מודח אתה צריך מישהו בתוך הבית לאחוז בו ושהוא יאחז בך, להתנשק איתו מתחת לשמיכה בלילה ולהתחבק איתו במהלך היום וללאוט לו כמה אתה מפחד ממערכת היחסים הזאת ושאולי כדאי שקצת תתפסו מרחק ותשמרו גם על קשר רופף עם אנשים אחרים ותשאירו את הזוגיות הזאת לחיים בחוץ אחרי שתצאו וכבר תשכחו את אזור החיוג של נווה אילן וכמה חלב שיבולת מזמינים בתקציב. התפיסה (השגויה) שהדיירים נכנסים איתה היא שזוגיות הופכת אותך לבן אדם מעניין, שזה קצת מזכיר לי את גראוצ'ו מרקס שאמר "אני שותה כדי להפוך אנשים אחרים למעניינים".
זה בעייתי מכל כך הרבה סיבות, הראשונה היא שהפרקים מוכיחים שמתוך ארבעת הזוגות הנוכחיים בבית יש זמן מסך לשניים וחצי מהם בלחץ. המהירות המבהילה שבה שמונה דיירים זינקו אל השלולית הזאת בעליצות ובידיעה שזה מה שמצופה מהם, מבהירים שאהבה רומנטית בין קירות הבית הפכו ללחם והחמאה של הפורמט. בעונה הקודמת היו כמה עוגנים שהחזיקו אותה בתודעה אבל בעונת הטיקטוק הנוכחית הכל נדחק הצידה לטובת סיבובי דאווין של המצלמה בחדרי התיבה כשכל זוג מספק את ליטרת הקלישאות הרומנטיות שלו.
מה שהעריכה של "האח הגדול" מפספסת הוא העובדה שאין שום דבר מעניין בהתחלות רומנטיות, במיוחד של אנשים צעירים, אלא אם אתה אחד מהשניים שההתחלה שייכת להם ואפילו אז לא תמיד. נשגב מבינתי למה שמישהו ירצה לצפות בדייטים של מישהו אחר יותר משירצה למשוך את תשומת ליבו של טיל מצרר איראני. הבעיה מחמירה בהתחשב בזוגות המדוברים: בעונה הנוכחית, מבין ארבעה זוגות יש זוגיות אחת שלא מחסלת לי את הרשתית - הכל יחסי - ואלה עומר ושלי. גם השיחות שלהם נשמעות לי כמו שיחות אינסטנט של אנשים ששמעו פודקאסט אחד יותר מידי על שיתוף רגשי אבל לפחות הם נראים חמודים ביחד, נדמה שעמוק בפנים, למרות השוני המובהק ביניהם, הם באמת רוצים להיות אחד עם השני.
מה שקשה לי מאוד לומר על הודיה וזוהר, שבכל פעם שהם צצים על המסך אני מרגישה שנקלעתי לסרט אימה, או טל ותמיר, שהוא חושב עליה שהיא אחותו והיא חושבת שהוא כלב שצריך לאלף (תיזהרי טל, תמיר הוא תאונת דרכים שמחכה לקרות, ולא מומלץ להיות באזור כשזה יקרה). אני לא מתחילה בכלל לדבר על פטל ובן, שזה כמו לצפות בשתי מחבתות טפלון מזדווגות. אני תוהה אם ריבוי הזוגות הזה עשוי היה לעבוד אם היו מלהקים אליו אנשים קצת יותר מבוגרים, עם קצת יותר בשר ואישיות ואוצר מילים אבל אני לא יודעת. הדיירים האלה הם בשנות ה-20 לחייהם אבל כולם משדרים וייבים של קשישות.
הנושא היחיד שאיכשהו מצליח להפציע בין הרומנטיקות הוא הריב התקוע בין הודיה וגל וההתדרדרות הנפשית המדאיגה של האחרונה. באמת שאני רוצה לקחת צד, אבל אני מתחילה להשלים עם העובדה שככל שעובר הזמן הסיכוי שזה יקרה הולך ודועך. הודיה סגורה, שתלטנית ודורסנית מידי, גל פשוט משתוללת ולא מצליחה להישאר רגועה מול הקור המכוון הארסי של הודיה, ולאט וחזק שורפת את כל הגשרים אל הדיירים האחרים. אם גל היתה לוקחת דוגמא ממקרה טליה עובדיה, מגיבה באלגנטיות ומשאירה את הודיה להיחמץ במרמור שלה היא היתה לוקחת את זה בהליכה, אבל זה נכון, ההתקרבנות שלה מוחצנת מידי, קולנית מידי, וההתגרויות שלה בהודיה לא מוסוות מספיק. המלכה הרבה יותר ניידת וחכמה מהמלך אבל שח הוא לא תרחיש בלתי אפשרי עבור גל, אם היא רק תסכים להסתכל על עצמה לרגע. ועם ההמלצה הגורפת הזאת, היו שלום רעמססים, ואם אתם בוחרים להיפגע אתם יודעים מה לעשות, תנסו פשוט לבחור לא להיפגע. אילליקה.
