ריף נאמן תמיד הרגישה עוף מוזר. היא אפילו חשבה שמשהו לא בסדר איתה. איך יכול להיות שדוגמניות ושחקניות סביבה כל כך נהנות לחשוף את החיים הפרטיים שלהן, והיא, ברגע שמיקרופון מגיע, נחבאת אל הכלים. "עכשיו השתחררתי", היא מספרת בריאיון למגזין הסופ"ש של ynet, "הבנתי פשוט שאין לי מה להסתיר. יש דיסוננס בין הדוגמנית והשחקנית לבין 'אני בבית הפרטי שלי'. אני בן אדם מאוד משפחתי והמשפחה מאוד חשובה לי, ואני מרגישה שאני צריכה לשמור על זה. לאט לאט אני מבינה שזה בסדר לספר, וזה לא אומר שאני לא שומרת על המשפחה שלי אם אני משתפת עד גבול מסוים".
את הגבול היא פורצת בכך שהיא משתפת בגירושי הוריה רק לפני ארבע שנים, אחרי למעלה מ-20 שנות נישואים. "זה השפיע עליי", היא מודה, "נגיד ארוחות שישי זה משהו שמאוד חסר לי במתכונת שהייתה לפני הגירושים. אני הבנתי שזה עומד לקרות כי ראיתי את מערכת היחסים. הייתי שמחה ועצובה ביחד. עצובה שזה נגמר, ושמחה כי רציתי שהם יהיו מאושרים. ואני גם אשמח אם הם ייכנסו למערכות יחסים חדשות. כרגע אף אחד מהם לא התחיל משהו חדש".
הרגשת שאת נקרעת ביניהם? במי לתמוך יותר בתקופה הזאת?
"הם ניסו מאוד לשמור עלינו ולא לערב אותנו בדברים האישיים שלה, אבל אני מבחינתי רציתי להיות שם בשבילם בכל דבר שיצטרכו. אבא שלי ימאי, הוא עובד הרבה בים, אז לא הייתה את השאלה כל כך 'איפה להיות' ברמה הפיזית".
נאמן בת 28, נשואה לכפיר ואמא של אלמה בת השמונה חודשים. יש לה שני אחים - צוק הקטן וסבי (סבינה) הגדולה שהיא למעשה אחות לא-ביולוגית אלא בת דודתה של נאמן, שהוריה אימצו כשהייתה קטנה בשל מות אמה בגיל צעיר. "זה מבחינתי אף פעם לא היה אישיו לדבר על זה, בגלל שזה לא משהו שאנחנו חיים אותו ככה", מסבירה נאמן, "מבחינתנו אנחנו בבית שלושה אחים. צוק, סבי ואני. כמו שאתה נולדת לבית עם אח גדול - גם אני נולדתי ככה עם סבי. במשך שנים שמרתי על זה בסוד כי זה הסיפור שלה, לא הסיפור שלי".
8 צפייה בגלריה
"ההורים ניסו לשמור עליי בזמן הגירושים, אבל רציתי להיות שם בשבילם בכל דבר שיצטרכו". ריף נאמן
(צילום: טל עבודי)
ושאלת אותה אם היא מסכימה שתדברי על זה?
"ברור! אנחנו החברות הכי טובות. אנחנו גם דומות, וחיות את המשפחתיות מהרגע הראשון ביחד. הייתי נכנסת איתה למיטה כשהיינו קטנות. זה ממש לא היה איזה סוד משפחתי. היא מבחינתי אחות בנפש ובלב שלי לכל דבר ועניין".
אני מניח שחוויתן את הגירושים המאוחרים של ההורים ביחד.
"ברור, בהכול אנחנו ביחד. סבי הייתה אוספת אותי מחוגים כשההורים לא יכלו והייתה מטפלת בי. אנחנו ממש נשמות תאומות".
"הייתי ילדה בריאה, ושוב ושוב ביקשו שארד במשקל. לא מצאתי את עצמי בתוך הדבר הזה"
על אף שהיא מעידה על עצמה כבן אדם משפחתי, נאמן התרחקה בגיל מאוד צעיר-יחסית מהבית שבכפר תבור בצפון הארץ. את קריירת הדוגמנית היא החלה כבר בגיל שמונה, שם קיבלה את התפקיד הראשון שלה. "אני זוכרת שמאוד רציתי לדגמן. הייתי נוסעת מהצפון עם אמא ואבא, הם היו באים איתי לכל אודישן. זה לוקח שעתיים ומשהו נסיעה לתל אביב, וגם בחזור. אני מבינה איזו הקרבה הם עשו בשבילי".
