פרופסור יובל נח הררי שוב תקף בפומבי את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובריאיון נרחב ל"ניו יורק טיימס" אמר כי "אף איש בתולדות ישראל לא פילג את האומה בתוך עצמה יותר מנתניהו".
נח הררי, מחבר רבי המכר הבינלאומיים "קיצור תולדות האנושות", "ההיסטוריה של המחר" ו"נקסוס", התארח בפודקאסט של עזרא קליין לשיחה על ליברליזם, לאומיות, בינה מלאכותית והמלחמה בעזה - אך חלקים נרחבים מהריאיון הפכו לביקורת גלויה על ישראל, על ממשלת נתניהו ועל מה שהוא מתאר כהתרחקות מסוכנת ממורשת יהודית של לימוד, מיעוט וסובלנות.
את הדיון על ישראל נח הררי פתח דרך שאלת הלאומיות: לדבריו, לאומיות במובנה הראוי היא אינה שנאה כלפי קבוצות אחרות, אלא אהבה ודאגה לאנשים שאינך מכיר אישית. בהקשר זה, קבע, נתניהו עשה בדיוק את ההפך כמי שפילג לטענתו את האזרחים: "במובן הזה הוא היה האויב הגרוע ביותר של הלאומיות הישראלית", סיכם.
בהמשך הריאיון התייחס לעזה ולייחס של ישראלים לסבל הפלסטיני. הוא אמר כי "הרבה ישראלים מתקשים פשוט להכיר בכך שהפלסטינים סובלים". לדבריו, גם כאשר ישראלים מבינים זאת מבחינה שכלית, רבים מהם אינם מסוגלים להביט בסבל הזה ישירות. "אתה מראה להם תמונות של ילד רעב בעזה, והם יגידו: זה פייק ניוז. או שהם מיד יסיטו את הדיון למשהו אחר, כמו: זה בגלל חמאס", אמר.
נח הררי הוסיף כי גם אם אדם מאמין שישראל צודקת לחלוטין ושחמאס נושא באחריות מלאה למה שקורה בעזה, עליו להיות מסוגל להביט בתוצאות. "אם זה כל כך צודק, אם זה כל כך מוסרי, אמור להיות לך קל להתבונן בתוצאות הצדק המושלם שלך", אמר. "אבל הרבה אנשים פשוט לא מסוגלים לעשות את זה".
עוד טען כי ישראל אינה משתמשת בכוחה בדרך שיכולה לקרב הסדר עם הפלסטינים. "אתה אכן צריך להסתמך על כוח במידה מסוימת כדי להבטיח את ביטחונך, אבל זה פשוט לא יכול להיות הדבר היחיד". לדבריו, אם כוח הוא הערובה היחידה לביטחון, "בסופו של דבר תצטרך לכבוש את העולם כולו. אני לא אומר שישראל צריכה לפרק את הצבא שלה, אבל עדיף שיהיו לך גם צבא חזק וגם הסכם שלום, ולא רק אחד מהם", אמר. "אם מסתכלים על הדרך שבה ישראל מתייחסת לפלסטינים, לא בעזה אלא בגדה המערבית, אין לכך הצדקה ביטחונית. הם לא תקפו את ישראל ב-7 באוקטובר. ובפעולותיה של ישראל, הסיכוי שיהיה הסכם שלום עם הפלסטינים פוחת".
בנוגע לחמאס, אמר כי "סינוואר החזיק בידיו ניצחון מדהים, והוא איבד אותו רק בגלל האכזריות שלו. ב-7 באוקטובר חמאס הצליח להשיג ניצחון צבאי מדהים על צה"ל, ולהשפיל את ישראל ואת צה"ל". הוא הוסיף כי חמאס היה יכול להשיג ניצחון פוליטי וגיאו-פוליטי גדול בהרבה אילו "עשה רק דבר אחד אחרת", כלשונו, "לחוס על האזרחים".
