דבורה קידר אמרה פעם שהיא רוצה שייפרדו ממנה בצניעות, בלי הרבה רעש. על טקס האשכבה שנערך לה היום (ה') באולם רובינא בתיאטרון הבימה, בו שיחקה שנים רבות, היא בטח לא הייתה מתלוננת. הוא היה צנוע להפליא, ולא פחות מזה - מרגש עד דמעות ומלא באהבה גדולה לשחקנית הוותיקה, שהלכה לעולמה אתמול כשלושה שבועות לפני יום הולדתה ה-99.
לצד בני משפחתה של קידר, באו להיפרד ממנה רבים מחבריה השחקנים, היוצרים ואנשי המפתח בתרבות בארץ - ליא קניג, מרים זוהר, גילה אלמגור, נתן דטנר, טלי אורן, אילן רונן, ליליאן ברטו, נעם סמל, גילת אנקורי, יפתח קצור וצחי נוי, שותפיה לסרטי "אסקימו לימון", הלל מיטלפונקט, אסנת פישמן, נורמן עיסא, דב רייזר, איציק ולינגרטן, דניאל סבג, ארז רגב ומאיה מעוז.
לכתבות נוספות במדור במה:
"דבורה'לה קידר אהובה. אישה קטנה, שחקנית גדולה", ספדה לה גילה אלמגור. "כמה שעות במה היו לנו לאורך השנים וכמה לא סופקנו. המשכנו לדבר ולדבר בטלפון. ודיברנו וזכרנו ימים בתיאטרון בימות, בקאמרי ובהבימה, עד להצגה האחרונה בה חגגנו את חוויית התיאטרון הטובה כל כך - 'שלוש אחיות', בבימויו של חנן שניר אהובנו. חגגנו כל אחת בתפקידה, ואת פרח הפרחים שבחממה - אנפיסה הבלתי נשכחת.
15 צפייה בגלריה
"חגגנו כל אחת בתפקידה". גילה אלמגור. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
"ערב אחד, אני רואה אותך נופלת על פנייך, ואני קוראת, 'יש רופא באולם?', וזה לא חלק מההצגה. 'אם יש רופא באולם בבקשה שיעלה אלינו'. וכך, אחרי כמה קריאות, מגיע רופא, פונה מיד לטפל בך - ואת מובלת לשיבא, ואחרי טיפול ראוי ומסור את שבה לביתך, ולא אלינו. זו הייתה הצגת התיאטרון האחרונה שלך, ועם שובך הבייתה נפל המסך האחרון על עשייתך התיאטרונית לאורך שנים ארוכות כל כך, כשחקנית נדירה, מצחיקה עד דמעות ומרגשת - כי כזאת היית, שחקנית רב-גונית, אישה קטנה בחיים וענקית על הבמה.
"עם עזיבתך, השיחות הרבות בינינו היו מסתיימות ב'גילינקה, די לי, כבר לא רוצה יותר. אין טעם לחיים האלה', ואני מתחננת בפנייך, 'דבורה'לה רק לא דיבורים כאלה. עוד הרבה לפנייך. הרי את חיה אמיתית, מה פתאום למות?'. והנה אנחנו כאן, וההוא שם למעלה הקשיב דווקא לדברייך אלה, ואנחנו אוהבייך כאן, נפרדים ממך. לא הרשיתי לנו להיגרר לשיחות על 'איך זה יהיה'. אני יודעת מה אנחנו - עדת מעריצייך - היינו רוצים. היינו מבקשים עוד קצת זמן איכות איתך. עוד קצת צחוקים ושנינות וחום - כי במחוזותינו כבר אין הרבה מזה".
15 צפייה בגלריה
"מישהו דואג/ דואג לי שם למעלה/ בא והדליק כמה כוכבים/ והם נופלים אחד אחד". תומר שרון. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
בהמשך תומר שרון הקדיש לקידר את השיר "מישהו", שכתבו אהוד מנור ומתי כספי ליהודית רביץ, עם מילים שהתאימו כל כך לאירוע הזה: "מישהו דואג / דואג לי שם למעלה / בא והדליק כמה כוכבים / והם נופלים אחד אחד".