את זוכרת את ה"כן" הראשון שקיבלת?
"לגמרי. אני זוכרת שהייתי במגרש עם חברות בכפר תבור והתקשרו להגיד לי שהתקבלתי. ממש ממש התרגשתי. קצת לפני הקמפיין הזה הייתה לי אכזבה גדולה. אמרו לי שהתקבלתי לפרסומת של פלאפון, אבל אחרי זה התקשרו שוב להגיד שבחרו ילדה גבוהה יותר ושבסוף לא קיבלתי את התפקיד. אני זוכרת שממש בכיתי".
8 צפייה בגלריה
בתחום כבר מגיל שמונה. נאמן עם קווין רובין ופבלו רוזנברג מתוך הפרימיירה של "הולה צ'או"
(צילום: רפי דלויה)
זה השפיע עלייך מעבר לאכזבה?
"הכול היה רכבת הרים כזאת. כשהייתי מקבלת 'כן' הייתי מאוד מתרגשת, וכשזה היה 'לא' אז הייתי מתאכזבת ממש, אבל זה לא ערער אותי. הייתי הולכת לאודישנים עם עשרות ילדים וילדות, היה תמיד תור ארוך כזה. זאת זכורה לי כתקופה ממש טובה. הנסיעות הארוכות עם ההורים חיברו בינינו. אני הרגשתי שאני יפה והבנתי שאני יפה".
והיא לא הייתה היחידה שהבינה. נאמן החלה להתקדם בתור דוגמנית, הוחתמה אצל הסוכן רוברטו בן שושן וכבר בגיל 15 הצטלמה לקמפיין ההלבשה התחתונה הראשון שלה, כשהיא כבר עצמאית לגמרי ונוסעת לתל אביב בשלושה אוטובוסים לבדה. "אני זוכרת שהייתי מסתכלת על עזריאלי כמו 'וואו, הגעתי לטיימס סקוור'".
ההורים הגיעו איתך לצילומי ההלבשה התחתונה?
"ברור. הם גוננו עליי כמה שאפשר, אבל אני גם הייתי עצמאית. בגיל 16 כבר נסעתי לבד למילאנו".
איך היה?
"זה היה כמו משלחת, עם עוד דוגמניות ישראליות. אני זוכרת שלפני האודישן הייתי נועלת נעלי עקב ומשקרת על הגובה שלי שם, כאילו שהבוחנים לא רואים איזה נעליים אני נועלת. הייתי הכי נמוכה שם. אני חושבת ששם התחילה דווקא התפנית בקריירה שלי הדוגמנית".
מה זאת אומרת?
"היינו שם בערך שבועיים ואני זוכרת שהלכתי לאודישנים והיו מבקשים ממני לרדת במשקל. אני הייתי במידות די רגילות, לא שדופה כזאת אבל במידות רגילות לגמרי. ילדה בריאה. שוב ושוב ביקשו שארד במשקל, ולא מצאתי את עצמי בתוך הדבר הזה. לא הבנתי איך אני אמורה לרדת שמונה קילו. לא ראיתי את זה פיזית קורה, אז הלכתי לאכול מקדונלדס".
דרוש חתיכת אופי חזק להגיב ככה.
"זה תסכל אותי מאוד, כן? אבל היה לי סנטר מאוד חזק".
הייתה התלבטות?
"כן, לשבריר שנייה חשבתי לעצמי, 'אולי באמת אוריד במשקל? כי הם אמרו לי שאם אשיל שמונה קילו אני יכולה להיראות 'וואו''. אבל לא. לא נראה לי שאני רוצה לעשות את זה. ובאמת הלכתי למקדונלדס. שם נגמר הרומן שלי עם המסלולים".
מה ראית מסביב כשאת מקבלת החלטה כזאת משמעותית?
"במילאנו היו איתי באמת ילדות טובות, אבל כן היו כאלה שהבנתי שאכלו צמר גפן כדי להיות רזות. כמו שאמרו לי להוריד במשקל - ככה אמרו להן. אני לא נכנעתי ללחץ חברתי, לא זוכרת שעשיתי משהו 'כי אמרו לי'. רוברטו תמיד גונן עליי, הוא בחיים לא אמר לי לעשות משהו בסגנון הזה. אחרי מילאנו נסעתי למיאמי, והוא בא איתי לשם וגונן עליי כמו הורה אחראי".