הוא תיאר תרחיש חלופי שבו חמאס היה תוקף באותו אופן, אך במקום להרוג או לחטוף אזרחים ישראלים, היה מחזיק בהם ומזמין את התקשורת העולמית לראות שהם מקבלים מים, מזון ותרופות. במקרה כזה, אמר, חמאס היה לוכד חיילים כשבויי מלחמה, "דבר שהוא לגיטימי", אך לא פוגע באזרחים. לדבריו, בתרחיש כזה "ידיה של ישראל היו כבולות", ודעת הקהל העולמית וגם דעת הקהל בישראל לא היו מאפשרות לה להפציץ את עזה בהיקף שבו הופצצה. "בעולם כזה", אמר, "הייתה מעט מאוד לגיטימציה לתגובה ישראלית מוחצת נגד עזה, וחמאס היה מנצח, לא רק ניצחון טקטי אלא ניצחון פוליטי גדול. זה לא קרה, פשוט בגלל האכזריות שלהם".
לדבריו, ישראל "זכתה טקטית בכל קרב שניהלה במלחמה הזאת", אך איבדה דבר עמוק יותר: את הסיפור שבזכותו זכתה ללגיטימציה בעולם. "אם אתה מאבד את הסיפור הזה בטווח הארוך, איבדת משהו אמיתי", אמר. הוא התייחס לירידה בתמיכה בישראל בקרב צעירים בארצות הברית ואמר כי ישראלים נוטים לראות בכך עניין חסר חשיבות, אך "בטווח הארוך, זה משמעותי".
את ממשלת נתניהו תיאר כמי שמהמרת על סדר עולמי כוחני. "אני חושב שישראל מהמרת בגדול שתפיסת העולם של סטיבן מילר (יועצו היהודי של טראמפ לביטחון המולדת) תנצח", אמר והוסיף "שהעולם יהיה מקום שבו כוח הוא הדבר היחיד שחשוב, וישראל תהיה אחת מאלופות תפיסת העולם הזאת. זה ההימור שממשלת נתניהו עושה".
בהקשר זה, נח הררי ציין בהמשך הריאיון כי הציונות אולי ניסתה לשלב דברים שאינם משתלבים. לדבריו, הרעיון הציוני היה לשלב את מורשת היהדות עם עבודת האדמה, בניית הצבא והקמת המדינה. אך הוא הוסיף: "אולי זה פשוט היה שגוי, ובסופו של דבר היה צריך לבחור אם אתה רוצה להיות אספסיאנוס ולפקד על לגיון, או שאתה רוצה להיות יוחנן בן זכאי וללמוד ולפתח את הצד הרוחני שלך, והשניים לא יכולים ללכת יחד". כאשר נשאל אם הוא מאמין שהסתירה הזאת בלתי ניתנת לפתרון, סייג: "אני לא יודע". לדבריו, אין בהכרח סתירה בין כוח לצדק, או בין פיתוח כוח לפיתוח חוכמה רוחנית, אך "קשה מאוד לשלב בין השניים. פיתויי הכוח גדולים מאוד".
בהקשר זה הוא הוסיף אזהרה לפיה הגישה הכוחנית של ישראל עלולה להוביל להרס 2,000 שנות היסטוריה יהודית. לדבריו היהדות המקראית הפכה שונה מאוד מהיהדות של היום: "היהדות המקראית הייתה דת אלימה מאוד, לא ליברלית מאוד, לא סובלנית מאוד", אמר. "בזמנה, היא כנראה הייתה הדת הכי לא סובלנית בעולם". הוא הזכיר את הציווי להרוג את הכנענים ואת חוסר הסובלנות כלפי דתות ואמונות של עמים אחרים, וטען כי דווקא החיים כמיעוט בגולה תחת שלטון דתות אחרות אילצו את היהודים לפתח תפיסת עולם פתוחה וסובלנית יותר. "אבל עכשיו", טען, "המסורת היהודית הסובלנית הזאת של 2,000 שנה מוכחשת ונהרסת לחלוטין".