"דבורה'לה יקרה שלי, כמה אהבתי אותך וכמה אהבתי לשחק לצידך", נפרדה מקידר יונה אליאן, יו"ר אמ"י, ארגון שחקני ישראל. "איזו שחקנית נפלאה היית. קומיקאית מדהימה עם טיימינג מושלם וחן של ילדה. הצרוף המופלא של תמימות, חוכמת חיים וכישרון ענק גרמו לכל מי ששיחק לצידך להתאהב בך. הייתה לך יכולת מופלאה להפוך כל הצגה לחגיגה וכל נסיעה שלנו בוואנים לבילוי. ששון גבאי התקשר אלי אתמול מיוון ואמר לי, 'את זוכרת כמה צחקנו עם דבורה'לה? היא הייתה אחת ויחידה.
15 צפייה בגלריה
" קומיקאית מדהימה עם טיימינג מושלם וחן של ילדה". יו"ר אמ"י יונה אליאן. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
"אני מתארת לעצמי אותך עכשיו שם למעלה מסתכלת עלינו, פוקחת את העיניים הגדולות האלה שלך ואומרת: 'באמת? אתם מתכוונים לכל מה שאתם אומרים?', כי כזאת היית. ואני אומרת לך, דבורה'לה, כן, כולם אוהבים אותך. ומתכוונים למה שאומרים".
"כמה קשה לי לתפוס שכזאת חיות אדירה כמוך הלכה לישון לעד", ספד לה השחקן דניאל סבג, ששיחק לצד קידר בהצגה "מלכת היופי של לינאן". "מעיין אנרגיה וטוב לב ועיניים טובות. כל כך טובות. כל מפגש איתך, כל חזרה, תמיד יתחיל באדם שמולך. את שואלת, מתעניינת, מחמיאה, זוכרת כל פרט. אני מודה מכל לב על ההיכרות איתך. מודה שידעתי לאורך כל הדרך איזו זכות יש לי שאת בחיי. בעבודה איתך לימדת אותי משחק ובעיקר קומדיה. היית גאון קומי. שחקנית מופלאה. שובבה ותמימה, טובה ורעה, מבולבלת וחדה, תמיד שילוב של צבעים כל כך מיוחד.
15 צפייה בגלריה
"היית גאון קומי. שחקנית מופלאה". דניאל סבג. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
15 צפייה בגלריה
גילה אלמגור ומרים זוהר. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
"לפני חודש בדיוק ביקרתי אותך עם ליליאן (ברטו, י"ב) בפעם האחרונה. כבר בדלת ראיתי שאת עייפה. ועדיין לא הפסקת להתעניין בנו, במשפחה, בחיים. אבל פתאום כשהראיתי לך תמונה של גידי, בני. לרגע כאילו פשטת ממך את הזקנה והקושי והעייפות ושוב קפצה לה דבורה הילדה הנצחית מלאת האנרגיה והחום. השתגעת ממנו ולא נרגעת! ואז גם נהיית רעבה. וליליאן שאלה מה בא לך לאכול, ואת, בלי להתבלבל, אמרת: 'ריזוטו פטריות'. כשהגיע האוכל נפרדנו ממך. שאלתי מה תרצי שאביא לך פעם הבאה. ושוב, בלי בלבול אמרת: 'חריץ גבינה'. מי עוד אשמע שיגיד לי מילים כאלה עם ריח של פעם. ואז הוספת, 'עדיף סנט מור'. לא הספקתי לבקר אותך שוב. זה קצת מעציב אותי. אבל אני חושב שגם ככה רצית לנוח. אז נוחי, אישה אדירה קטנה-גדולה חברה יקרה שלי. אני תמיד אוהב ואזכור אותך".
כמו רבים מהמספידים, גם ליליאן ברטו, מחברותיה הקרובות של קידר, דמעה כשנפרדה ממנה. "הכרנו בהצגה 'מלכת היופי של לינאן' בשנת 2011. את שיחקת את אמי האיומה ואני את בתך האומללה, ולכן גם רצחתי אותך ערב-ערב, באמת שלא הייתה לי ברירה, וכך הפכנו לחברות ונקשר בינינו קשר חזק של אהבה גדולה.
15 צפייה בגלריה
"הפכנו לחברות ונקשר בינינו קשר חזק של אהבה גדולה". ליליאן ברטו. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
"הבטתי בך בהערצה. בחדות המחשבה שלך, בהומור המושחז שלך, בזיכרון החד שלך ובצלילות הפנומנלית שלך, שלאחרונה הרגשת שהיא גורלך האכזר כשאת מודעת באופן חד לקריסת הגוף והנפש.