"חברות סיפרו שהן כל כך נהנו מהשלב של הניו-בורן, ואני לא. חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר"
נאמן נאלצה לשלם מחיר לא פשוט בעקבות קריירת הדוגמנות בגיל צעיר, ואיבדה את האמון ביכולות שלה דווקא בכל מה שקשור ללימודים. "תואר? היום אני לא חושבת שאעשה את זה. בגלל הנסיעות והטיסות נעדרתי המון מבית הספר, וזה פגע לי בביטחון. זה שיש לי תעודת בגרות זה בזכות המורה שלי נדיה, זכרונה לברכה, היא גם זאת שהכירה לי את מגמת התיאטרון בבית הספר".
בזכות המורה המנוחה, ההערות על המשקל והכניסה למגמת התיאטרון בבית הספר, נאמן עשתה היכרות עם עולם המשחק - והחלה להתאהב בתחום. בגיל 19 היא כבר קיבלה את אחד התפקידים הראשונים שלה - וכיכבה בסדרה "ראש גדול" ששודרה ב-yes, ואחרי זה מגוון תפקידים קטנים וגדולים ב"על הספקטרום", "שנות ה-80" ו"כפולה", אבל הרגע המכונן בקריירה שלה היה לפני כשש שנים, כששיחקה ב"פאודה" צעירה שנחטפה.
"זה היה רגע השיא שלי", אומרת נאמן בגאווה, "אני זוכרת שראיתי את העונה הראשונה של 'פאודה' עם חברה בבית, והיה טירוף סביב הסדרה. הסתכלתי ואמרתי לעצמי, 'יואו, אלוהים, בבקשה! אני רוצה להיות שם. איזה מטורף אם אני אהיה שם'".
ואז, שתי עונות, אחר כך, נאמן הגשימה את החלום שלה וזכתה לתפקיד בעונה השלישית. "הגעתי לאודישן בלי הרבה ציפיות, סיימתי אותו ולא שמעתי מהם חודשים. אני, מבחינתי, כבר השלמתי עם הסירוב. ואז פתאום הם קראו לי למבחן נוסף - ההתאמה מול השחקנים האחרים. באותו יום היו לי 40 מעלות חום והייתי בפסטיגל גם. הגעתי, ולמרות איך שהרגשתי פיזית - מאוד נהניתי. פתאום שיחקתי! ועוד בחברת אנשים כיפיים כאלה. היו תגובות מטורפות על העונה ההיא, סוכנויות מהעולם פנו אליי בעקבות השידור, ואני מבחינתי הרגשתי שאני אוטוטו עושה את זה גם מעבר לים".
ואת מרגישה שהצלחת למנף את התפקיד הזה?
"היו כל מיני דברים בדרך - קורונה ומלחמה. אבל אני עדיין חתומה בסוכנות גדולה ועשיתי עכשיו סדרה באמזון, והיה גם תפקיד ב'שטיסל' שמשודרת בנטפליקס. זאת אומרת שאני עדיין יכולה, ואני גם מאמינה שאצליח".
בזירה המקומית נאמן מככבת גם על המסך הגדול, כשאתמול (חמישי) עלה "הולה צ'או" בכיכובה - סרט שמספר על חיי המשפחה של מרסלו (פבלו רוזנברג), שאחרי נתק בן עשור מקבל שיחת טלפון מאחותו שבארגנטינה, ששולחת אליו לישראל את אביהם העיוור ואחותם בעלת הצרכים המיוחדים. המפגש המשפחתי יוצר פסיפס של רגעים מרגשים ומשפחתיים. נאמן מגלמת אמא לתינוק ואשתו של אמן (קווין רובין), שמתמודדת עם המציאות החדשה והקשיים שנלווים למשפחה הגרעינית שלה ולמשפחה המורחבת.
"הסרט צולם לפני משהו כמו שנתיים, ממש אחרי פרוץ המלחמה", היא אומרת, "זאת הייתה תקופה מורכבת. מלבד זה, היה כיף לעבוד עם אנשים מוכשרים כל כך כמו שהיו בסט הזה. במיוחד עם פבלו רוזנברג, דנה סמו, שוש פוליאקוב, קווין רובין ושחר טבוך. וגם עם יונתן דביר שכתב. אני מרגישה שהסרט יוצא בטיימינג טוב מבחינתי, כי אני רוצה לחזור לעבודה".
החזרה למסך שהיא מדברת עליה מגיעה לאחר היעדרות קצרה, גם אם בנסיבות משמחות - נאמן ובן זוגה, כפיר, הביאו לעולם את בתה הבכורה, אלמה, ביוני 2025. אך באימהות היא כאמור החלה להתנסות כבר בצילומי הסרט, שם ברובו היא מחזיקה תינוק עוד לפני שהיה לה אחד כזה משלה. "זה היה התינוק של המאפרת", היא משחזרת, "היה לנו גם אזעקות במהלך הצילומים, אז תחשוב איזה מלחיץ זה. אבל הרגשתי בנוח מאוד עם הסיטואציה. זה היה עוד לפני שהייתי אמא, והצילומים האלה גרמו לי להרגיש טוב, שאני יכולה להתמודד עם האימהות ושיהיה לי קל. אבל מציאות לחוד וצילומים לחוד".
מתוך "הולה צ'או"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה ולאון אדרי)
למה?
"האימהות מאוד ביגרה אותי ושינתה אותי. לפני שהפכתי לאמא חשבתי שאני יודעת איך זה יהיה וגיליתי שלא. היו לי המון קשיים".
כמו מה?
"כל ההיריון דמיינתי את עצמי מניקה, וכשילדתי זה לא בא לנו בקלות בכלל. נלחמתי על זה והבת שלי קיבלה חלב-אם עד גיל שלושה וחצי חודשים, ואז כבר לא יכולתי יותר".
איך הרגשת כשלא הצלחת?
"הרגשתי כישלון. לקח לי הרבה זמן לשחרר, בכיתי המון. זה היה מאוד כואב לי. היו ימים שהתינוקת בכתה וגם אני בכיתי. בכינו יחד שלא הצלחנו. עשינו עוד מפגש עם יועצת הנקה, ועוד מפגש. ניסיתי בכל הכוח, ופשוט לא הצלחתי. זאת לא הייתה החוויה שדמיינתי. אני שמחה שנלחמתי, ובסוף זה הסיפור שלנו בתוך זה. אני חושבת שכשילדתי ממש קיבלתי הלם שלא ציפיתי לו. פתאום אין לך זמן לעבד את חווית הלידה שלך, ואת צריכה להיות אחראית על הדבר שהוא הכי יקר לך בעולם. הייתי קלולסית בהתחלה".
כל הורה צעיר כנראה יתחבר לזה.
"כן, נכון. לדוגמה, לאלמה הייתה צהבת ובאנו לביקורת באיכילוב, ונכנסתי לרופאה בלי הילדה. אמרתי לה, 'היי, באנו לביקורת'. והיא כזה מסתכלת, 'איפה הילדה?'. אמרתי, 'אה, אני צריכה להכניס אותה?'. כמה ימים אחרי הלידה שלי גם התחילה המלחמה עם איראן, אז תוסיף לכל זה שאני עם ילדה בת פחות משבוע בממ"ד. זה היה מאוד מאתגר".
איך מצליחים לפעול ברגעים כאלה?
"אני חושבת שנכנסתי למצב הישרדותי כל כך חזק, שהייתי עסוקה בכאן ועכשיו. אמא שלי באה אליי לשבועיים, וחמותי גם עזרה לנו מאוד. אלמה ואני גדלנו ביחד לתוך הדבר הזה".
8 צפייה בגלריה
"הוא הגיע ומצא אותי יושבת בחושך ובוכה". ריף נאמן ובן זוגה כפיר בפרימיירת הסרט "הולה צ'או"
(צילום: רפי דלויה)
ומה קורה אחרי שבועיים, ברגע הזה שאמא הולכת ואת פתאום לבד שוב בחופשת הלידה וכל האחריות עלייך?
"אני ממש בכיתי. בעלי הגיע ומצא אותי יושבת בחושך ובוכה. הרבה נשים עוברות את זה. יש איזה משהו מחבר לאמא שלך כשאת יולדת. בכלל, באימהות אני למדתי שהזמן באמת עושה את שלו. למרות כל הקושי בהתחלה, עכשיו אני מקבלת 'תגמולים' מהתינוקת - חיוכים ותגובות והחיבור מתעצם. יש לי חברות שסיפרו לי שהן כל כך נהנו מהשלב של הניו-בורן, ואני לא. חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר. אז הבנתי שכמו שלכל אחת יש חוויית זוגיות אחרת - זה המסע שלנו, ואי אפשר להשוות. הדבר שהכי למדתי בזמן הזה זה שאי אפשר לשפוט אף אמא על הדרך שלה".