"דבורה'לה, לא היה לך בטחון עצמי הכי-הכי. ראית את עצמך ככינור שני, וכל מחמאה שקיבלת מאינסוף אנשים שהעריצו אותך על הבמה הפתיעה אותך. כשהפסקת לשחק, התחלת לדמם מכאב והגיל לא ריכך בכלום את הירידה מהבמה. כשהצעתי לך שנעשה משהו יחד על במה, או לפחות שאקח אותך איתי לראות הצגה, אמרת לי - 'את לא יודעת את הסיפור שלי עם התיאטרון? אני לא יכולה להתקרב לשם, כל כך זה מכאיב לי. ואני חשבתי לעצמי איך זה שאף פעם זה לא עובר הדיבוק הזה, ואיזה מקצוע נפלא ואיזה מקצוע אכזרי יש לנו.
"פעם אמרת לי שלך לא היה חשוב להיות כוכבת. ואני דווקא הרגשתי שכן. רק שלא העזת לקחת לעצמך מקום בולט או זוהר כי הרגשת שהעולמות האלה שייכים לאחרות, לא לך. אז שתדעי שבעולמי את כוכבת. אחת הקומיקאיות הגדולות שאי פעם ראיתי על במה, והגדולה ביותר שהכרתי - מלאת שכבות, מורכבות ועומק, בעלת יכולת כנה ואמיצה לחשוף את עצמך ולצחוק על עצמך, לא מפספסת פואנטה, מצחיקה עד שהבטן כואבת ואז דוקרת את הלב ומועכת את הנשמה ומאפשרת לנו, לקהל, להזדהות איתך ולקבל את הצד המגוחך והמכוער שבנו בהשלמה".
משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, חזר למפגשים הראשונים עם קידר. "אהבתי את דבורה אהבה גדולה", אמר. "הרומן שלי איתה התחיל בחדר החזרות של 'רעל ותחרה', אליו נכנסתי בחיל וברעדה. גיליתי אישה קטנה, חמה, מצחיקה ומרגשת, עם חוכמת חיים שלא פגשתי כמותה קודם. לא עבר יום בחדר החזרות בלי שלמדתי ממנה משהו על המקצוע והחיים. הייתי מבחין בה מדי פעם יושבת בצד ומסתכלת עליי. ואז בהפסקה היא הייתה ניגשת ואומרת לי, 'אדוני הבמאי, אתה מרשה לי להציע לך משהו?'. ואני לא הבנתי איך שחקנית כמוה מבקשת ממני רשות להציע. דבורה'לה, אני רוצה שתדעי שבזכותך בשנים האחרונות גם אני מבקש רשות 'להציע' לשחקנים או במאים עצות וטיפים בחדר החזרות. למדתי את זה ממך, ואני מודה לך השיעור הזה. נוחי בשלום על משכבך ענקית התיאטרון, שחקנית נפלאה ואהובה יקרה".
15 צפייה בגלריה
"אהבתי את דבורה אהבה גדולה". משה קפטן. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
לפני שמיקי קם הפליאה לשיר את "שיר ערש" שכתבו אלתרמן וארגוב, נפרדו מקידר נכדותיה ענת ויובל. "זכיתי בסבתא מיוחדת, כזאת שדואגת ומחבקת ומפנקת. פולנייה על מלא. שלא עוזבת אותך עד שאתה מסיים את הביצה, תוך כדי שהיא מספרת את הסיפור על נחמן שוב ושוב", סיפרה ענת. "סבתא שישנים אצלה בשישי בערב ומבלים איתה בשבתות וחופשים. אבל גם בסבתא שחקנית אדירה, אשת תיאטרון אמיתית שגרמה גם לנו להתאהב בעולם הזה. תגנבי להם שם למעלה את ההצגה כמו שרק את יודעת, ותעשי לי טובה, תשתי שם הרבה חשיש".
"סבתא, ביקשת שלא אצטער עלייך", נפרדה ממנה יובל. "אני שמחה בשבילך, אבל אני רוצה עוד ממך. עוד סיפורים שלך, עוד פעם שתתרגשי הכי מוגזם שכאני באה לבקר, עוד פעם שתצחיקי אותנו בלי כוונה. עוד שיחות איתך. תמיד קראת לי ציפור גן עדן, הפרח שאת הכי אוהבת", סיימה יובל את דבריה, "ועכשיו את ציפור גן עדן".
15 צפייה בגלריה
בני משפחתה של השחקנית. מתוך טקס האשכבה של דבורה קידר בתיאטרון הבימה
(צילום: מוטי קמחי)
